חדלות פירעון: האיום הסמוי על תעשיית ההייטק הישראלית

בעולם הטכנולוגי של היום, אין זה נדיר למצוא חברות ענק עולמיות שמתבססות על טכנולוגיות שפותחו על-ידי חברות סטארט-אפ קטנות. לא מעט מאותן חברות סטארט-אפ יושבות כאן בישראל, אומת הסטארט-אפ. חברות סטארט-אפ ישראליות רבות שמצויות בחזית הטכנולוגיה, מייצרות ומפתחות ידע, קניין רוחני וטכנולוגיות ייחודיות שמעניינות חברות ענק ברחבי עולם. חברות בינלאומיות מגיעות לישראל במטרה לרכוש זכויות שימוש בידע ובטכנולוגיה של אותן חברות סטארט-אפ ישראליות, אך חלקן נתקלות בבעיה.

בצד ההצלחות של ההייטק הישראלי, אין זה סוד שסטטיסטית, רוב חברות ההייטק נסגרות וכושלות. אין זה נדיר למצוא חברות סטארט-אפ שמגיעות לחדלות פירעון. הסיבה לכך נעוצה בכך שהעולם הטכנולוגי מתפתח במהירות, ומה שנראה אתמול להיט עלול להיראות מחר בלתי רלוונטי.

על כן, חברות בינלאומיות, שמבססות מוצרים על טכנולוגיה של חברת סטארט-אפ ישראלית, מוטרדות מאוד מהשאלה מה יקרה לרישיון השימוש שהן מקבלות, במקרה של חדלות פירעון של נותן הרישיון. המוצרים מתוכננים להיות משווקים בכמויות, בשוק העולמי ולאורך זמן, והחברה אינה יכולה להיות תלויה בחסדיו של בית המשפט הישראלי שידון בתיק הפירוק. יש כאן סוגיה של ממש שמשפיעה על התעשייה הישראלית.

הדין הקיים בישראל אינו נותן תשובה ברורה לשאלה זו. אמנם ישנו פסק דין אחד מלפני כ-15 שנה שעסק בסוגיה וקבע כי המפרק של נותן הרישיון לא יוכל לבטל את הרישיון, מפני שאין מדובר ב"חוזה מכביד", כלומר אין מדובר בחוזה שמסב הפסד לקופת הפירוק.

חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי החדש מקנה לנאמן של חברה בהפעלה בהקפאת הליכים מגוון כלים רחב שיקלו עליו להשתחרר מחוזה קיים (ובכלל זה גם מחוזה רישוי שהעניקה החברה שקרסה). בין היתר רשאי הנאמן לבטל חוזה, למרות שאין לו שום עילה לבטלו. הנאמן לא יצטרך כלל להוכיח כי מדובר ב"חוזה מכביד". די בכך שהביטול של הרישיון "נדרש לשם שיקומו הכלכלי של התאגיד", או שהביטול "יביא להשאת החוב שייפרע לנושים".

הניסוחים המשפטיים הרחבים הללו פירושם הוא שכל חוזה עלול להיות מבוטל. במצב זה מתעוררים חששות כבדים אצל מקבלי הרישיון, שהנאמן יוכל לבטל את חוזה הרישיון (למרות שאין לו כלל עילת ביטול), רק כי נקרתה על דרכו הזדמנות לעסקה טובה יותר בקניין הרוחני של חברת הסטארט-אפ שקרסה. אם רישיון שנתנה החברה בעבר לצד השלישי "מפריע" לנאמן, הוא תמיד יוכל לטעון כי נכון וצודק מבחינת שיקום החברה והשאת התשואה לנושים לבטל את הסכם הרישוי ובכך להביא לקיצן את זכויות מקבל הרישיון.

מדובר בסיכון שאי-אפשר להשלים עמו מבחינת חברה בינלאומית שרוכשת רישיון לטכנולוגיה ישראלית. בדרך-כלל אותן חברות זרות שמתעניינות בקבלת רישיונות שימוש כאלה מכירות את ההגנה המשפטית למקבל הרישיון במצב שכזה בדיוק, הקיימת בחוק האמריקאי, שם ישנו סעיף אשר חוקק על-ידי הקונגרס בשנת 1988, בדיוק מאותה סיבה, ואשר מקנה למקבל הרישיון הגנה מפני זכות הביטול, כך שיוכל להמשיך להשתמש ברישיון שרכש ללא חשש, וזאת כמובן בתנאי שמקבל הרישיון משלם תמלוגים ולא הפר את הסכם.

המצב ברור. חברת ענק לא תבסס מוצר שלה, טלפון חכם או חללית, על רישיון בטכנולוגיה אשר עלול להילקח ממנה למרות שהיא משלמת תמלוגים ולא הפרה את הסכם הרישוי. טובתה של תעשיית ההייטק הישראלית מחייבת תיקון מהותי שיכלול הענקת הגנה דומה למקבלי רישיונות שימוש מפני ביטול זכות השימוש שלהם.

הכותב הוא שותף במשרד מיתר, ליקוורניק, לשם, טל ושות'