אין ברירה - חייבים לעצור את פרויקט שדה בריר

נראה שמדינת ישראל, או ליתר דיוק משרד האוצר, מוכן לחרוץ את גורל אזרחי המדינה על סמך תמונת מצב חלקית ומעוותת. מרגע אישור התוכנית לכריית פוספטים בשדה בריר, הראתה מדינת ישראל כי עלייה בתמותה או בתחלואה כדוגמת שיעול, זיהומים, דלקות, קוצר נשימה, מחלות נשימה בילדים ואף תמותה ממחלות לב, ריאה וסרטן ריאות, בקרב 55 אלף תושבי ערד והסביבה - הם מחיר קטן עבורה לשלם. שלא לדבר על פינויים בכוח של 10,000 בדואים ממקום מושבם, והרס של ערד כמוקד תיירות, נופש ומרפא המושך אליו, בין היתר, ציבור הסובל ממחלות נשימתיות - אירוני משהו.

ובתמורה למה? לריצוי התאגיד כימיקלים לישראל, שבעלות משפחת עופר, שמבטיח להחיות את הכלכלה האזורית, אבל בפועל יעשיר בעיקר את כיסי בעליו.

במשך כ-15 שנים פועלת חברת רותם-אמפרט, חברת בת של כיל, להביא לאישור פתיחת מכרה פוספטים בפתחם של תושבי ערד, כסייפה, משפחות המתגורות בבסיס נבטים ובמרחב שבו חיים אלפי תושבי הפזורה הבדואית. מקור התלונה המרכזי של תושבי האזור אינו כלפי החברה - שאין ספק שתפעל למען הגדלת שורת הרווח שלה - אלא כלפי מינהל התכנון במשרד האוצר, שנראה כי נפל שדוד בידי התאגיד, תוך זלזול בחיי אדם מחד, ובנורמות של מינהל תקין וצדק מאידך.

ראשית, אתר הכרייה כולו, שמתפרס על 27 אלף דונם, לא עבר כל מכרז ממשלתי. בכל משאב מדינתי אחר, כמו ים המלח, מקיימת המדינה תחרות בתנאים נאותים לשימוש בו לרווחת הציבור כולו. אולם במקרה הזה, ניתן לכיל לעשות בשדה כבשלה. אולם זו הקטנה שבעוולות.

מראשית תהליכי תכנון המכרה, הגיש התאגיד למדינה דוח שסוקר את השפעת הכרייה על הסביבה. תושבי ערד הפגינו עירנות, והזמינו מומחים שחקרו ומצאו טעויות והטעיות חמורות בדוח. הם לא היו לבד: משרד הבריאות בחן את הסוגייה, פעם אחת על ידי מומחים ישראלים ופעם נוספת על-ידי מומחה חיצוני בלתי תלוי בעל שם עולמי. אלה קבעו חד-משמעית כי המכרה חורג מהסטנדרט המקובל בעולם המערבי, וכי נשקפת סכנה אמיתית לתושבי האזור.

כל זאת לא מנע מזרוע אחרת של המדינה להתעלם כליל מהראיות החדשות הרבות שהועלו בפניה, ולהתייחס רשמית רק לדוח שמגיע מטעם בעלת האינטרס הגדול ביותר בפתיחת המכרה.

מכאן שאין מדובר בהיעדר נתונים או אלטרנטיבות אותם יכלה המדינה לשקול לפני קבלת החלטה כה דרמטית, אלא בנתונים שכנראה היו "לא נוחים" עבור חלק מהפוליטיקאים. הדגל השחור התנוסס מול אנשי מינהל התכנון באוצר. בין אם מדובר באמון עיוור ותמים בתאגיד או בהעלמת עין מכוונת מנזקי הבריאות האמיתיים, ממספר המשרות הזעום שיתווסף בפועל, ומחלופות הקיימות באתרים מרוחקים מריכוזי אוכלוסייה - אין בכך בכדי לנחם את התושבים וילדיהם.

עתה תולים התושבים את תקוותם האחרונה בבית המשפט הגבוה לצדק, שיכריע אם להפסיק את קידום תכנון המכרה. חשוב להבין כי התושבים לא מבקשים זכויות יתר או סעדים שלא מגיעים להם, אלא הכרעה שתהלום את השכל הישר. כשמדיניות ממשלתית מתבססת על עובדות לא נכונות, הליך לא הוגן, סכסוך פוליטי פנימי, ואדישות כלפיי האזרח הקטן, מדובר בניצול כוח לרעה, ולא בהחלטה רציונלית שראויה לכבוד. יש ברירה אחרת לשדה בריר, וניתן למצוא פתרון ללא קורבנות מיותרים. מי ייתן והצדק יעשה לפני שיהיה מאוחר מידי.

הכותבת היא חברת מועצת עיריית ערד ופעילה במאבק נגד הכרייה בשדה בריר