החזר מע"מ על חוב אבוד – לא בין צדדים קשורים

לפני כחודש ימים ניתן על-ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין בעניין חברת הקוסמטיקה ג'ורדאל. פסק דין זה עסק בתביעה של החברה להחזר מע"מ בגין חוב אבוד בהיקף של כ-52 מיליון שקל, שמקורה בעסקאות למכירת מוצרים לחברת השיווק. פסק הדין עסק בעיקרו בבחינת הזכאות להחזר, בעיקר לאור העובדה שהן חברת ג'ורדאל והן חברת השיווק הוחזקו שתיהן על-ידי אותו בעל שליטה.

סוגיית החזר המע"מ בגין עסקאות ששולם עליהן מס הערך המוסף, אך בסופו של יום התמורה בגינן טרם שולמה, היא סוגיה רגישה ביותר - הן בהיבט של העוסק והן בהיבט של רשויות מס ערך מוסף.

מזווית הראייה של העוסק, לא יעלה על הדעת כי לא תינתן לו האפשרות להוציא תעודת זיכוי, ולקבל בחזרה את המע"מ בגין תמורה שבסופו של יום לא השתלמה לו. בהיבט של הנהלת המע"מ, לא ייתכן מצב שבו מצד אחד הקונה מקזז את מע"מ התשומות, ובסופו של יום אף המוכר מבקש לקבל בחזרה את מע"מ העסקאות ששילם בגין כישלון התמורה.

בהלכת אלקה של בית המשפט העליון נקבע, כי אין זה איזון ראוי למנוע מהעוסק את החזר המע"מ המגיע לו, רק משום שנוכה מס תשומות על-ידי הקונה. האיזון הראוי הינו בהתרת החזר המע"מ, ובטיפול נפרד בהחזר מע"מ התשומות שנוכה, ואשר בדיעבד התברר כי לא היה מקום לנכותו.

לאחר בחינה ארוכה של מהות היחסים בין חברת ג'ורדאל לבין חברת השיווק, פסק השופט גד גדעון, כי אין להכיר בחוב של חברת השיווק לחברת ג'ורדאל כחוב אבוד כמובנו בתקנות מע"מ, וממילא אין להכיר בזכותה של ג'ורדאל לקבל בחזרה את המע"מ ששילמה.

בית המשפט נימק את החלטתו האמורה בכך שעסקי שתי החברות נוהלו ללא הפרדה מלאה בפעילותן, ובכך שבניגוד להתנהלות עסקית מקובלת בין צדדים לא קשורים, לא פעלה ג'ורדאל לגביית החוב במשך תקופה ארוכה ובלתי סבירה, והמשיכה לספק סחורה על אף שהייתה מודעת לבעייתיות בקבלת התמורה בגין העסקאות שביצעה.

בנסיבות העניין, קל להבין את הרקע לעמדתן של רשויות מע"מ ולהחלטתו של בית המשפט המחוזי. שתי החברות הוחזקו בידי אותו בעל שליטה; חברת השיווק ניכתה את מלוא מע"מ התשומות; חברת ג'ורדאל ביקשה לקבל בחזרה את מע"מ העסקאות ששילמה, שעה שהיא יודעת כי לא ניתן לפנות לחברת השיווק ולקבל ממנה בחזרה את מע"מ התשומות שנוכה על ידיה, שכן זאת האחרונה הייתה מצויה בהליכי פירוק וללא יכולת פירעון.

לסיום ייאמר, כי פסיקה זאת בעניין מע"מ הינה פסיקה משלימה לפסיקה בעניין מס הכנסה של בתי המשפט בעניין יהודה שנהב ובעניין פישמן רשתות. על פי פסיקה זאת, הכרזת בעל שליטה כלפי חברה בשליטתו או הכרזה של חברה כלפי חברה אחרת באותה שליטה, כי חוב שניתן לחברה הנשלטת הינו בבחינת חוב אבוד, צריכה להיבחן על פי אמת מידה אובייקטיבית, תוך בחינה של הטעם העסקי למהלכים שהביאו להכרה בחוב כחוב אבוד.

לצד פסיקה זאת, יש להזכיר כי דווקא בענייני מע"מ, עצם היותם של הצדדים צדדים קשורים אינו אמור להביא לשלילת הזכאות להחזר המע"מ בגין חוב אבוד, שהרי כקבוע בהלכת אלקה, אין לערב בין זכאותו של העוסק לקבל את ההחזר המגיע לו לבין הצורך של רשות המסים לפנות לקונה בנסיבות המתאימות על מנת לקבל בחזרה, ככל שניתן, את מע"מ התשומות שנוכה.

מנגד, כפי שנפסק בעניין שנהב, משעה שרשות המסים לא הכירה בחוב כחוב אבוד, בוודאי שלא מן הראוי לפנות למקבל ההלוואה ולזקוף לו הכנסה ממחילה, בין לצורכי מס הכנסה ובין לצורכי מע"מ. 

הכותבים הם שותפים באשכול המסים של פירמת ראיית החשבון והייעוץ העסקי BDO זיו האפט