חשיבותו של הכיסא

"רק הכיסא מעניין אותו" - מכירים את הדקלום הזה? כל מפלגה משתמשת בו נגד עסקנים במפלגות יריבות. המקרה האחרון שמשך את תשומת-לבי הוא של יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שהצטרף אל מפלגתו של בני גנץ. אגב - הוא עשה זאת תוך כדי נטישת כס יו"ר ההסתדרות, אם כי הוא מנסה ליצור מצב שיאפשר לו לחזור במקרה שירצה בכך.

אבל בלי קשר לניסנקורן - מה זה אומר ש"רק הכיסא חשוב לו". העניין הוא שהאמירה מבוטאת כדבר שלילי, לא יפה, לא נימוסי - אפילו וולגרי. אבל ראו זה פלא: מי מטיח זאת? - עסקנים שעשו ויעשו כמעט הכל בשביל כיסא. כלומר כדי לקבל תפקיד בכיר - ייצוגי או ביצועי, בארץ או בחו"ל, העיקר שיהיה שני דברים: מכובד ובעל פוטנציאל של הקפצה לתפקיד בכיר או מכובד יותר.

שררה מול אידאולוגיה

למה זה נאמר בקונוטציה שלילית? אדם נאבק למען תפקיד פוליטי - למה הוא עושה זאת? בדרך כלל משני טעמים. האחד, הנפוץ ביותר, הוא אישי. כלומר לא בהכרח כדי להיטיב עם הציבור, אלא בעיקר עם עצמו. אף אחד, בשום מקום, לא רץ לבחירות משום שהכיסא לא מעניין אותו.

כי מה זה "כיסא"? מקובל אצלנו שה"כיסא" הוא כוח, כבוד, שררה, אלמנטים שלא מכובד לשאוף אליהם. מה כן מכובד? - אידאולוגיה; שרות לאזרח; שרות לציבור. כלומר, תפקידים המבטאים את טובת הציבור, להבדיל מהשררה את הצניעות, להבדיל מהכבוד האישי שהתפקיד טומן בחובו.

לטובת עצמם וצאן מרעיתם

יהיו מניעיו של העסקן הפוליטי אשר יהיו, מצופה ממנו שרות ללא דופי ולאות לציבור. ויש מקום לסברה שרוב הפוליטיקאים מעוניינים לבצע את תפקידיהם כראוי - לטובת עצמם וצאן מרעיתם. כלומר, לבלוט בשטח העשייה למען הציבור.

אבל כדי לעשות זאת הפוליטיקאי זקוק ל"כיסא" במובן העממי. כלומר תפקיד המאפשר עשייה, וככל שהתפקיד רם יותר, כך גם העשייה אמורה להיות חשובה יותר.

העיקר העשייה

כלומר: מי שהכיסא חשוב לו אינו אדם שלילי. אז ניסנקורן, אל תשים לב לשטויות הנאמרות בהקשר זה. אני בטוח שאם תבדוק תמצא שהאומרים הם בעצמם אנשים שחיפשו את כס השררה. לכן, כנראה, עינם צרה כאשר מישהו אחר זוכה בו.

אולי כדאי כבר מהבחירות אלה להוציא את האמירה המגוחכת הזאת מהלקסיקון של מאבקי בחירות. אנחנו יכולים לומר בריש-גלי: אין לנו עניין בפוליטיקאים שאינם חפצים בכיסא; אנחנו מעוניינים שיקבלו את הכיסא ויישבו עליו בעשייה בטוחה ומועילה.