פני בית הספר כפני מנהליו

במשך יותר מארבעים שנה, במסגרת מפגשים בין סופרים לקוראיהם, אני מבקרת בבתי ספר שונים ברחבי הארץ. לעיתים קרובות קורה, שבתדירות של פעם בשנתיים, אני חוזרת ומגיעה לאותם בתי ספר וכך מזדמנת לי האפשרות ללוות את פריחתם, במקרה הטוב, ואת דעיכתם במקרה הגרוע.

אחד מבתי הספר האלה נמצא במרכזה של שכונת יוקרה באיזור המרכז. דעיכתו היתה עקבית ורצופה: התפוררות המשמעת, ירידה בהישגי התלמידים, זלזול ההורים במורים ובמנהלת ואירועי אלימות.

"השתנה הרכב האוכלוסייה בשכונה,'' הסבירה לי המנהלת, "הגיעו משפחות של מתעשרים חדשים. לא ניתן לייצר איתם שיח. וגם, כמובן, הצפיפות בכיתות, והתקציבים המתכווצים ומשכורות המורים".

הקשבתי לה ואמרתי לעצמי: "מי כמוה יודעת. הרי היא נמצאת בבית הספר יום-יום".

חלפו שנתיים מאז אותה שיחה והוזמנתי שוב אל אותו בית ספר. אני מודה שהיססתי מאוד. לא רציתי לחזור למפגש שמראש ידעתי שישאיר טעם רע. אבל רכזת התרבות הרגיעה אותי. היא אמרה: "כדאי לך להגיע. לא תכירי את בית הספר".

הגעתי, ולא הכרתי את בית הספר: משמעת למופת. תלמידים רגועים ומרוכזים. קשב. שאלות מנוסחות היטב. התעניינות רבה.

"מה קרה", שאלתי את רכזת התרבות, "הצפיפות בכיתות השתפרה"?

"לא" היא ענתה.

"התקציבים התרחבו, משכורות המורים השתפרו"?

"לא", ענתה.

"הרכב האוכלוסייה בשכונה השתנה"?

"לא".

"אז"?

"התחלפה המנהלת" - זו הייתה תשובתה.

ארבעים שנה של מפגשים בבתי ספר לימדו אותי שאכן, פני בית הספר כפני מנהלו. לתקציבים בהחלט ישנה חשיבות רבה אם יודעים איך לנצל אותם, והצפיפות הכיתות היא צרה-צרורה. אבל, בצפיפות הזו ובתקציבים האלה, ישנם בארץ בתי ספר נפלאים, מתחדשים משנה לשנה ופורחים. אפשר למצוא אותם בשכונות מצוקה ובשכונות יוקרה, בפריפריה ובמרכז, בצפון ובדרום ובתקופת כהונתו של שר חינוך זה או אחר.

בסופו של יום, מנהל אחד או מנהלת אחת קשובים, מסורים ומשקיעים, שווים הרבה יותר מכל תקציב או שר. אמנם ראוי בהחלט לשפר את שכרם של המורים, אבל גם אם הם ירוויחו כפול, זו אינה ערובה לשינוי המיוחל.

ויותר מזה: באותו בית ספר, באותה שכבת גיל, הרבה יותר מפעם אחת קורה שבכיתה ה'1 הישגי התלמידים מפתיעים לטובה, ולעומתה כיתה ה'2 מדשדשת. מה קרה כאן? האם התלמידים שונים? המשכורות מפלות? ההורים? ואולי זו המורה הנמרצת של כיתה ה'1, שאוהבת את תלמידיה ומשקיעה ומעצימה?

גילוי נאות לסיום: על השאלה איך ניתן לברור את המנהלים והמורים המיוחדים האלה, אין לי תשובה.

הכותבת היא סופרת