אצלנו נלחמים על אינטל, בניו יורק מגרשים את אמזון: כך הבינו בעולם את הצד השלילי בהגעת חברות הענק

"אם שילמתם 119 דולר, עלות המנוי השנתי של אמזון פריים, שילמתם יותר לאמזון מאשר החברה שילמה במסים", צייץ הסנאטור הדמוקרטי והמתמודד לנשיאות ארה"ב ברני סנדרס לפני שבוע. פוליטיקאים אוהבים להגזים, אבל בנקודה הזו סנדרס דייק לחלוטין. לפי דוחות שהגישה אמזון לרשות ני"ע האמריקאית, החברה לא שילמה כל מס פדרלי בשנתיים האחרונות. למעשה, היא קיבלה החזרי מס של כ-130 מיליון דולר בכל אחת מהשנים.

● "פאק אוף גוגל": כך זרקו בברלין את ענקית הטכנולוגיה מכל המדרגות

אם כך, זה לא מפתיע שהרעיון כי עיריית ניו יורק תעניק לחברה הטבות מס בשווי 3 מיליארד דולר - חצי מיליארד דולר במזומן ו-2.5 מיליארד כתלות במספר המשרות שתיצור - נתקל בהתנגדות. חודש וחצי לקחו לחברה ששווה 800 מיליארד דולר ובראשה עומד האיש העשיר בעולם לסגת מכוונתה להקים את המטה השני שלה בעיר. יותר משזה משמעותי לניו יורק שלא תזכה ב-25 אלף משרות שאמזון הייתה אמורה להביא עמה, הנסיגה סימלה שיא ביחסים הנפיצים בין חברות ענק לערים שמארחות אותן, מתעצבות באמצעותן ונתמכות על ידן.

 כך השתנו מחירי הדיור בשנים האחרונות

הקרב על בתי הקולנוע

בין קנזס סיטי שבקנזס לקנזס סיטי שבמיזורי מפריד כביש בין מדינתי אחד, 16 קילומטר אורכו, שעושים את כל ההבדל בין אזור מסחרי אחד לשני. קרבה זו הולידה בשנים האחרונות מלחמת הטבות מס בין שתי המדינות שזכתה לכינוי "מלחמת הגבול החדשה" ("מלחמת הגבול" היא כינוי למלחמה שניטשה באזור לפני מלחמת האזרחים ובעיצומה, ונגעה לעמדות שונות ביחס לעבדות, ו.א). אלא שבפועל זו לא מלחמה, זה קניבליזם.

יריית הפתיחה הייתה ב-2014 מצד קנזס סיטי שבקנזס, שפיתתה את מטה רשת בתי הקולנוע AMC לנדוד כמה קילומטרים לשטחה, זאת בתמורה להטבת מס בשווי 50 מיליון דולר. כמה חודשים מאוחר יותר קנזס סיטי מיזורי השיבה אש ופיתתה את מטה רשת המזון המהיר אפלביז' להגיע אליה, הפעם בזכות הטבה של 12 מיליון דולר בלבד (רק שש שנים קודם לכן קיבלה אפלביז' מקנזס סיטי קנזס הטבת מס שנועדה לעודד אותה להישאר בעיר). הצדדים נכנסו למרוץ חימוש של הטבות מס.

קנזס סיטי קנזס הציעה הטבות מחודשות לאפלביז' ואחר כך לחברת הייעוץ CBIZ ולבנק ההשקעות ג'יי.פי מורגן. העיר במיזורי עשתה את אותו הדבר, והעסקים קפצו בכל פעם על המציאה ובצדק. הרי זה מטופש לחלוטין להתעלם מערימה של כסף שניתנת להם במתנה, ועל כן מטות ומשרדים עברו הלוך ושוב. בספירה האחרונה נדדו לקנזס קצת יותר מ-3,000 משרות, ולמיזורי נדדו קצת פחות מ-3,000 משרות. סך הכול תיקו, שבעשור האחרון עלה לצדדים חצי מיליארד דולר בהטבות מס. אפלביז', אגב, העבירה אחרי זמן קצר את המטה שלה לקליפורניה. כולן הפסידו.

זו דוגמה קיצונית, שאפילו הביאה לניסיונות מצד הצדדים להפסקת אש, אבל זו בהחלט לא הדוגמה היחידה. רינו שבנבאדה הבטיחה 1.3 מיליארד דולר לטסלה כדי שתעביר אליה מפעל לוחות סולאריים, וויסקונסין הציעה הטבה בשווי 4 מיליארד דולר לפוקסקון הטייוואנית כדי שתתקע יתד במיקום שעדיין לא נקבע, ואוק ברוק הקטנה שבאילינוי ויתרה למקדונלד'ס על מס רכישה.

גם בישראל, טבע, אינטל לאחרונה ואפילו איקאה זכו או זוכות להטבות מס שנתיות. המטרה של כל המקומות זהה: לשכנע את החברות להעביר את המפעלים, המרכזים והמטות אליהם, או להבטיח להשאירם בשטחם.

לפי מכון ברוקינגס, חברות ענק זוכות להטבות מס, סובסידיות ומענקים שונים בהיקף שנע מ-45 עד 90 מיליארד דולר, תלוי איך מודדים. סכומים דומים ניתנים בבריטניה (אם כי גובהם מצוי במחלוקת). באירופה, לעומת זאת, פרקטיקה תחרותית מסוג זה אסורה בחוק. בישראל הקטנה שווי הטבות המס שנותנת המדינה מסתכם בכמה מיליארדי שקלים בשנה, ומחקר שבוצע על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצא, כי "חלק מהחברות הגדולות משלמות מס חברות אפקטיבי בשיעור נמוך במידה ניכרת משיעור המס שמשלמות בפועל רוב החברות הקטנות, שכן רוב הטבות המס מנותבות לחברות גדולות יחסית".

השיקול של הטבות המס

בישיבת מועצת העיר ניו יורק בדצמבר, השנייה שבה נכחו בכירי אמזון אחרי שנודע כי היא בחרה בעיר למטה החברה, נשאלו הנציגים מה יעשו במקרה שעובדים ינסו להתאגד נגד המיזם. הבכירים לא ייפו והודו כי הם יתנגדו לכל ניסיונות התאגדות. כי חברות גדולות לא מביאות איתן רק משרות, אלא בעיקר חזון עסקי. חזון חברתי הוא רק משני.

 מחאה נגד חברת הענק אמזון בשלטי החוצות של הטיימס סקוואר, ניו יורק / צילום: רויטרס

אמזון אומנם יצאה במעין קול קורא עבור ערים ברחבי ארה"ב לקראת ההחלטה שלה היכן להקים את המטה השני של החברה, אך את הבחירה הסופית היא עשתה בחשאי ובלי נימוקים ברורים. זה מתאים היטב לשורת מחקרים שנעשו בשנים האחרונות על הטבות מס וסובסידיות לעסקים גדולים, שמהם עולה כי אלו הם רק שיקולים סופיים בבחירת המיקום הגיאוגרפי.

הכלכלן טימותי בארטיק שמתמחה בסובסידיות ציבוריות, מעריך כי הטבות מס מהוות שיקול עיקרי רק ב-2% מהמקרים. למעשה חברות מחליטות הרבה קודם היכן נכון ומתאים כלכלית, תפעולית ועסקית להקים את המפעל החדש או את המשרדים החדשים, ורק לאחר מכן בתהליך המשא ומתן משיגות תמריצים מהרגולטור המקומי. ענקית טכנולוגיה שרוצה גישה למאגר כוח אדם מיומן, סביר להניח שהיא תפתח משרדים בעיר גדולה - תל אביב, לונדון, ברלין, ניו יורק או סאן פרנסיסקו. אם היא רוצה להקים מפעל ומעוניינת בגישה לנדל"ן רב וזול ובכוח אדם לא מיומן, היא תבחר בערי פריפריה בסין, בקרית גת, או בקנזס סיטי.

ואיך כל זה משפיע על הערים והמדינות שקולטות את החברות? ובכן, מתברר כי בעוד חברות הענק מחזרות אחרי הערים ומנסות לינוק מהן ככל יכולתן, לא כל ההשפעות על הערים ועל תושביהן חיוביות.

מחקר של מכוןUpjhon לתעסוקה מצא כי המשרות החדשות שנוצרות באזור לרוב מביאות עובדים מן החוץ ורק-15% מהמשרות מאוישות על ידי מקומיים, שלא לדבר על כך שאין הבטחה שאותן חברות יישארו במתכונת המקורית, אם בכלל, בעיר המסבסדת.

הטיה לכוח אדם מיומן, וכפועל יוצא מכך לאוריינות טכנולוגית, מגבירה את אי-השוויון בין המדינות השונות. מחקר של הבנק המרכזי בארה"ב מצא עוד ב-2006 כי לאימוץ אגרסיבי של מיחשוב יש השפעה ישירה על רמת ההשתכרות הממוצעת בערים.

לפי מכון Upjhon, מחצית מעלות הטבות המס מאוזנת בעליית מסים ומחצית מגיעה מקיצוצים. בקנזס למשל, זמן קצר אחרי מתן ההטבה ל-AMC, קוצץ דרסטית תקציב החינוך במדינה ב-104 מיליון דולר. המשמעות היא שיפור באיכות חייהם של התושבים בני המעמד הגבוה, למשל באמצעות עליית ערך הנדל"ן והמשכורות, לעומת ירידה באיכות חייהם של התושבים בעלי המשכורות הנמוכות, באמצעות דחיקתם החוצה מאזורי ביקוש ופגיעה בהשקעה הציבורית.

 ככל שיותר עובדים מועסקים במשרות דיגיטליות, השכר הממוצע עולה

נכנעות לזיהום האוויר

מצבים דומים מתרחשים בעיקר סביב תעשיות מזהמות.

בניוקאסל ובערים רבות נוספות באוקלהומה, באחד המהלכים מעוררי המחלוקת באזור, החליטו הערים לשמור על המסים הנמוכים לייצור נפט וגז. כלומר, בפועל להעניק הטבות בשווי 470 מיליון דולר בשנה לחברות הגדולות, בו בזמן שאותן ערים נאלצו לקצץ בשעות חינוך ומורים כדי לפצות על המחסור בהכנסות שנגרם כתוצאה מירידת מחירי הנפט.

זה עובד גם בכיוון ההפוך. חברות ענק משלמות לערים כדי להניח על שטחן צינורות למעבר נפט, ולפעמים הפיתוי כה גבוה שערים מוכנות לסכן את התוואי ואת שמורות הטבע.

כלומר, חברות מקבלות אישורים לזהם, לקדוח, לשרוף או להעביר צינורות, והכול תחת הכשר רגולטורי של ערים, שרוצות למצוא חן בעיני הענקיות. ערים רבות נאלצות אפוא לשתף פעולה ולחוקק חוקים ותקנות שיאפשרו את פעילותן של החברות.

מחירי הנדל"ן מטפסים

כשחברה גדולה מתמקמת בעיר ושוכרת משרדים ועובדים, גלי ההדף מורגשים היטב.

לפי חברת מחקר הנדל"ן קושמן וויקפילד, במהלך 2018 רכש המגזר העסקי נכסים בשווי 1.8 טריליון דולר. ב-2014 הנתון הזה עמד על 600 מיליארד דולר. ההיקף העצום זה משנה למעשה את הרכב הבעלות על הערים ואת כוחן של חברות להשפיע בערים שבהן הן מחזיקות נכסים רבים.

את הבעלות על הקרקע מנציחות הערים פעמים רבות בגלוי במרחב הציבורי, למשל באמצעות שמות של יישובים, רחובות ובניינים ציבוריים.

אבל ההשלכות העיקריות של נוכחות חברות גדולות בערים הן זינוקים במחירי הדיור. במרכז העיר סיאטל, שם נמצא מטה אמזון המקורי שהשתלט כבר על חמישית מהנדל"ן המסחרי באזור, עלו מחירי הבתים ב-73% בחמש השנים האחרונות, ודמי השכירות עלו ב-31%. כבר נמצא כי עם מעבר של חברות גדולות לערים, גדל הקושי להשיג דיור בר-השגה מאחר שהערים פשוט לא מצליחות לעמוד בביקושים.

בשנים האחרונות מחירי הנדל"ן נלחצים עוד יותר מעלה עם מעבר משמעותי של חברות מהפריפריה אל הערים. התופעה שמתרחשת בעולם כולו היא חלק ממה שמכונה "הדיגיטציה של הכול", והיא מחייבת גם חברות שפועלות בתחומים פשוטים יותר כמו תעשיית המזון המהיר לאתר את כוח האדם המיומן שיסייע להן להתאים את עצמן לציפיות הלקוחות במאה ה-21, במובן של פיתוח אפליקציות או כל שירות מקוון אחר.

וכך, מטה מקדונלד'ס עבר מהעיירה אוק ברוק, אילינוי, לשיקגו; חברת הביטוח Aetna עברה מהרטפורד, קונטיקט, למנהטן; ג'נרל אלקטריק עזבה את קונטיקט והיגרה לבוסטון, וקראפט היינץ מצאה את עצמה בדאון טאון שיקגו.

מי צריך את מי

ראשי איגודים וחברי מועצת העיר ראו את נסיגתה של אמזון מניו יורק כניצחון. אבל חשוב לזכור כי החלטת אמזון לא הגיעה מתוך ייאוש אחרי דיאלוג מאומץ שהסתיים במבוי סתום. למעשה הייתה זו פרישה חטופה, לא מנומקת, שהשאירה רבים, כולל את ראש העיר ביל דה בלאזיו, מופתעים ומבולבלים. ההפתעה הייתה כה גדולה משום שלא היה ניסיון מצד אמזון לפתור את המחלוקות. ענקית הטכנולוגיה הבהירה לעיר שהיא לא צריכה אותה, כמו שאנשיה טועים לחשוב וכי היא מספיק חזקה כדי לקחת את העסקים שלה למקום אחר שבו היא תהיה אהובה.

למרות ניצחונם של המתנגדים בניו יורק, המאזן בסופו של דבר נותר ללא שינוי: על פי רוב, ערים זקוקות לעסקים הגדולים (או לפחות כך הן מאמינות) יותר משהעסקים זקוקים להן, והעסקים עדיין נתפסים - ובהרבה מובנים בצדק - כחיוביים לערים וככאלו שיכולים להביא עושר לכל אזור שבו הם מתמקמים.

בטורונטו קיבלו את אלפאבית בזרועות פתוחות

באוקטובר 2017 קיבלה Sidewalk Labs, חברה בת של אלפאבית המחזיקה בגוגל, את השליטה על 49 דונם בחלק הדרום-מזרחי של טורונטו. מדובר באזור תעשייתי מלוכלך ורצוף בחנויות חשמל, אינסטלציה ומגרשי חניה נטושים, שאמור להפוך לשכונת מגורים חדשנית בשם קיסייד (Quayside).

50 מיליון דולר כבר הושקעו בפרויקט שמטרתו הקמת עיר חכמה חדשה, גדושת חיישנים ומצלמות שייצרו זרם מידע בלתי פוסק. החברה והעיר אמורות להשתמש במה שמכונה "חישה בכל מקום" כדי להפיק תובנות בלתי פוסקות על שבילים עדיפים, חניות פופולריות ושימוש בפחים או במתקנים אהובים בפארקים. כחלק מהפרויקט צפויות גם חברות חיצוניות לקבל גישה לנתונים שמהם הן יפתחו אפליקציות מתאימות, שיאפשרו לתושבים חיים דיגיטליים מלאים.

כשגילו בטורונטו על הפרויקט הזה, הוא זכה לפרסום, לעניין רב ולתמיכה לאומית מלאה. כולם שמחו להשתייך למשהו שמדיף ניחוח יצירתי, טכנולוגי, חדשני וירוק, ולא הערימו קשיים על התוכנית החדשה. הציבור הקנדי לא נחשף לשום דיאלוג סביב הפרויקט, רק זכה להצצה בדיעבד לתקציר בן ארבעה עמודים של ההסכם בין הצדדים, שממנו עולה התחייבות קנדית להשקיע 1.25 מיליארד דולר קנדי בשיפורים סביבתיים.

קנדה היא לא היחידה שנתנה את מפתחות העיר לחברת טכנולוגיה כדי שתביא אותה למעין חזון אוטופי אורבני מהסרטים.

גם ריו דה ז'נרו בברזיל נתנה לשלל חברות טכנולוגיה, ובראשן IBM, את מפתחות העיר, רק כדי שאלו יהפכו אותה לכמה שיותר חכמה לקראת המשחקים האולימפיים שהתקיימו ב-2016. הדגש הושם על בטיחות עירונית.