1.
סאגת העברת השליטה בחברת אפריקה ישראל והתסבוכת המשפטית ארוכת החודשים שלה מסוקרת עמוק עמוק בתוך המדורים הכלכליים. אפשר להניח שהיא מעניינת רק את הצדדים המתמודדים ואת סוללת עורכי הדין המעורבת בסאגה הזו. את הציבור, הסיפור הזה כבר לא מעניין. זו טבעה של תקשורת וטבעם של סיפורים שהדהדו בכותרות בזמנו: הם דועכים לאיטם, גוועים, עד שהם הופכים לכאורה ללא רלוונטיים. לא פעם כתבתי פה שהסיפור של אפריקה ישראל ולב לבייב, לשעבר בעל השליטה בחברה, הוא שערורייה שראויה לחקירה - זו השערורייה הגדולה ביותר סביב חברה. בזמנו, הייתה אפריקה שווה בבורסה בת"א כמעט 7 מיליארד דולר (!) ונחשבה אחת מיצרניות הערך הגדולות בבורסה. הנפקת הענק של החברה הבת ברוסיה, סימנה באופן אבסורדי את תחילת הנפילה הגדולה. למעשה, אפריקה נמחקה. היקף התספורות הכולל הגיע לאורך השנים עד 3 מיליארד שקל ואפריקה ולבייב הפכו למשמידי הערך הגדולים ביותר של שוק ההון הישראלי בעשור האחרון. היקפי התספורות והיקפי השמדת הערך של אפריקה לבייב הם הגדולים ביותר במשק הישראלי, אבל משום מה לא התעניינה יתר על המידה באחת התעלומות-שערוריות הגדולות ביותר במשק הישראלי.
לב לבייב צילום:תמר מצפי
שאלתי פה בעבר איך אפשר להשמיד כל כך הרבה ערך, איך אפשר להעיף כל כך הרבה כסף שגויס הן בחוב והן בהון? קשה לי להאמין שהשמדת ערך כזו גדולה יכולה ליפול תחת ההגדרה של כישלון עסקי. נכון שיש ויהיו כישלונות בעסקים - לא כל עסק מצליח - אבל כישלון גורף כל כך? זאת תעלומה. מה שברור הוא שרוב עסקאות הנדל"ן הכושלות לא בוצעו בישראל, אלא במדינות שהפרקטיקה העסקית בהן אינה מהמשובחות. למשל, רוסיה. למשל, אוקראינה. זו אחת הסיבות שהעסקאות הללו לא נבדקו או נחקרו לעומק על ידי רשות ני"ע, למרות שהעלו סימני שאלה כבדים.
אני מניח שאם הן היו מתבצעות בישראל, כבר מזמן הייתה קמה צעקה גדולה, אבל מאחר שמדובר בעסקאות נדל"ן אי שם בחו"ל, יכולות הפיקוח, ההרתעה והאכיפה של רשות ני"ע כנראה אינן אפקטיביות. איש לא היה מסוגל לצלול לתוך סבך העסקאות, מסלול הכספים והצדדים השלישיים שהשתתפו בהן. מה שבטוח הוא שהרבה כסף זרם החוצה מאפריקה, מיליארדים רבים, והשאלה כיצד זה בדיוק קרה מעולם לא נענתה בתשובות הגיוניות. זה לא רק לבייב, כל מי שפעל בחו"ל בענף הנדל"ן, שרף יותר מדי כסף באופן שגורם להרמות גבה - בין אם אליעזר פישמן או מוטי זיסר ז"ל שמחקו כסף רב על על עסקאות שקשה להתחקות אחריהן.
מרוב עסקאות של לבייב בחו"ל, מרוב כסף ומרוב עצים לא רואים את היער, ואיש, על אחת כמה וכמה רשויות אכיפה, אינם מסוגלים (או שמא אינם רוצים) לצלול לתוך הפרטים. אבל, יש זה בעצם היתרון של מערכת המשפט. היא מאפשרת לתובעים (בכובעם כבעלי מניות) עקשניים ומתמידים להתעמק בפרטים, לצלול לעסקאות מסוימות לפרטי הפרטים - ולהביא אותן לפתחו של בית המשפט.
2.
תביעה מהסוג הזה הוגשה כבר בספטמבר 2010 בבית המשפט המחוזי בלוד - בקשה לאישור תביעה נגזרת. הבקשה הוגשה בתחילה נגד אפריקה ובהמשך גם נגד לבייב ונושאי משרה אחרים באפריקה. נושא התביעה: עסקת נדל"ן שנרקמה ב-2007 שבה רכשה חברת בת של אפריקה מניות של חברה אוקראינית בשם ABG שהייתה בעלת זכויות בשטח של 46 דונם בעיר זפרוז'יה שבאוקראינה בתמורה ל-22 מיליון דולר. בתביעה נטען כי מדובר בעסקה פיקטיבית, המתחזה להיות עסקת רכישת קרקע, שנועדה להוציא כספים מהחברה לטובת בעל השליטה. הטענה התבססה בעיקרה על הפער שבין התמורה בסך 22 מיליון דולר ששילמה חברת הבת עבור רכישת הזכויות במקרקעין לבית התמורה בסך של 1.5 מיליון דולר ששילמה עבורם חברת ABG שנה קודם לכן לעיריית זפרוז'יה. בתביעה נטען כי בעל השליטה והדירקטורים פעלו בתרמית כלפי החברה, דיווחו דיווחי שקר לציבור ולרשויות הרלוונטיות בקשר עם העסקה, הפרו את חובותיהם כלפי החברה ובין היתר, את חובת הזהירות, החובה שלא לפעול בניגוד עניינים וחובת האמונים. אפריקה ביקשה לדחות על הסף את התביעה, אבל בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא השופט יעקב שינמן) אישר את הבקשה במאי 2014 להגשת תביעה נגזרת בשם החברה נגד לב לבייב ודירקטורים באפריקה. מכאן ואילך התחיל מאבק משפטי שהגיע לבית המשפט העליון וסיומו עדיין לא נראה באופק. אפריקה ערערה לעליון ובאפריל 2015 קבע העליון כי הבקשה לאישור התביעה הנגזרת נגד הדירקטורים תידחה אבל תאושר נגד לבייב אך תצטמצם לעילה של תרמית והפרת אמונים שלא בתום לב. מה שחשוב יותר הוא שהעליון קבע כי הפטור שנתנה אלשיך בהסדר הנושים הראשון אינו תקף ביחס לתביעה הנגזרת נגד לבייב עצמו. את התביעה הגיש רפאל כהן, בעל מניות באפריקה, ומי שמייצגho אותו הם עו"ד יאיר ליבוביץ (נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ), עו"ד ברוריה שריר הראל ועו"ד מנחם גלברד. לבייב הציב סוללה של עורכי דין להגנתו' בראשם זאב שרף.
השתלשלות התביעה, כפי שנראה בהמשך, מספרת את הסיפור של מערכת המשפט בצורה הטובה ביותר: את הסיבות לחוסר האמון בה שיש לחלק מהציבור, את הסיפור של שימוש בשופטים בדימוס כמייצגים של חברות שהם דנו בענייניהן בהיותם שופטים, את העובדה שהסדרי חוב עוברים דרך בתי המשפט, בסופו של דבר, בלי בירור אמיתי של הסיבות לקריסת החברה - וחמור מכל: לעיתים תוך הענקת פטורים גורפים מתביעות.
3.
מרץ 2016, דירקטוריון אפריקה מחליט על הקמת ועדה מיוחדת מטעם דירקטוריון החברה אשר חבריה יהיו בלתי תלויים בחברה ו/או בבעל השליטה בה, אשר תפקידה יהיה ללוות את הנהלת החברה בניהול התביעה כנגד לבייב. הוחלט למנות את הדח"צ נעמי בן עמי, ו"משפטן בעל שיעור קומה" מבין השופטים בדימוס בעז אוקון, עמירם בנימיני, אורית אפעל גבאי, ורדה אלשיך ואורי גורן. בסופו של דבר נבחרה לתפקיד ורדה אלשיך, לשעבר סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בת"א. בחירתה על-ידי דירקטוריון אפריקה בשלב הזה נראית בעייתית מאוד: זו אותה אלשיך שבתחילת 2010 אישרה את הסדר הנושים הראשון של אפריקה שבמסגרתו ניתן פטור גורף ללבייב מתביעות, זאת למרות שבמסגרת פסק הדין כתבה אלשיך שהיא "ערה לעובדה ואני אחזור עליה גם עכשיו כי סעיפים של ויתור ופטור אינם מקובלים בכלל והם היוצאים מן הכלל. סעיפי ויתור ופטור אינם מחוייבים ואולי אפילו, ובדרך כלל, גם אינם רצויים". רצוי או לא, הפטור הגורף ללבייב ניתן על-ידי אלשיך, והנה היא נבחרת לוועדה שתפקידה יהיה ללוות את אפריקה בניהול התביעה כנגד לבייב. מי משלם את שכרה? כמובן, אפריקה בשליטת לבייב. להזכירנו, אלשיך היתה אמורה להיות המגשרת בתיק הסדר הנושים של אליעזר פישמן (על-פי הצעתו) והיא גם זו שמתחה ביקורת על רשות המסים והציגה אותה כמי שחיבלה בהסדר הנושים של פישמן.
בכנס של לשכת רואי החשבון, בפברואר 2017, אמרה אלשיך כשהיא פונה לנשיא בית המשפט המחוזי בת"א, איתן אורנשטיין: "... הרשות בתיק פישמן, בגלל הרצון להמשיך בגבייה, חיבלה בהסדר הנושים. רשות המסים עמדה על הרגליים האחוריות ועשתה כל מיני קפנדריות (קיצורי דרך) בניגוד לדעתם של רוב הנושים".
4.
הפינג פונג המשפטי נמשך, כולל ערעורים נוספים לעליון של אפריקה ולבייב וכולל ניסיונות גישור שלא צלחו, שניים מהם אצל אשר גרוניס, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, ואחד אצל מגשר העל עמוס גבריאלי. בינתיים אפריקה נכנסה שוב לתהליך של הסדר נושים ותספורת, ובמארס 2018 התקיימה אסיפת מחזיקי אג"ח לדון בהסדר הנושים החדש של החברה ובמסגרתו ניסיון נוסף לתת ללבייב פטור מהתביעה.
מי שכיכבה באסיפת הנושים הייתה לא אחרת מאשר ורדה אלשיך - החברה באותה ועדה מיוחדת שתפקידה, כך לפי בית המשפט העליון, לשמור על טובת החברה בפעילותה השוטפת כיוון ש"יש להישמר מפני מצב בו טובת החברה תיסוג מפני טובת התביעה". אלא שמאמירות של אלשיך באסיפה עולה הרושם הברור שאלשיך נחזית כנציגה של לבייב לכל עניין ודבר, שהיא מנסה להוריד את התובעים בכל מחיר מן העץ. אני מביא כאן את עיקרי דבריה באסיפה שמוכיחים זאת מעל לכל ספק. ראשית, בפתח דבריה באסיפה אלשיך הציגה את עצמה כ"יושבת ראש הוועדה מבחינת כל התביעה הזו", ואז הוסיפה שהיא ב"תפקיד ממלכתי". האומנם? לא ממש.
● "אני בתפקידי צריכה לדאוג לחברה... אני צריכה לדאוג שההליך יתנהל מבחינת החברה בדרך הכי נכונה, בדרך הכי נקייה ובדרך הכי מקובלת" - אלשיך אכן נבחרה על ידי החברה לוועדה המיוחדת שתפקידה הוא להגן על האינטרסים הקשורים בפעילותה השוטפת של החברה, והיא עובדת עבור אפריקה, כשבעל השליטה שלה הוא עדיין לב לבייב ויש ביניהם זהות אינטרסים מובהקת.
● "מבחינת ניהול התביעה הזו, אני לא יודעת אם התמורה, אם תהיה כזו בכלל, שתתקבל מהתביעה תעמוד מול ההוצאות שהחברה תתחייב בהן" - רמז ברור של אלשיך: אין טעם לנהל את התביעה, רדו מהעץ.
● "עשיתי איזושהי רשימה מה הולך לעלות לחברה לנהל את התביעה הזו... יש פה סוללות של עורכי דין והם לא עובדים בחינם... בגדול הייתי אומרת שהתשומות הניהוליות של התביעה הזאת, אני פשוט תוהה אם הסכומים האלה שייפסקו יכסו את החלק הארי מההוצאות האלה..." - שוב, ניסיון ברור של אלשיך לומר שאין טעם לנהל את התביעה.
● "הוגשה תביעה, הוגשה בקשה שהיא בהחלט מעוררת, היא כרוכה בהרמת גבות" - עכשיו אלשיך עולה מדרגה ומחלקת ציונים לתביעה עצמה שלא נראית לה.
● "למה השופט שינמן אמר 'תלכו לגישור'? תזכרו דבר אחד כולכם, שבגישור גם אפשר, גם ישנה המילה 'לא', זאת אומרת לא מסכימים ובזה נגמר הגישור... המגשר הספציפי שמונה כאן עולה הרבה כסף ויעלה הרבה כסף, הוא גובה מכל צד, וחשבו כמה כסף זה יעלה" - עוד ניסיון של אלשיך להיתלות בנושא הכספי כנימוק שלא לנהל את התביעה.
● "המגשר (עמוס גבריאלי - א.צ) לא גובה מצד אחד ומצד שני, מהנתבעים והתובעים, אלא הוא גובה פרסונאלית מכל אחד, ככה אני שמעתי, אני לא אחראית לזה. מהחיוכים פה באולם אני מבינה שכנראה יש בזה משהו". כאן מתערב אחד המשתתפים ואומר שזה נכון ואלשיך ממשיכה: "אני מתה ללמוד ממנו את השיטה, אין לי מצפון לעשות את זה, יש לי תיקים, בתיקי פירוק יש לי סוללות מכל צד ואני יכולה...". עו"ד גיא גיסין מתערב ואומר: "יש פה עורכי דין, מצפון זה לא החלק החזק". טוב, החלק הזה קשור בעקיפין לתביעה (הכסף הרב) אבל הוא בעיקר עניין של קנאת סופרים. אלשיך רוצה ללמוד מגבריאלי את שיטת החיוב שלו ומעידה על עצמה שיש לה מצפון.
● "אם התביעה הזאת היתה נמצאת על השולחן ועילתה כנראה היתה ידועה, אז היא היתה נכללת בפטור, זה goes without saying. מפני שהפטור הוא פטור רחב, הוא לא פטור מצומצם והוא לא פטור של במקרה אגב אורחא". יצא המרצע מן השק: אלשיך חושבת שהתביעה בה מיוצגת החברה על ידי התובע הנגזר, אמורה היתה להיכלל בפטור, כלומר היא מיותרת.
● "אני מכבדת מאוד את שיקול דעתו של השופט, אך לא רואה איך אפשר לבוא ולומר שהתביעה הזאת נשארת על הקנה. התביעה תעלה בגדול כמה מיליונים טובים טובים". אלשיך אומרת את דעתה הנחרצת, שמשרתת במקביל את לבייב: אין צורך לנהל את התביעה.
● בהמשך הדיון נראה שאלשיך הפכה את העניין לאישי לחלוטין כשהיא קוטעת את עו"ד ליבוביץ' ומטיחה בו בנוגע לתביעה: "סידרתם אותי בהסדר הראשון". לא ברור למה "סידרו", הרי בית המשפט העליון קבע אחרת. האם המשמעות היא שאלשיך לא מכבדת את קביעתו של העליון?
את תמונת המצב סיכם היטב עו"ד ליבוביץ' ברמיזה ברורה לאלשיך ואת מי היא משרתת: "כל אחד שעיניו בראשו מבין שהכוונה לבעל השליטה, שהוא איש עתיר אמצעים וכוח, שגם היום שולט בחברה. שהיא מדברת פה (התכוון כנראה לאלשיך, א' צ') כאילו בקול של החברה, אבל אנחנו יודעים מי שולט בה ומי רושם את הצ'קים שמכוחם היא מתגלגלת. הוא מנסה בכל הכוח למנוע את בירורה, בכל הכוח. אם זאת באמת כזאת תביעה שלא שווה בצער המלך וכו', למה להעסיק כל כך הרבה עורכי דין וכל כך הרבה תשומות ועורכי דין?".
5.
ההתנהלות של אלשיך מעלה כמה שאלות כבדות משקל: ברור שאלשיך לא ממש אובייקטיבית ולא ממש ממלכתית, היא הרי יועצת בשכר של אפריקה, כלומר, של לבייב. במהלך הדיונים היא מתייחסת לפטור שהיא נתנה ומעניקה לו אף פרשנות המגבה את לבייב. האם ראוי ששופטת בדימוס תפרש את החלטותיה וכיצד היתה פוסקת בשעתו אם וכאשר? האם אין פגם חמור בכך ששופטת בדימוס מסכימה לטפל בשכר מטעם צד אחד בעניין שקשור לנושא שבו הוא פסקה? האם אין פגם בכך שהיא מאמצת את קו הטיעון של צד בהליך תלוי ועומד? האם זה ראוי ששופטת בדימוס תתיימר לפרש את החלטתו של בית המשפט המחוזי או אף את העליון? למה נכנסה בכלל אלשיך לשדה המוקשים הזה של ניגוד עניינים לכאורה ביודעה מראש שהיא צפויה לביקורת? למה היא עשתה מאמצים גדולים כדי להעביר את המסר לתובעים שכדאי שיירדו מהעץ? האם זה סולם הערכים שאפשר לצפות משופטת בכירה בדימוס? זאת ואף זאת: כללי האתיקה של שופטים אמנם אינם חלים על שופטים בדימוס אבל סעיף 10 מתייחס במפורש לשופטים בדימוס בהא לישנא: "כללים אלה אינם מחייבים שופטים בדימוס. יש לזכור עם זאת, כי סביבתו הקרובה והרחוקה של שופט הורגלה להתייחס אליו כהתייחס אל שופט, וכי יחס זה נמשך והולך גם לאחר תום הכהונה. ראוי לו אפוא לשופט בדימוס כי ישווה נגד עיניו את רוחם ואת מגמתם של הכללים וכי יכוון התנהגותו ואורחותיו על פיהם". האם התנהלותה של אלשיך מתיישבת עם רוח הסעיף הזה?
תגובת ורדה אלשיך: "אין ממש באמירותיו של התובע הנגזר"
מהשופטת בדימוס ורדה אלשיך נמסר בתגובה לדברים: "אין לי כל כוונה להתנצח עם התובע הנגזר ובא-כוחו מעל דפי העיתון, קל וחומר מקום שבו אין ממש באמירותיו.
"מוניתי על ידי דירקטוריון אפריקה ישראל ללוות את החברה כחברת ועדה מייעצת, בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך למול התובע הנגזר. החברה ועניינה בלבד הם העומדים לנגד עיני בסיטואציה זו. ב"כ התובע הנגזר כפר בסמכות הוועדה להתדיין בשם החברה מולו, וחויב לעשות כן על ידי בית המשפט העליון. נראה כי הוא לא השלים עם אותה החלטה ולכן מנסה לפגוע במעמד הוועדה באמצעות הפניית חיצים אישיים כלפי. אין לי כוונה להיגרר לזירה זו.
"באסיפת מחזיקי האג"ח נכחו ב"כ התובע הנגזר, ב"כ החברה, ב"כ הרוכשת, ב"כ המחזיקים וב"כ מר לבייב, וכעולה מפרוטוקול האסיפה, הנושא עשרות עמודים, ברור כי אין יסוד לטענות המועלות על ידי ב"כ התובע הנגזר. לא בכדי משהועלו הטענות בפני ביהמ"ש במסגרת התנגדות התובע הנגזר לאישור ההסדר, הן נדחו בפסק הדין.
"כאמור, לגישתי, המדיה העיתונאית לא נועדה להוות פורום ערעור ביחס לטענות שנדחו על ידי הערכאה המשפטית המוסמכת. משכך, מעבר לאמור לעיל, איני מוצאת צורך להתייחס לתוכן הדברים. ב"כ התובע הנגזר מוזמן להעלות טענות משפטיות בכל פורום משפטי מוסמך שימצא לנכון, ואני מאמינה שהחברה ובאי-כוחה יתייחסו לטענות ככל שיהיה בכך צורך".
השופט סולברג: "לא כל סיכון מוסרי עומד למכירה, אישור למתן פטור להפרת חובת אמונים בחוסר תו"ל עלול להביא למדרון חלקלק"
ההתדיינות המשפטית בעליון העלתה כמה אמירות מעניינות מאוד על הסיכון המוסרי שלוקחים על עצמם בעלי שליטה בחברות - כי אותו משקיע יקבל החלטות השקעה פזיזות מתוך הנחה שלא הוא יישא באחריות לתוצאותיו. שופט העליון נועם סולברג קבע את הדברים הבאים: "לדעתי, לא כל סיכון מוסרי 'עומד למכירה'. אישור של מתן פטור להפרת חובת אמונים בחוסר תום לב עלול להביא ל'מדרון חלקלק' ביחס לתמריצים הניתנים לנושאי משרה ובעלי שליטה.... אפשרות לפטור שכזה עלולה להמריץ את נושאי המשרה להסתיר מפני מקבלי ההחלטות מידע מהותי, וזאת על מנת לזכות בפטור מאחוריות.
"לעניין זה, במנגנונים 'המוסדיים' שנקבעו בחוק בנוגע לאישור הסדרי חוב, כגון אישור בית המשפט ואסיפות נפרדות של כל קבוצת נושים, אין כדי לסייע, משום שמדובר במידע נסתר. כיוצא בזה, גם פוחת משקלו של טיעון אי-ההתערבות בשיקול הדעת של הנושים, שעה שזה מבוסס על עובדות שאינן ידועות".
עוד בנוגע ללבייב, אמר סולברג: "... ככל שבעל השליטה מעוניין להיפטר מהחשש פן תוגש נגדו תביעה חדשה בגין מעשים כאלה - יתכבד ויכלול במסגרת ההסדר גילוי מלא, אשר לא מותיר אחריו ספק...".
סולברג גם נדרש להפרדה בין החברה (אפריקה) לבין לבייב עצמו: "... בשים לב להיותו של לבייב בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון שלה (בזמנו)", וכותב במפורש כי יש "זיקה הדוקה בין אפריקה לבין לבייב, כמו גם זהות אינטרסים". הוא אף מזהיר כי "החשש המרכזי הטמון במתן זכות עמידה עצמאית לחברה בשלב ניהול התביעה הנגזרת, הוא כי החברה תשתמש לרעה בזכות זו, במטרה לסרבל ולעכב את ההליך" (אגב, כפי שאכן קרה).
כתבות
ני"ע
