למה החליטה הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון עם הרוצח של תהילה נגר? אנחנו לא יודעים. אנחנו מקבלים גרסאות קלושות למדי, ולציבור אין אפשרות לבדוק את אמינותן ומשקלן. הגוף היחיד שהיה מסוגל לעשות זאת הוא בג"ץ, אבל השופטים לא רוצים.
בכל פעם שמוגשת עתירה המכוונת לבדוק מהלכים ושיקולים של הפרקליטות וראשיה, היא נדחית בנימוק שבג"ץ אינו מתערב בשיקולים של הפרקליטות. כך שלמעשה אין פיקוח על מעשי היועץ המשפטי, פרקליט המדינה ושאר מחלקות הפרקליטות. התוצאה היא שהפרקליטות יכולה לצאת מכל פרשה עם הסברים קלושים, בלי להידרש לתת דין וחשבון רציני עליהם.
משקלן של ראיות נסיבתיות
הנימוק המרכזי של הפרקליטות הוא ש"התיק בוסס על ראיות נסיבתיות, אין שום ראיה ישירה המוכיחה כי הנאשם ביצע את העבירה". אז מה? אפשר לשפוט תיק רצח גם על סמך ראיות נסיבתיות, ישנם מקרים כאלה בארץ ובעולם. ובנוסף לזה - ואולי העיקר: למה אתם, הפרקליטות, צריכים להחליט לגבי משקלן של הראיות הנסיבתיות? למה שמקרה כל-כך קיצוני לא יתברר בבית המשפט?
שאלה של צנעת הפרט
בנקודה זו מגיע ההסבר הנוסף. "היו שיקולים של צנעת הפרט, שלא נוכל לפרט". בסדר, אפשר להניח ולהבין שהיו בעיות של צנעת הפרט בפרשה כזאת. אבל האם זאת סיבה לאשר הסדר טיעון לגבי פשע כל-כך אכזרי? אין דרכים לעקוף את הקושי הזה? למשל, דלתיים סגורות, שיבטיחו שענייני צנעת הפרט יישארו חסויים, ולהוסיף על כך צו איסור פרסום ליתר ביטחון?
בית משפט או חותמת גומי?
יותר מדי בקלות מחליטים על הסדרי טיעון בפרקליטות. ויותר מדי בקלות בית המשפט מאשר הסדרים אלה. אין שום חובה חוקתית על בית המשפט לקבל את הסדרי הטיעון.
מובן שאין זה דבר רצוי לבטל הסדרי טיעון, כי יש מקרים רבים שבהם ההסדר נדרש ומקובל. אבל כל הסדר כזה מובא לאישור בית המשפט. בשביל מה - כדי שייתן להסדר חותמת גומי? בית המשפט נדרש לשקול את ההסדר ולראות אם יש בו ממש, האמנם זה נכון שלא הייתה דרך אחרת. בתי המשפט אצלנו נוטים לקבל את ההסדר ככתבו ולשונו, והנה התוצאה: במקום רצח אכזרי נגמר באישום בהריגה.
20 שנות מאסר - זה העונש שהפרקליטות דורשת בהסדר. לכאורה עונש לא קל. אבל זה לפני ועדות העררים למיניהן, ההתנהגות "הטובה" של הפושע ושאר אלמנטים שמצמקים את גזר הדין המצומק מלכתחילה.
הרצח של תהילה נגר זועק למאסר עולם נטו, בלי האלמנטים לקיצור העונש. הזעקה מסתיימת בקול ענות חלושה ובעלבון לשלטון החוק.
כתבות
ני"ע
