נדחתה תביעה נגד סומך וש. הורוביץ: לא התרשלו בטיפול בעסקה של חברה שייצגו

האם רואי חשבון ועורכי דין המלווים חברה בהסכם מכר מניות חבים תמיד בחובת זהירות כלפיה וצריכים לצפות ולהזהיר את החברה מפני היבטי המס של העסקה? בית המשפט המחוזי השיב בשלילה לשאלה זו, כאשר קבע כי יש לבחון את היקף השירות שניתן על-ידי רואי החשבון ועורכי הדין, ולחייבם רק במקום שבו יש קשר בין השירות שניתן והמצג שהציגו - לנזק שנגרם.

הכרעה זו ניתנה במסגרת החלטה המסירה אחריות מפירמת רואי החשבון סומך-חייקין ומפירמת עורכי הדין ש. הורוביץ לנזקים שנגרמו לחברת שאנקול לשיווק. כמעט 20 שנה לאחר שליוו את הסכם מכר מלוא מניות חברת שאנקול, וכ-9 שנים לאחר שהוגשה תביעת רשלנות נגד שני המשרדים, קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי פירמת ראיית החשבון סומך-חייקין ופירמת עורכי הדין ש. הורוביץ אינן אחראיות לנזקים שנגרמו לחברה בעקבות הסכם המכר, ובהם חיוב מס בהיקף של 2.7 מיליון שקל שאותו נאלצה החברה לשלם.

התביעה, שהוגשה בשלהי 2010 נגד שתי הפירמות מהמובילות בארץ, סבבה סביב טענות לרשלנות מקצועית מצידן. התובעת, חברת שאנקול לשיווק, עוסקת במסחר בכימיקלים. עד אוגוסט 2000 היו כל מניותיה של התובעת (100%) מוחזקות בידי חברה אנגלית, ושאנקול הייתה בגדר חברה-בת של החברה האנגלית. שלמה אנקול משמש מאז שנת 1990 ועד היום כמנכ"ל שאנקול לשיווק.

במאי 2000 נחתם הסכם המכר בין המוכרת, החברה האנגלית, לבין החברה הרוכשת, חברת שאנקול למסחר, הנמצאת בבעלותו המלאה של אנקול, ולבין אנקול עצמו. בהתאם להסכם המכר, נמכרו כל מניותיה של שאנקול לשיווק שנמצאו בבעלותה של החברה האנגלית, לחברה הרוכשת - תמורת 973 אלף שקל.

בהסכם המכר נקבע, בין היתר, כי המועד להשלמת ביצוע ההסכם (Closing Date) יהיה באוגוסט 2000, ועד למועד ההשלמה תפרע החברה האנגלית הלוואה שקיבלה שאנקול לשיווק מחברה שנמצאה בבעלותה המלאה של החברה האנגלית (חברה-אחות), כך שההלוואה תוחזר ותיפרע במלואה, וכן במועד ההשלמה תשלם שאנקול לשיווק פיצויי פיטורים לעובדיה בשל הפסקת העסקתם.

בהתאם, לאחר חתימת הסכם המכר פרעה החברה האנגלית את ההלוואה שניתנה לשאנקול על-ידי החברה-האחות, כך שחובה של שאנקול לחברה-האחות הומחה לחברה האנגלית והפך לחוב של שאנקול לחברה האנגלית. באותו יום הומר חובה של שאנקול בגין ההלוואה לחברה האנגלית להשקעה של החברה האנגלית בהון המניות של שאנקול. זאת, בדרך של הקצאתן בפרמיה לחברה האנגלית של 100,000 מניות של שאנקול בתמורה לתשלום בסך כ-2.16 מיליון שקל.

לאחר מועד ההשלמה, הקצתה שאנקול לחברה האנגלית 200,000 מניות נוספות בפרמיה, בתמורה לתשלום סך נוסף של כ-4 מיליון שקל. סכום זה נועד לממן את תשלום פיצויי הפיטורים לעובדי שאנקול בשל הפסקת עבודתם וכן לממן תשלום של הוצאות נוספות.

ייעוץ רשלני: החברה נהגה לפי הוראות הפירמות

בעקבות דברים אלה, הוציאה רשות המסים לשאנקול, באפריל 2004, שומת מס הכנסה לשנת 2000, ובגדרה סווגו הסכומים ששולמו על-ידי החברה האנגלית בהקצאה הראשונה ובהקצאה השנייה בתמורה להון המניות שהונפק לה - ואשר הסתכמו בסך כולל של כ-6.16 מיליון - כהכנסה של שאנקול החייבת בתשלום מס הכנסה.

בנוסף, ב-2006 הוצאה לבעלי החברה שלמה אנקול באופן אישי שומת מס לשנת 2000, שבמסגרתה נקבע כי נוצרה לו הכנסה חייבת נוספת בסך כ-6 מיליון שקל מפיצויי פיטורים.

לטענת פקיד השומה, התמורה ששולמה לחברה האנגלית במסגרת הסכם המכר לא שיקפה את שווייה האמיתי של התובעת, וכי המחיר הנמוך שנקבע בהסכם המכר כמחיר רכישת מניות התובעת, מאת החברה האנגלית, שיקף, לדעת פקיד השומה, "הנחה" מסכום פיצויי הפיטורים שמר אנקול היה זכאי לקבל מהתובעת ו/או מהחברה האנגלית.

עוד לטענת פקיד השומה, פיצויי פיטורים אלה היו אמורים להסתכם בשיעור מוגדל שלא יפחת מ-280%, בהתחשב בתפקידו הבכיר של אנקול בחברה התובעת ומשך העסקתו וכן בהתחשב בשיעור פיצויי הפיטורים שניתנו ליתר עובדיה בעת סיום העסקתם על-ידי התובעת.

על קביעות אלה הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, שהסתיימו בהסדר פשרה - שבמסגרתו הוסכם כי שאנקול תשלם 2.7 מיליון שקל מס סופי בגין השנים 2000-2007.

בעקבות חיוב המס הגישה החברה תביעה בסך 3.6 מיליון שקל נגד משרד רואי החשבון סומך-חייקין ונגד משרד עורכי הדין ש. הורוביץ - סכום שכלל גם את סכום המס הנוסף שלטענתה שאנקול תידרש לשלם לרשויות המס ככל שתביעתה תתקבל במלואה.

לטענת התובעת, סומך-חייקין ו-ש. הורוביץ העניקו לה שירותים מקצועיים שוטפים במהלך כל התקופה הרלוונטית, תכננו, עיצבו וניסחו את הסכם המכר, לרבות תכנון המס ותשלום המס הנובע מכך. לשיטת התובעת, הפעולות הקשורות בהקצאה הראשונה ובהקצאה השנייה הוכתבו לה על-ידי פירמות ראיית החשבון ועורכי הדין, והחברה נהגה לפי הוראותיהן.

עוד נטען בתביעה כי הנתבעות ידעו, או היה עליהן לדעת, כי תכנון המס בנושא הסכם המכר יגרום להיווצרות חיוב מס עתידי של התובעת לרשויות המס, וכי הקצאת המניות לחברה האנגלית מהווה "עסקה מלאכותית", שכל מטרתה הפחתת מס בלתי נאותה - ולכן עליהן לשאת בנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהייעוץ הרשלני שנתנו לה.

לא הוכחה הסתמכות התובעת על הפירמות

בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, דחתה פירמת סומך-חיקיין את כל הטענות נגדה וטענה כי היא סיפקה לחברה האנגלית שירותי ביקורת, ובין היתר סיפקה שירותי ביקורת גם לחברות-הבנות שלה, לרבות לתובעת. אך הפירמה לא ביקרה את הדוחות הכספיים של התובעת לשנת 2000, לא ערכה את הסכם המכר, לא הייתה שותפה להכנת ההסכם ולא נתנה ייעוץ מיסויי לאף גורם הקשור בהסכם המכר.

פירמת סומך-חייקין הוסיפה וטענה כי התובעת עצמה מעולם לא פנתה אליה כדי שתפעל לשם תכנון המס הנוגע להסכם המכר, או כדי שתייעץ לה בענייני מיסוי באופן כללי.

פירמת ש. הורוביץ טענה מצידה כי היא פעלה להכנת טיוטה להסכם המכר לאחר שנתבקשה לפעול בעניין זה על-ידי החברה האנגלית, כאשר עיקר השירות המשפטי שניתן על-ידה בקשר להסכם המכר התמקד בהכללתן בהסכם המכר של תניות שהתבקשו על-ידי החברה האנגלית ועריכת תיקונים שונים בנוסח טיוטת הסכם המכר.

זאת, כפי שהתחייב מהסיכומים השונים שהחברה האנגלית הודיעה לה כי סיכמה לגביהם עם אנקול. פירמת עורכי הדין ש. הורוביץ הדגישה כי לא התבקשה, ולא ייעצה בפועל, לחברה האנגלית בעניינים מיסויים.

בפסק דין מנומק, הפרוס על פני 105 עמודים, קבע שופט בית המשפט המחוזי בלוד, בנימין ארנון, כי "לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעות הציגו מצג כלשהו בפן המיסויי של העסקה נושא הסכם המכר". מעבר לכך, השופט הוסיף כי "התובעת גם כשלה מלהוכיח שאם אכן הוצג מצג כלשהו על-ידי הנתבעות, היה זה מצג רשלני", וכי היא הסתמכה בפועל על המצג.

השופט ציין כי לפי הראיות שהוצגו בפניו, אנקול התייעץ באופן יזום ואקטיבי עם רואה חשבון אחר (שאינו ממשרד סומך-חייקין) עובר לחתימה על הסכם המכר, לרבות בענייני מס ובענייני תכנון מס; וכן הודה כי יוצג על-ידי עורך דין נוסף (שאינו ממשרד ש. הורוביץ) החל מחודש מאי 2000, וכי עורך דין זה פעל בשמו ובשם שאנקול עובר למועד השלמת העסקה.

השופט כתב בפסק הדין כי "בקביעות אלה יש כדי להחליש טענות התובעת, שלפיהן היא הסתמכה על מצג הנתבעות. לפיכך, אני קובע בזאת כי התובעת כשלה מלהוכיח טענתה שלפיה הנתבעות הציגו בפניה מצג רשלני".

השופט אף דחה את טענת שאנקול, שלפיה על הנתבעות היה להזהיר אותה מפני חבות המס הצפויה לה כתוצאה מהזרמות הכספים לתובעת ומהקצאות המניות לחברה האנגלית.

השופט הוסיף: "לא מצאתי לקבל טענת התובעת שלפיה הנתבעות התרשלו בכך שלא הזהירו אותה מפני האפשרות כי תחויב במס", כי "ראשית, לא מצאתי כי התובעת הוכיחה שהנתבעות ייצגו אותה בהליכים הקשורים בעסקה בנושא הסכם המכר. יתרה מזו: התובעת אף לא הוכיחה כי הסתמכה על השירות שניתן לחברה האנגלית על-ידי הנתבעות באופן שהיה יכול ליצור חובת זהירות של הנתבעות כלפיה".

בהקשר זה ציין השופט כי הוכח כי אנקול התייעץ עם רואה חשבון אחר כאמור, לרבות בענייני מס או תכנון מס, וכן יוצג על-ידי עורך דין אחר בכל הקשור לעסקת נושא הסכם המכר. נוסף על כך, נקבע כי גם מהתנהלות הצדדים לא עולה כל הסתמכות של התובעת או של אנקול על מוצא פיהן של הנתבעות, לרבות בענייני מס.

עורכי דין ורואי חשבון אינם אחראים לכל נזק

אם קוראים בין השורות, ובין 40,000 המילים שכתב השופט בנימין ארנון בפסק הדין, ניתן למצוא מסר מובהק ומעודד לנותני השירותים, עורכי הדין ורואי החשבון, שהוא: לא ניתן לראות בכם כיס עמוק ולתבוע אתכם על כל נזק שנגרם ללקוח.

פסק הדין מבהיר כי עורכי דין ורואי חשבון אינם אחראים לכל נזק שנגרם לחברה שאותה ליוו, כי אם לנזקים ישירים בלבד שנגרמו בעקבות מעשיהם או מחדליהם, בנוגע לשירות ספציפי שניתן על-ידם. עוד מובהר כי לא ניתן לצפות מהם - מעורכי הדין ומרואי החשבון - להזהיר לקוח על טעות מיסויית שהוא עומד לעשות, אם הלקוח לא התייעץ איתם ישירות בנוגע לשאלת המס.

המסר העולה מפסק הדין הוא שלא ניתן לצפות מעורכי הדין ומרואי החשבון כי יגנו על לקוח או יזהירו לקוח מפני משהו שלא נגע ישירות לשירות שהם נתנו לו.

בסוף פסק דינו מחייב השופט ארנון את החברה התובעת לשלם לכל אחת מהנתבעות, סומך-חייקין וש. הורוביץ, שכר-טרחת עורכי דין והוצאות משפט בסך של 110,000 שקל, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהלות התובעת בהליך ועל מהימנותו של אנקול. 

עו"ד יורם בר ממשרד כספי ייצג את סומך-חייקין, ואהוד ארצי ממשרד ש. הורוביץ ייצג את ש. הורוביץ.