אישה סבירה תסכים להישאר נשואה להומוסקסואל?

אישה דתייה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעת נזיקין בסך 5 מיליון שקל נגד בעלה לשעבר, בטענה כי הונה אותה להינשא לו, בעודו מסתיר ממנה את נטיותיו ההומוסקסואליות.

עצם הטענה כי הבעל לשעבר הוא הומוסקסואל שנויה במחלוקת בין הצדדים, אך בשלב הראשון בית המשפט מצא לנכון לבחון את השאלה העקרונית - גם אם נניח כי הבעל הוא אכן הומוסקסואל, האם מוטלת עליו חובה לגלות זאת לאישה טרם הנישואים, והאם אי-הגילוי מקנה לה זכות לפיצוי נזיקי.

ככלל, בתי המשפט מעדיפים להימנע משיפוט מוסרי של חיי הנישואים, שכן מדובר בבור ללא תחתית. מעטים הם תיקי הגירושים שבהם לפחות אחד מבני הזוג לא סבור שהצד השני גרם לו עוול איום, ושאם היה יודע טרם הנישואים את אשר גילה על אופיו/תכונותיו/משפחתו של בן הזוג במהלך הנישואים, לא היה נישא לו לעולם, ולכן מגיע לו פיצוי כספי על השנים שבהם נאלץ לסבול את האדם הנורא לו היה נשוי.

לפיכך בתי המשפט דחו על הסף את האפשרות לתבוע פיצוי נזיקי עבור עוולות שכיחות בנישואים כמו בגידה, והגבילו את מתן הפיצויים למקרים קיצוניים בלבד, הקשורים בדרך כלל לבעיות פריון בלתי פתירות, בעיות חמורות בתפקוד המיני ומחלות נפש קשות, ובלבד שכל אלה היו ידועות טרם הנישואים והוסתרו במכוון מבן הזוג.

בדרך זאת צועדים בתי המשפט בעקבות ההלכה היהודית, שדנה שנים רבות קודם לכן בשאלת היקף חובת הגילוי של בני זוג טרם הנישואים כבסיס לגירושים ופסיקת כתובה. הרב קנייבסקי ניסח את הכלל העקרוני, על-פיו זה אך טבעי שאדם לא יגלה לשידוך המיועד לו אודות מומים או בעיות קלות, מחשש שהגילוי ירתיע מפני הנישואים עמו, אולי שלא בצדק. לכן המבחן אינו האם אדם סביר היה מסרב להינשא לבעל המום לו ידע עליו, אלא האם אדם סביר היה בוחר להתגרש מבעל המום כאשר נודע לו על כך, או במילים אחרות - האם זהו מום שפוגם בנישואים, עד לרמה שאדם סביר לא היה מבליג עליו.

לאור זאת, השאלה העומדת לדיון היא למעשה האם ניתן לצפות כי אדם בעל נטייה הומוסקסואלית יוכל להדחיק את נטיותיו לאורך הנישואים ולהישאר נאמן לאשתו - או שמדובר בכישלון נישואים בלתי נמנע וידוע מראש. בית המשפט השווה זאת לאדם אשר טרם הנישואים היה מכור להימורים, סמים, שתיית אלכוהול או פורנו. אין מחלוקת כי ביצוע פעולות של ניאוף, הימורים, סמים וכו' לאורך חיי הנישואים אינו בר-פיצוי בתום הנישואים, ולכן עולה השאלה מדוע דווקא עצם ההסתרה של מידע זה מבן הזוג תזכה אותו בפיצוי. שאלה זאת עולה בין במצב שבו בן הזוג נפל וחטא ב"עבירות" להן היה מועד עקב הרקע שהוסתר, ובין אם לאו.

מסקנתו של בית המשפט הייתה שנטייה מינית הומוסקסואלית אינה יכולה להיות מוגדרת כמום או פגם, וספק אם היא ניתנת כלל להגדרה, מתוך ההבנה המודרנית שנטייה מינית אינה שחור או לבן אלא נקודה על רצף רחב, ולכן הסתרתה מפני האישה לא יכולה להיות בסיס לעוולה נזיקית.

ככלל חיווה בית המשפט את עמדתו כי יש להגביל את אפשרות התביעה רק לעילות נזיקין הנשענות על נזק ישיר וברור לבן הזוג האחר, כגון אלימות או סרבנות גט. במקרה שהונח בפניו, תהא נטייתו המינית של הבעל אשר תהא, במהלך חיי הנישואים בני הזוג קיימו יחסי אישות, ואף נולדו להם ילדים, ולכן נקבע כי לא נגרם נזק ישיר לאישה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il