התפוררות עד האסון הבלתי נמנע הבא: מי ייקח אחריות על המצוק הגדול באשקלון

לפני 10 שנים בדיוק נהרג הראל ברלין בהתמוטטות מצוק כורכר בחוף צוקי ים, מצפון לנתניה. זה קרה לאחר שברלין וחבריו הקימו כמה אוהלים ללינת לילה למרגלות המצוק, ולפנות בוקר קרס חלק מהמצוק ועמו סלעים גדולים שקברו תחתיהם כמה אוהלים. ברלין היה בן 26 במותו.

סכנת התמוטטות המצוקים לאורך חופי ישראל לא נעלמה מאז. היא ידועה כבר שנים ארוכות, אך הטיפול בה מתנהל בעצלתיים. מבדיקת "גלובס" עולה כי המצב החמור ביותר בישראל מצוי במצוק שמצפון למרינה באשקלון, שמעליו ניצב מלון הרלינגטון (לשעבר הולידיי אין).

תסריט האימים שבו המצוק באשקלון יתמוטט ועמו המלון, הוא תסריט רע, אך לא דמיוני. במשרד להגנת הסביבה, שמבצע מאז 2015 עבודות להגנה על המצוק בתוך הים, טוענים כי עיריית אשקלון, שבאחריותה לבצע עבודות הגנה על המצוק ביבשה, עומדת מנגד ולא עושה דבר. גם בנתניה קיימת סכנת התמוטטות למצוק החופי, שעליו בנויים מבנים רבים, אך העירייה מבצעת פעולות הגנה שונות על המצוק זה כמה שנים.

 היסודות נחשפים: חוף אשקלון, מרפסת תצפית

שחיקה מתמדת ואגרסיבית

המקטע הרגיש באשקלון מצוי צפונית למרינה, מתפרש על פני 1.15 קילומטר והוא נמצא תחת שחיקה מתמדת ואגרסיבית המתבטאת בנסיגה של קו החוף ונסיגת המצוק.

במשך 30 השנים האחרונות (1986-2017) קו החוף באזור זה נסוג ב-55 מטרים - 1.8 מטר לשנה בממוצע - כך עולה מדוח שכתב ד"ר רוני נהוראי עבור המשרד להגנת הסביבה. הגורמים המשפיעים על התמוטטות המצוק הם גלי הים שמכרסמים את בסיס המצוק ופעולות של בני אדם בים, בחוף ובגג המצוק.

"עיקר הנסיגה היא מצפון למרינה ולשוברי הגלים. הנסיגה התרחשה בהליך הדרגתי והואצה עם בניית המרינה", נכתב בדוח. לבעיית המרינה עוד נחזור בהמשך.

ביטוי לנסיגה העצומה הזו של קו החוף ניתן לראות כשמסתכלים על מעביר המים שנבנה על מצוק הכורכר ב-1998 ועם נסיגת המצוק נשאר חשוף על תעלת הבטון המובילה אליו. עוד צוין בדוח כי עדות נוספת לנסיגת המצוק ניתנת לזיהוי במרפסת התצפית ליד מלון הרלינגטון, שיסודותיה נחשפו כתוצאה מגריעת המצוק. רצועת החול מצפון לשובר הגלים הצפוני היא הפגיעה ביותר, ובדוח צוין כי רצועת החוף מול שובר זה נסוגה ב-25 מטרים בין השנים 2014-2016 כתוצאה משקיעת השובר (ראו תמונות בעמוד הבא).

"המצוק מהווה סכנה בטיחותית של ממש"

אשקלון אינה היחידה שיש בה מצוק. רצועת החוף של ישראל היא באורך 190 קילומטרים, וכוללת 45 קילומטר של מצוקים המצויים בגובה של יותר מ-10 מטרים בקטע שבין חדרה לאשקלון. כשליש ממקטעי המצוק כוללים שטחי בנייה עירונית, לרבות בתי מגורים ובתי מלון. במקטעים מסוימים לאורך רכס המצוקים באשקלון, בתל אביב, בהרצליה, בנתניה, בבת ים ובחדרה, קיימת סכנת התמוטטות.

ב-2010 פרסם מבקר המדינה דוח המבקר בחריפות את אופן הטיפול בנושא ההגנה על המצוקים, וקבע בשורה התחתונה כי אף אחד מהגורמים האמונים על הטיפול בבעיה לא פעל באופן אקטיבי כדי להביא לשיפור המצב. בדוח צוין כי "על גבי המצוק שמצפון לחוף בר כוכבא בנוי מלון הרלינגטון. על פי חוות דעת שקיבלו רשות העתיקות ועיריית אשקלון כבר במארס 2005, המצוק בקרבת המלון מהווה סכנה בטיחותית של ממש".

כתוצאה מכך התקבלה באפריל 2011 החלטת ממשלה שקבעה כי יש להכין תוכנית מתאר ארצית להתמודדות עם התמוטטות המצוק במועצה הארצית לתכנון ובנייה, וכי האחריות לטיפול בהגנות ימיות למצוק תהיה של הממשלה, בעוד האחריות להגנות היבשתיות למצוק תהיה של הרשויות המקומיות.
בסוף 2013 אף הוקמה החברה הממשלתית להגנות מצוקי חוף הים התיכון, שפעלה לקדם תוכנית מתאר ארצית (תמ"א 13 תיקון 9) להגנות דחופות למקטעים ברמת סיכון גבוהה ודחופה, וכן תוכנית מתאר ארצית למרחב המצוק הקובעת הנחיות להכנת תוכניות מפורטות להגנות על המצוק, שמכוחן ניתן להוציא היתרי בנייה.

לאחר הליך של תכנון והוצאת היתרים, ביצעה החברה הממשלתית ב-2015 הגנה ימית באמצעות הזנת חול בכמה מוקדים לאורך חוף אשקלון.

בפברואר 2018 פנה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה דאז ישראל דנציגר למנכ"ל משרד הפנים מרדכי כהן בבקשה להעניק סיוע לרשויות המקומיות במימון ההגנות היבשתיות למצוק החופי. דנציגר הדגיש בפנייתו את המצב העגום באשקלון: "עליי להתריע בקול רם כי הנזק למצוק בחופים הצפוניים באשקלון משמעותי ונראה כי ללא קידום הגנות יבשתיות באופן מיידי הסיכון לחיי אדם, לנכסים ולתשתיות מתגבר והולך", כתב דנציגר, "אבקש לקדם את הסיוע התקציבי לרשויות המקומיות לרבות אשקלון, על מנת שתפעלנה לקדם ולזרז את ביצוע ההגנות היבשתיות בתחומן, בטרם יהיה מאוחר מדי".

כשמדובר על הגנות יבשתיות, מדובר בין היתר על רשתות, על הוספת סלעים בתחתית המצוק או יתדות חיצוניים.

"אשקלון היא לא עירייה חלשה"

"המצב הכי גרוע והכי דחוף נמצא באשקלון, ולכן התחלנו בהגנות הימיות שם", אומרת גלית כהן, סמנכ"לית בכירה לתכנון ומדיניות אסטרטגיה במשרד להגנת הסביבה. לפי הדוח, בשנים 2015-2017 בוצעו ארבעה פרויקטים של הזנת חול באזור הרגיש, ובסך הכל הוסף במרחב החוף כ-110 אלף מ"ק חול, ובים הוספו כ-37.8 אלף מ"ק. מרבית החול שונע מהמרינה, שבכניסה אליה נצבר חול ימי, והועבר במשאיות ובספינות.

"אבל הגנות ימיות אינן מספיקות וצריכות לבוא בד בבד עם הגנות יבשתיות", מוסיפה כהן, "עיריית אשקלון קיבלה תקציב לתכנון, אך עד היום לא בוצע דבר. העירייה טענה שאין לה תקציב, ולאחר לחצים שלנו, משרד הפנים אישר ב-2018 התחייבויות תקציביות לרשויות המקומיות לטובת הגנה על המצוקים. יחד עם זאת, זה לא אומר שהעירייה צריכה לעמוד מנגד.

"אשקלון היא לא עירייה חלשה ולא חדלת פירעון והיא הייתה יכולה, כמו נתניה למשל, להתחיל לקדם בעצמה לפחות את התכנון. עובדה שמאז 2011 הם כן קידמו את שדרוג והקמת הטיילת על המצוק, ואפילו שיווקו קרקעות מעל המצוק, אבל לא עשו דבר כדי להגן על המצוק עצמו. לא ראש העיר הנוכחי ולא קודמיו. לראש העירייה יש אחריות. טענה אחרת של העירייה הייתה שהם לא יכולים לתכנן כי אין תוכנית שמכוחה היא יכולה להוציא היתרי בנייה, אז גם את הבעיה הזאת פתרנו מזמן".

הלחצים שהגיעו הן מהמשרד להגנת הסביבה והן ממשרד ראש הממשלה נשאו פרי, ומשרד הפנים אישר תקציב בשל 60 מיליון שקל שיועבר לרשויות המקומיות לצורך סיוע במימן ההגנות היבשתיות. התקציב הגבוה ביותר - על סך 20 מיליון שקל - הועמד לטובת עיריית אשקלון.

לשאלת "גלובס" האם עיריית אשקלון פעלה למימוש התקציב השיבו במשרד הפנים כי "עיריית אשקלון טרם הגישה למשרד הפנים תוכנית לתקצוב ולכן לא קיבלה תשלום בפועל. לפי הידוע לנו, הרשות נמצאת בהליך להוצאת מכרז לתכנון".

בינתיים, המצב ממשיך להחמיר. כהן: "המצוק באשקלון מאוד פריך ומתפורר. כמה שלא נעשה הגנות בים, אם לא עושים הגנות ביבשה, הוא ימשיך להתמוטט. כי בהגנות ים והזנת חול אנחנו מבטיחים רק שרגל המצוק לא תיפגע, אבל המצוק עצמו זקוק להגנות. עיריית אשקלון טוענת שהיא 'מתריעה כבר 20 שנה' על הבעיה, אבל היא צריכה להלין רק על עצמה כי ההתמוטטות נגרמה בראש ובראשונה בגלל המרינה שהעירייה עצמה אישרה להקים. גם שוברי הגלים שהעירייה הקימה בסמיכות להקמת המרינה, הוקמו בצורה לקויה, קרוב מדי לחוף, ואחד מהם נשבר. ועכשיו אנחנו נכנסים לנעלי העירייה ומקדמים תכנון לתיקון השובר.

 כהן, גלאם, פינס / צילום (בהתאמה): לע"מ- חיים צח, מתוך עמוד הפייסבוק, שלומי יוסף

"מה שלמדנו מההרס שיצרו המרינה באשקלון והמרינה בהרצליה הוא שכאשר גורם פרטי מקים את המרינה ומסתלק, אין מענה לשלב התחזוקה. בנמל אשדוד ובנמל חיפה למשל, יש גורם יציב שנותן מענה, ואם יש בעיות נקודתיות, יש עם מי לדבר ועל מי להטיל את החובה לבצע תיקונים. מנגד, במרינות של אשקלון והרצליה, אין עם מי לדבר בכלל. ולכן זאת הפעם הראשונה שהוקמה חברה ממשלתית לתת מענה גם לשלב התחזוקה. עיריית אשקלון צריכה להגיד תודה לממשלה שמבצעת את העבודה שלה, על נזק שהיא עצמה גרמה, ולא להלין על אף אחד מלבד עצמה. אין שום תירוץ".

"יש פערים ברמת הפקידות המקצועית"

שר הפנים לשעבר אופיר פינס, ראש המכון לשלטון מקומי באוניברסיטת תל אביב, המנהל את פורום ערי החוף אומר כי "צריך לזכור שבאשקלון הייתה תקופה לא פשוטה של חילופי שלטון בעיר, ולמי שעומד בראש הרשות יש משמעות גדולה בכל מה שקשור לטיפול בנושא כל כך מורכב. מה גם שיש פערים בתקציבים וברמת הפקידות המקצועית בין עיר כמו הרצליה לבין עיר כמו אשקלון.

"העמדה שלנו בפורום ערי החוף היא שצריך לשנות את החלטת הממשלה מ-2011 שהפרידה בין הטיפול הימי לטיפול היבשתי - זאת שגיאה גדולה. המצוק מתחיל בים ונגמר ביבשה, אבל הוא אותו מצוק - אין שני מצוקים. החלוקה לשני גופים שונים שאחראים על הטיפול (הימי - ממשלה, והיבשתי - רשות מקומית - ש"צ), מובילה לוויכוחים אינסופיים, ובגלל זה בדיוק הטיפול בנושא המצוקים עד היום היה כישלון קולוסלי. הכסף שהוזרם לטובת הטיפול בבעיה ירד לטמיון. הפתרון צריך להיות בשינוי החלטת הממשלה, כך שהטיפול הימי והיבשתי במצוק יהיה תחת אותה זרוע, ושיהיו אמונים עליו אנשי המקצוע הכי טובים לא רק בארץ, אלא גם בעולם".

"המרפסת היפה עם הנוף המהמם נסגרה כי מסוכן לעמוד עליה"

בדיון שהתקיים בחודש יולי האחרון בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אמרה ממלאת מקום יו"ר הוועדה, ח"כ יעל כהן פארן (התנועה), "הייתי באשקלון בפברואר, וזה היה פשוט מזעזע, אין מה לומר. הגעתי שבוע-שבועיים אחרי סערה גדולה מאוד ולפי מה שאמרו לי פעילים בשטח, אותה מרפסת יפה עם נוף מהמם, בדיוק שבוע לפני זה נסגרה כי כבר מסוכן לעמוד עליה.

"וזה פשוט מדהים. מיליונים ששפכה שם העירייה על שבילי אופניים וטיילת במצוק - כבר אי אפשר יהיה להגיע אליהם. אי אפשר לטייל שם. הם סגורים כי זה פשוט מסוכן. הירידה של המצוק היא ברמה של מטרים בשנה, לא של עשרות סנטימטרים, והמלון הוא 17 מטרים מהמצוק. אני תוהה מה יהיה עם המלון הזה עוד כמה שנים, לא בעוד 20 שנה. אני יודעת שיש בקנה כמה מרינות על השולחן במוסדות התכנון, ואם אלה ההשלכות של המרינות אז התוצאות כבר כאן".

ח"כ יעל גרמן, לשעבר ראש עיריית הרצליה, אמרה בדיון כי "הקמת המרינה הייתה שגיאה. המטלה של שמירת החופים והמצוקים, ואין הבדל ביניהם, צריכה להיות מוטלת על הממשלה. מה שקורה הוא שיש לנו כמה ערי חוף שהן נושאות בכל העול של כל מדינת ישראל שמגיעה אליהן".

מהנדסת עיריית אשקלון ויקטוריה ברנגל אמרה בדיון: "אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר יבשתית לא רק בגלל שאין לנו כסף, אלא בגלל שאנחנו חייבים קודם לקבל את הפתרון הימי ואז להתחבר אליו. בינתיים יש קריסה. את אותה נקודת תצפית אנחנו כבר לא יכולים להציל".

יו"ר הוועדה יואב קיש אמר: "יש לי רעיון מהפכני - בואו נגרע את כל החופים מהרשויות המקומיות ונבנה רשות אחת שתהיה של המדינה והיא תנהל את זה. האסונות מגיעים בפרצוף - לא הקימו את רשות הכיבוי עד שלצערנו ספגנו את האסון בצפון עם השריפה הקשה. מה שנשאר לי זה להדליק עוד נורה אדומה גדולה ולהגיד, 'בואו לא נחכה חס וחלילה שיהיה אסון קשה במצוקים ואז הכספים יגיעו'".
רעיון מהפכני או לא, מאז לא התקדם דבר.

עיריית אשקלון: "הוצאנו קול קורא"

מעיריית אשקלון נמסר בתגובה כי "התקציב המדובר שהועבר ממשרד הפנים, על סך כ-10 מיליון שקל, נועד לתכנון בלבד ולא לביצוע ההגנה היבשתית, שאומדנה לא ידוע בשלב זה. נדגיש כי אותו תקציב הועבר בסוף 2018 אף שהחלטת הממשלה שהורתה על העברתו התקבלה כבר ב-2011. כמו כן, ובניגוד לנטען על ידכם, עיריית אשקלון כן פועלת לקידום ההגנה היבשתית והוציאה קול קורא לתכנון הנושא. נדגיש גם כי יעילותה של ההגנה הימית מוטלת בספק וטרם הוכחה. יתרה מכך, במזג האוויר הסוער הקיצוני שהתרחש בעיר בשבוע שעבר חלקים מהמצוק נסחפו. עיריית אשקלון מתריעה מזה 20 שנה על התמוטטות הצפויה של המצוק החופי ותמשיך לעמוד מקרוב אחר המצב על מנת לוודא שהנושא לא יירד מסדר היום של הגורמים הרלוונטיים בממשלה".

יצוין כי רק לאחר פניית "גלובס" לעירייה פורסם הקול הקורא המדובר - ונזכיר כי קול קורא אינו מכרז רשמי.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "בימים אלה, כמו בשנים האחרונות, מתרחשות התמוטטויות של המצוק החופי סביב חופי הים התיכון ובחופי אשקלון בכלל ובחופיו הצפוניים בפרט, קרוב מאוד לטיילת ולמלון הרלינגטון. המשרד להגנת הסביבה, באמצעות החברה הממשלתית להגנת מצוקי חופי הים התיכון, מבצעים בימים אלה הגנה ימית מול חופי אשקלון הצפוניים ובחודשים הקרובים גם תחל הזנת חול להרחבת החוף כמהלך משלים בהגנה הימית.
"עם זאת, ברור כי ללא הגנה משלימה יבשתית - שנקבע כי תיעשה על ידי הרשויות המקומיות - מצוק זה ימשיך להיות בסיכון ולהוות סכנה לשימושים מעליו ולמתרחצים בחוף.

"עד כה עיריית אשקלון לא קידמה את ההגנות היבשתיות בטענה כי הממשלה לא תקצבה אותה בנושא ואין להם תקציב פנימי. לאחרונה משרד הפנים אכן תקצב את כל הרשויות המקומיות לאורך החופים בתקציב התחלתי, והבטיח להמשיך בהתאם להתקדמות. כלומר, החסם הזה הוסר. ולכן מצופה כי עיריית אשקלון, שהמצוק החופי הנמצא בשטחה הוא בסיכון גבוה מאוד, תקדם את התכנון והביצוע של ההגנות היבשתיות. החשש של המשרד להגנת הסביבה הוא שאי קידום ההגנות היבשתיות על ידי עיריית אשקלון יוביל בסופו של דבר להמשך התמוטטות המצוק, למרות השקעות של עשרות מיליוני שקלים על ידי הממשלה בהגנות הימיות, כפי שנקבע".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה כי "לאור הסכנה המידית בפגיעה בחיי אדם ורכוש, וכן כי האחריות כיום מוטלת בראש ובראשונה על הרשויות המקומיות, בהנחיית שר הפנים הוקצה תקציב כולל בסך 60 מיליון שקל לטובת קידום תוכניות מפורטות מאושרות וכן לטובת הסדרת פעולות ממשיות לחיזוק המצוק. משרד הפנים ימשיך לפעול אל מול משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר על מנת להביא לפתרון לאומי מקיף לטיפול בסכנת התמוטטות המצוק החופי מתוך הנחה כי עלות הקמת מערכת ההגנות היבשתיות דורשת תקציב של מאות מיליוני שקלים וכן מומחיות ייחודית".

אחת הסוגיות המעניינות העולות משאלת המצוק באשקלון היא שבפועל, העיריות והמועצות לאורך חופי הים מספקות שירות שכל אזרחי ישראל צורכים אותו - ולא רק התושבים שמשלמים להן ארנונה.

במשרד הפנים מסרו בהקשר זה כי "החלטת הממשלה, בדבר חיזוק המצוקים, למעשה מבקשת להשית את עלות הטיפול על רשויות החוף בלבד, אשר נדרשות ופועלות לאספקת שירותי רחצה ושמירה על חופים לכלל תושבי ישראל. לאור זאת, משרד הפנים שב והדגיש בפני משרדי הממשלה הרלוונטיים כי נכון וראוי לגבש מתווה באופן שאינו מטיל את כלל הנטל על תושבי רשויות אלו אשר נושאים בעול אחזקת החופים.

הנהלת מלון הרלינגטון בחרה שלא להגיב.