מנדלבליט לא פתר את בעיית האפליה

עורכי דין קיבלו לאחרונה בשורה טובה, כאשר היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, אסר על יזם עסקי להפלות לרעה בני זוג ערבים בכל הנוגע למכירת דירות. עמדת היועמ"ש הוגשה לבית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה חברת הבנייה "מי-טל הנדסה ושירותים" על חיובה לשלם פיצוי לבני זוג ערבים, שהחברה סירבה למכור להם דירה בפסגת זאב שבירושלים.

רבים, ובמיוחד עורכי דין העוסקים בנזיקין, קיבלו את הבשורה בשמחה, בשל תחושתם שחוות-דעת היועץ נתנה להם רוח גבית במאבקיהם בבתי המשפט, ושיבחו את מנדלבליט על האומץ שהפגין. אולם עיון בעמדה שהגיש מנדלבליט החודש לבית המשפט העליון, ב-10.2.19, מעלה כי לאורך כל הדרך הוא נמנע מלהביע עמדה ברורה וערכית בסוגיה הטעונה, אם להחריג או לא עסקאות מקרקעין מתחולתו של "חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים" (התשס"א-2000).

כך, בסעיף 42 לחוות-הדעת נכתב כי "היועץ המשפטי לממשלה סבור כי יש טעמים כבדי-משקל בתחולתו של חוק איסור אפליה על עסקאות במקרקעין, אך גם לעמדה השוללת את תחולתו של החוק על עסקאות מתחום זה".

מסתבר,כי במקרה הנדון, היועץ המשפטי תומך בהענקת פיצוי כספי לזוג התובעים הערבים, שהופלו בשל היותם ערבים, ונפגעה זכותם לדיור; אם כי בהיבט העקרוני הוא סבר כי נושא האפליה בשיווק קרקעות הוא עניין מורכב מאוד, וכי בנסיבות הספציפיות של התיק אין הוא נדרש להכריע בו כעת.

בצד משב הרוח הרענן שהביאה עמה חוות-דעתו של מנדלבליט, אין להתעלם מהעובדה שמסתתרת מאחוריה מציאות קשה. תחום הקרקעות והדיור הוא אחד הבעייתיים במגזר, והערבים בישראל סובלים בו מקיפוח ומאפליה חמורים.

לפי נתוני המחקר שערכה "אגודת הגליל", האגודה הערבית הארצית למחקר, 30.9% מהתושבים הערבים צפויים להזדקק בשנים הקרובות ליחידת דיור אחת לפחות, ו-46.5% מכלל הערבים דיווחו כי לא יוכלו לרכוש יחידת דיור ב-5 השנים הבאות.

במחקר נבחנו גם הסיבות לתופעת הבנייה הבלתי חוקית בחברה הערבית. משתתפי המחקר הערבים הצביעו על האילוצים והחסמים שמציבות בפניהם הרשויות למיניהן, כסיבה העיקרית לבעיה זו. מחד גיסא. היעדר פתרונות דיור לערבים, עודף ביורוקרטיה, סחבת וסרבול בוועדות התכנון והבנייה, היעדר תוכניות מתאר ביישובים הערביים, מיסוי מקרקעין ועלויות הקרקע; וכן היעדר שיתוף-פעולה בין הרשויות המקומיות הערביות למשרדים האחראים על מצוקת הדיור - כל אלה דוחפים צעירים רבים לתור אחר פתרונות מאולתרים בבנייה ללא היתר, במיוחד משום שסיכוייהם לשכור או לרכוש דירה בערים הקרובות למקום מגוריהם, נמוכים מאוד.

גם הפתרונות הממשלתיים המוצעים אינם עונים על הצרכים. לפני שנה, ב-20.2.18, בישרו לנו בוועדת הכלכלה כי תוכנית הדיור הציבורי תוארך עד 2023. יו"ר הוועדה, ח"כ איתן כבל, סיכם ואמר כי למדינה אין מדיניות דיור ציבורי למגזר הערבי, וביקש את התייחסות משרד השיכון לכך.

באותו הקשר, ביוני 2018 פרסם מבקר המדינה יוסף שפירא את דוח נציבות תלונות הציבור, שהצביע על נוהל חמור וגזעני שהופעל במשרד השיכון במשך 10 שנים. במסגרת נוהל זה, דירות בדיור הציבורי הוקצו על-פי קריטריון של "צביון יהודי" או "צביון ערבי" של שכונת המגורים - נוהל שאיפשר למשרד להפלות לרעה מאות זכאים ערבים, ולדלג עליהם בהקצאת דירות.

בדיקת הנציב העלתה כי מאז פרוץ המהומות בעכו ב-2008 החל המשרד להקצות דירות בכל הארץ, תוך התייחסות לצביון הלאומי של הרחוב או השכונה, נוהל שמשמעותו בפועל - סירוב להקצות דירות באזורים יהודיים לזכאים ערבים וחיזוק הסגרגציה בערים מעורבות.

תוכנית הדגל של שר האוצר משה כחלון, "מחיר למשתכן", כשלה גם היא, ולא הצליחה לספק פתרונות למצוקת הדיור במגזר הערבי. בדיקה שערכו עיתונאים בשנת 2018, במלאת 3 שנים להשקת התוכנית, העלתה כי פלח אחד בציבור נותר, כמעט כולו, מחוץ לחגיגה - הציבור הערבי. על אף מצוקת הדיור הקשה, רק 2.3% מהדירות ב"מחיר למשתכן" הוקצו ליישובים ערביים!

הכותב הוא בעלים של משרד עורכי דין ויזם בתחום התקשורת