המפלגה הגדולה בישראל: "הלא מחליטים"

סקרי הבחירות המציפים אותנו מדי יום בתחזיותיהם משמיטים נתון אחד חשוב: כמה ענו "לא החלטנו, מתלבטים, לא יודעים"? התפלגות המנדטים נעשית על ידי הסוקרים על פי אלה שהשיבו, אך מה לגבי הלא משיבים? לפי הסוקרים עצמם, 30%-33% מהמשיבים לסקרים - טרם החליטו. זה מספר גדול שמשמעותו כמעט שליש מהכנסת או 40 מנדטים! לפי לקחי העבר, ה"לא מחליטים" מצביעים לבסוף, לעיתים מחליטים ברגע האחרון והחשוב מכל: אינם מצביעים כמו אלה שהחליטו מוקדם.

גם במערכות בחירות קודמות היו תמיד מתלבטים כאלה וחלקם בתקופה של חודש וחצי לפני הבחירות היה נמוך מ-25%. מדוע הפעם כה רבים ה"לא מחליטים"? ראשית זוהי מערכת בחירות קצרה מאוד, דינמית ודחוסה מאוד. שנית, המפה הפוליטית לא התייצבה עד לימים האחרונים: לא ידענו מי המפלגות, מי ברשימות, מי יתאחד ומי יתפצל, מי יפרוש ומי יופיע ברגע האחרון. במצב כזה לא ייפלא כי רבים מהבוחרים טרם גיבשו דעתם. למעשה ריבוי ה"לא מחליטים" מציב אותם תיאורטית במקום הראשון: לו היו רצים כמפלגה וגורפים את כל קולות המתלבטים הייתה זו המפלגה הגדולה בישראל.

אולם המתלבטים, המכונים בטעות "הקולות הצפים", אינם באמת גוש אחד וביום הבחירות הם מתפצלים בין המפלגות. גם המטאפורה של קול צף, מיטלטל הנה והנה על הזרמים והגלים - אינה נכונה. אין מי שמתלבט בין אחמד טיבי לנתניהו, בין בנט לבין מרצ. יש למתלבטים "אזורי ציפה": הם מתלבטים בין מפלגות קרובות זו לזו. לכן, הם, ולא הבוחרים שכבר מחוייבים וקבועים בדעתם, משמשים כקהל היעד החשוב לתעמולת בחירות. הקמפיינים אינם מיועדים למי שהחליט, אלא לאותם מתלבטים והפעם זהו קהל גדול מתמיד, חשוב מתמיד.

בעבר ניהלה כל מפלגה קרבות עזים נגד הקרובות אליה, מתוך כוונה למשוך את המתלבטים מ"אזור הציפה" שבין המפלגות הקרובות. כך, למשל, התקיף נתניהו את הבית היהודי בראשות בנט וכך מתקיף כיום ליברמן את נתניהו. יועצי הקמפיינים יודעים היטב כי הסיכוי למשוך בוחרים מהקצה הפוליטי השני הוא אפסי. הליכוד לא ימשוך תומכי מרצ ותע"ל לא תביא בוחרים מ"הימין החדש". לכן כל מפלגה פונה לחצר האחורית שלה. אך הפעם המצב שונה: יש גוש חדש, אמורפי למדי, מפלגה חדשה, "כחול לבן", איחוד גנץ ולפיד, שהוא שמאל אם תרצו, ימין אם תרצו וגם מרכז אם תרצו.

במצב זה לגוש כזה אין חצר אחורית אחת, אין רק צד אחד (שמאל או ימין או מרכז). לכן, גוש כזה ישאף לרתק אליו מתלבטים מכל המפה הפוליטית להוציא שמאל קיצוני וימין קיצוני. ל"כחול לבן" החדשה יש שכנים קרובים ומתחרים משמאל, מימין ומהמרכז ובתווך בין אלה יש מנדטים צפים רבים. ולכן הפעם המאבק על "הקולות הצפים" יהיה עז יותר, מר יותר, מכפיש יותר.

ארתור פינקלשטיין הזכור לטוב או לרע, יועץ הבחירות האמריקאי של נתניהו, שהביא לכאן את הקמפיינים השליליים ("פרס יחלק את ירושלים") בוודאי יחייך ממקום מושבו במרומים (גן עדן או גיהינום זה עניין של דעה אישית), למראה הקמפיינים התוקפניים, המכפישים שעוד צפויים לנו. הפעם זו תהיה מלחמת כל בכל, כי יש הרבה מנדטים בין המפלגות, יש קולות צפים רבים מאוד ויש אזורי ציפה רחבים יותר.

הכותב הוא פרופסור בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ומתמחה בחקר תקשורת פוליטית