ראש העיר אילת: לאור סגירת שדה דב - אילת נכנסת למצב חירום

המאבק נגד סגירת שדה דב עולה מדרגה: ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, מאיים במכתב שהוא מפנה לראש הממשלה בנימין נתניהו - אילת נכנסת למצב חירום, ונסגור את העיר ליום אחד בחודש הבא.

יצחק הלוי מתריע כי העיר אילת נכנסה למצב חירום עד לסגירתה המוחלטת - יום שבו לא תתאפשר כניסה ויציאה מהעיר (במועד שטרם נקבע).

שדה דב, נזכיר, ייסגר לפעילות מסחרית ב-1 ביולי 2019, דווקא ביום הראשון של פתיחת חופשת הקיץ שמהווה את עונת השיא בתיירות לאילת.

"אינני אדם פרטי, אני נבחר ציבור שמייצג 64 אלף תושבים ותושבות", כך פונה ראש העיר אילת לנתניהו."אני מצר על עובדה שלמרות דבריך והבטחותיך אתה נמנע מלהיפגש עמי ולשמוע את הטיעונים הכבדים ואת ההשלכות החמורות של סגירת שדה דב על העיר אילת. את הפגישה הראשונה ביטלת לי כדי לפגוש את ראשי יש"ע, לפגישה השנייה לא הגעת בכלל, ואליה זומנו במפתיע כל התומכים בסגירת שדה דב. זאת ועוד, לשכתך בוחרת להתעלם מפניותיי ואינה עונה על מכתביי אליך. העיר אילת נאבקת על קיומה, רווחתה ופרנסתה, ולצערי יש בסביבתך הקרובה הבוחרים לא להתייחס אליה, חבל!!!".

יצחק הלוי יצא במאבק גלוי נגד סגירת שדה דב, אלא שנראה כי טענותיו לניתוק העיר אילת מהמרכז, כמו גם טענות שנשמעות מכיוון טייסים וחברות התעופה הישראליות לפגיעה בתעופה הפנים-הארצית עם סגירת שדה דב - לא עומדות אל מול ההחלטה לבנות אלפי יחידות דיור במקום שדה דב. גם ההצעה היעילה למדי של השארת מסלול אחד בשדה דב לטובת המשך הפעילות התעופתית לא נענית בשלב זה, וכפי שכבר הודיעה רשות שדות התעופה לחברות הפועלות משדה דב - עליהן לפנות מהשדה את פעילותן עד 1 ביולי השנה.

המשמעות עבור טיסות הפנים לאילת היא שהן יעברו לפעול מטרמינל 1 בנתב"ג, כך שעבור נוסעים רבים מדובר בהליך פחות נוח, לצד העובדה שהנחיתה כבר לא מתרחשת באילת אלא בשדה התעופה רמון המרוחק 20 ק"מ מהעיר. ברקע נציין כי אמנם 1.4 מיליון איש טסים בטיסות הפנים לאילת מדי שנה, אולם רוב המבקרים בעיר מגיעים אליה ברכב פרטי, בעיקר לנוכח מחירי הטיסות הגבוהים.

ראש הממשלה נתניהו, המכהן גם כשר הביטחון, יכול לשנות את ההחלטה הנוגעת לסגירת שדה דב בהתאם להצעת חוק שעברה לאחרונה, וזאת אחרי שיקבל החלטה לאור היוועצות עם הגורמים הרלוונטיים. על רקע הבחירות הקרבות, מעניין יהיה לראות מי יצליח למשוך בחוטים - האם ניתן יהיה לסגת עם הרעיון ולהשאיר את שדה דב יחד עם אלפי יחידות דיור בסמוך אליו (עם פינוי הפעילות הצבאית משדה דב); או שאינטרס הדיור יגבר על אינטרס התעופה. בסופו של דבר הכול עניין של כסף, כמו תמיד.