האכזבה הפוליטית הבאה בפתח

"מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה, הוא שיעשה, ואין כל חדש תחת השמש" נכתב פעם בספר קהלת, ונדמה שבשנת 2019 הפוליטיקאים הישראלים לא רק מאמצים את האמרה הזו כשיטת עבודה, אלא למדו גם איך לשכלל אותה וליצור מצג שווא שזה דווקא המצב הרצוי. למשל בני גנץ.

כולנו זוכרים את נאום הבכורה המרשים של בני גנץ. על מה לא דובר שם - על חיבור ואיחוד, על ישראל שעומדת לפי הכול, על טוהר מידות וניקיון כפיים, על משהו חדש באוויר, על תקווה לשינוי. לא היינו צריכים להמתין אפילו יותר מידי זמן, והכיוונים אליהם הולך גנץ בניסיונו הנואש לכבוש את כיסא ראש הממשלה כבר מראים די בבירור שאולי מבחינה פרסונלית נראה כמה חידושים בכנסת, אבל שינוי? למה לשנות מה שעובד?

באמת למה להציב נשים חזקות וראויות בהנהגה כשאפשר להביא פנים יפות לקישוט הרשימה ולהציב אותן במקומות שאף אחד לא זוכר? למה לצרף את אורלי לוי, אחת הפרלמנטריות החרוצות בכנסת בעשור האחרון, שסתם תתפוס פוקוס ובכלל נחשבת כ"שמאלנית מידי", לפי אחד מאנשי הקמפיין של גנרל גנץ. למה להתחבר עם עדינה בר-שלום, אחת הנשים המרשימות בעיני בציבוריות הישראלית, שממש נערצת בקרב הציבור שלה, אם אפשר לפזר ערפל עם מועמדת שלא ברור הקשר שלה לקהילה החרדית, אבל העיקר שהיא חובשת כיסוי ראש וגרה בבית שמש.

כנראה שלפני שיוצרים חיבורים שבאמת נועדו לייצג את כולם וכולן, צריך קודם שהם יעברו מסך. מתי ראיתם מנהל בית ספר בפריים טיים, ולא אחרי מקרה של אלימות בבית הספר שלו? מתי שמעתם מנהל בית חולים מתראיין בנושאים מקצועיים ולא רק קובל על מצוקת המקום בחדר המיון? מתי מישהו ניסה כאן לפרוץ באמת את חומות הענק בין הציבור החילוני לחרדי, להבין שרב המשותף על המפריד בינינו, והחרדים הם השותפים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל?

את זה בדיוק הייתה יכולה לעשות בהצלחה עדינה בר-שלום, אבל במקום זה גנץ מעדיף למכור לבוחרים תדמית בעטיפה של תוכן ולחבור למי שהמציא את אמנות הזיוף ואחיזת העיניים, ובנה קריירה על לדבר הרבה מבלי לומר כלום.

זה רק עניין של רצון. מי שבאמת רוצה חיבור ושיתוף-פעולה לעולם לא ידיר אחד על חשבון השני. מי שבאמת שם את ישראל לפני הכול, צריך שהעשירייה הראשונה שלו תהיה מורכבת מפניו של כל עם ישראל. האמיתי, לא זה שנראה כמו סוכנות דוגמנות. חבל שהתרגלנו שהפוליטיקאים משווקים לנו תדמיות במקום מסרים.

התרגלנו לראות על המסך רק את יפי הבלורית והתואר, שבאו אחרי חוזה טלאנט ענק בטלוויזיה המסחרית ורוצים "לעשות קצת פוליטיקה". שום כבוד לניסיון, למעמד בקהילה, לידע או למקצועיות. אלא אם היית רמטכ"ל פעם, כי ביטחון זה הכי חשוב כמובן. הפקקים והלחץ בבתי החולים כנראה קצת פחות.

ובזמן שכל זה מתרחש, נתניהו קיבל החלטה שהוא לא הולך ליפול לבד, מנסה להכניס לכנסת כהניסטים וגורר את החברה הישראלית למלחמת אזרחים. כולם מאשימים את כולם, כולם משחקים ב"למי יש יותר גדול". על קבלת אחריות כבר מזמן לא מדברים פה והדבר היחיד שמתחרה בגובה של גנץ זה האגו שלו.

שולמית אלוני פעם אמרה, ש"אין דבר כזה מרכז, כי באמצע יש אפס". מי שמחפש תוכן, אידאולוגיה ודמוקרטיה ודאי יודע שלא יוכל למצוא אותה בסוכנות "גנץ את לפיד", אלא במפלגות האידאולוגיות, ליכוד או מפלגת העבודה, על אף חסרונותיהן. אם עם ישראל יציץ לרגע מכלוב התדמיות ויאמר "לא" ליצור הכלאיים המוזר גנץ-לפיד, אולי נדע שהתבגרנו. עד אז, חייכו למצלמה. הבדיחה היא עליכם.

הכותבת הייתה ממקימות מפלגת "אחי ישראלי" בראשות עדינה בר-שלום, ואינה פעילה עוד במסגרתה