לא גזענים? למה בעיריית לוד לא רוצים מבקשי מקלט

באולמות הדיונים של בית המשפט המחוזי בלוד עומדים להתנהל דיונים שנוגעים לאופייה של העיר בה שוכן בית המשפט עצמו. בשתי עתירות שהגישה עיריית לוד, שבראשה מכהן יאיר רביבו, ויזמים פרטיים, מתבקש בית המשפט לחסום את האפשרות שרשות ההגירה והאוכלוסין תפעיל בעיר משרדים. זאת כדי למנוע הגעת מבקשי מקלט, שלטענת העירייה השפעתם על העיר הרסנית. "לא ברור לי מדוע צריך להקים לשכת רשות הגירה דווקא בלוד ולא ברעננה למשל", אמר אתמול רביבו ל"גלובס".

תחילת הפרשה בסוף 2015 אז ביקשה חברה בשם ק.ר השקעות להסב שימוש בשתי קומות בבניין תעשייתי בשטח 2,130 מ"ר למשרדים. המבנה נמצא באזור התעשייה הישן בעיר, כשבקומות התחתונות פועל מפעל אלומיניום. משלא הוגשו התנגדויות, החליטה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפברואר 2016 לאשר את הבקשה לשימוש חורג למשך 5 שנים.

שנה וחצי לאחר מכן, גילו היזמים שהדרך לא כזו פשוטה, כששכניהם בקומות התחתונות הגישו התנגדות לוועדה המקומית לשימוש החדש. זאת, לטענתם, לאחר שהחל שיפוץ במקום, והתגלה להם כי הקומות עתידות לאכלס את היחידה לטיפול במבקשי מקלט ברשות ההגירה, שחתמה על חוזה שכירות מול ק.ר השקעות. לטענתן, לא נמסרו להן הודעות כמתחייב בחוק, והשימוש המתבקש למשרדי רשות ההגירה אינו מתאים למבנה הקיים.

לאור ההתנגדות, החליטה הוועדה המקומית לקיים דיון נוסף בבקשה לשימוש חורג, ובאוקטובר 2017 בוטל האישור שניתן למשרדים במקום. "ניסיון העבר של הוועדה המקומית מלמד כי משרדי רשות ההגירה מושכים קהל רב ומעודדים פעילויות נלוות, המשנות במידה משמעותית את אופיה של הסביבה הקרובה. הוועדה המקומית התרשמה כי תשתיות הבניין אינן מתאימות לפעילות זו", נכתב בהחלטה.

 הבניין ברחוב פסח לב 7 בלוד / צילום: כדיה לוי

בעקבות ההחלטה הגישה ק.ר השקעות ערר לוועדת הערר המחוזית וטענה, בין היתר, כי ההחלטה נגועה בשיקולים זרים. הערר התקבל, אך בתנאים, בהם הגבלת השימוש לשנתיים כשהארכת השימוש תותנה בהגשת תוכנית אזורית. בנוסף הורתה ועדת הערר להגביל את מספר המוזמנים ל-50 בשעות הבוקר, ו-50 בשעות הצהריים, על-מנת שלא ליצור עומס במקום.

בעירייה לא מוכנים לוותר

בעיריית לוד לא התכוונו לוותר, ולאחרונה עתרה הוועדה המקומית לבית המשפט המחוזי בעיר נגד החלטת ועדת הערר. בעתירה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אמיר בירנבוים ומתן מונק ממשרד עפר שפיר ושות', נטען כי הטענה שאת המקום יפקדו 100 מבקשי מקלט ביום היא מופרכת, וזאת "נוכח ניסיון עבר מר שחוותה בעיר לוד, כאשר משרדי הרשות ההגירה שהיו ברחוב דוד המלך יצרו מטרד קשה לתושבי הסביבה כולה", צוין בעתירה. "משרדים אלה גרמו להתגודדויות בלתי פוסקות של מבקשי מקלט במספרים גדולים, מחסור בתשתיות הוביל לכך שבאי רשות ההגירה עשו צרכיהם בחצרות המגרשים הסמוכים, המתינו בתורים שהתמשכו מחוץ לבניין, וגרמו לריבוי אירועים של קטטות והשתכרויות עד כדי תופעה של נטישת תושבים את האזור".

בנוסף טוענת הוועדה המקומית כי שתי לשכות של רשות ההגירה, הפועלות כיום בתל-אביב ובבני-ברק, ממחישות את ההשלכות של משרדים אלה על סביבתם. "הלשכה שנפתחה בראשית 2018 בבני-ברק, משכה מאות רבות של מבקשי מקלט, בין שאמורים היו להגיע ובין שלא אמורים היו להגיע, ונצפו התגודדויות של מאות מבקשי מקלט במהלך היום בשמש הקופחת ובלא הסדרים, דבר אשר חייב את רשות ההגירה להצבת אוהלי ענק בחצר המתחם כדי לאפשר המתנה בצל, וכן תאי שירותים כימיים לשימוש מבקשי המקלט", נכתב בעתירה.

"הערכת הוועדה המקומית בדבר ההשלכות הצפויות של פעילות רשות ההגירה, אינה תלושה אלא נטועה היטב בניסיון העבר מהשלכה שפעלה ברחוב דוד המלך, והותירה מטרדים וצלקות עמוקות והכריחה את העירייה לפעילות מאומצת כדי להוציאה ממיקומה בלוד, ועד היום מתמודדת העירייה עם ההשלכות שהותירה...לוד מלקקת פצעיה לאחר כשלושה עשורים בהם שרויה הייתה בקריסת מערכות כללית, בשיאה הגיעה לפשיטת רגל ולחדלון פירעון כפשוטו, נוהלה בידי 3 ועדות קרואות ו-3 חשבים מלווים שמונו על-ידי משרד הפנים, ונדרשה לעבור מספר תוכניות הבראה כואבות במסגרתן פוטרו 700 מעובדיה... מטבע הדברים, בתקופות אלה לא הייתה העירייה במצב שאיפשר לה להעניק לתושביה שירותים ראויים, והדבר גרם לעזיבה המונית של תושבים מהשכבה העליונה ולפגיעה בתושבים מהשכבה המבוססת פחות, אשר נמנעו מהם שירותי רווחה ושירותים חברתיים נוספים. כיום העיר לוד עושה מאמצים כבירים להשתחרר מכבלי העבר, ולבנות את עתידה ובכלל זה משקיעה מרב מאמציה לשדרוג אזור התעשייה, אשר מצופה כי ישמש עוגן כלכלי למשיכת עסקים ומוקדי תעסוקה לגביית ארנונה שכה חסרה לקופה העירונית".

הוועדה המקומית אף מתייחסת בעתירה לטענות שעלו נגדה בדיונים בוועדת הערר כי מקור ההתנגדות לבקשה מצוי בגזענות: "יודגש בהקשר זה כי העותרת היא האחרונה שניתן להאשימה באי-קבלת האחר, לאחר שמקבלת בזרועות פתוחות של כל הציבורים ומשקיעה מאמצים כבירים לאפשר את החיים המשותפים של יהודים וערבים יהודים לצד מוסלמים ונוצרים, עולים מכל ארצות המוצא לצד ותיקים, חילונים לצד דתיים וחרדים. בנוסף מתמודדת העיר לוד עם אוכלוסיית מצוקה, עשרות אלפי תושבים המתגוררים בשכונות בלתי מוסדרות ובלתי מתוכננות ללא תשתיות, ואוכלוסייה עם שיעורים גבוהים המוכרים לשירותי רווחה. כיוצא בזה כל ניסיון להאשים את עיריית לוד והוועדה המקומית בגזענות או באי-קבלת האחר אינו אלא ניסיון פסול להסטת הדיון וזריית חול בלא בסיס עובדתי", נכתב בעתירה.

"לוד תרמה ועדיין תורמת את חלקה למען קהילת הזרים, כאשר בשנה הבאה העירייה קולטת 99 ילדי זרים בגני ילדים בעיר ואף שיכנה בעבר מרכז של רשות ההגירה במרכז העיר. רק לאחרונה לוד ירדה בדירוג הסוציו-אקונומי 4 ל-3 והעיר נמצאת בעיצומו של תהליך של פיתוח וחיזוק וזה לא יכול לקרות על-ידי הכנסה של אוכלוסיות מוחלשות לעיר שבסוף מתערות בשכונות שלה. לא ברור לי מדוע צריך להקים לשכת רשות הגירה דווקא בלוד ולא ברעננה למשל", אמר ראש העיר רביבו ל"גלובס".

"השימוש ייצור עומס, צפיפות ואי נוחות"

עתירה נוספת נגד החלטת וועדת הערר הגישו החברות שמחזיקות בקומות התחתונות בבניין, ושלטענתן, החברה מבקשת ההיתר הסתירה מהן במכוון את כוונתה להשכיר את השטח לרשות ההגירה. בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד ניר בראונשטיין ממשרד ברגרזון ושות', טוענות החברות כי כשגילו לראשונה במפתיע כי חברת ק.ר מתכוונת להשכיר את שתי הקומות שלה בבניין למשרדי רשות ההגירה, הן פנו אליה והבהירו כי מדובר בשימוש לא סביר, שאינו תואם את תנאי הנכס, וכי הן מתנגדות להשכרה למשרדי רשות ההגירה. בתגובה ענתה חברת ק.ר כי כבעלים של הקומות וכמי שקיבלה אישור לשימוש חורג בנכס, אין היא כפופה להסכמה של העותרות להשכרת הקומות שלה.

בעתירה טוענות העותרות כי החלטת ועדת הערר לאשר את השימוש החורג היא בלתי סבירה, שאינה מאזנת בצורה ראויה בין האינטרסים של הציבור בכלל ושל העותרות בפרט, לבין האינטרסים של מבקשת ההיתר, ועל כן יש לבטל את ההחלטה.

עוד הן טוענות כי הבקשה שאושרה חורגת מהמקרים שבהם ניתן לאשר שימוש חורג, מאחר שמדובר בקשה שסוטה מתוכנית בנייין העיר הקיימת. "ברור כי על פניו, הגעתם של מאות אנשים מדי יום לנכס של העותרות, תוך שאלה ישתמשו בכניסות, בלובי, במעליות הקיימות ובשטחים המשותפים, תיצור עומס, צפיפות, אי-נוחות וכן פגיעה בשימוש הסביר והרגיל של העותרות בנכס שלהן", ציינו העותרות בעתירה והוסיפו כי על ועדת הערר היה לשקול שיקול משמעותי גם את השפעת השימוש החורג על דיירי הנכס והסביבה הקרובה, דבר שלא נעשה.

"השימוש המבוקש למשרדי רשות ההגירה משמעותו הגעה ושהות מדי יום של מאות מבקשי אשרות לבניין, לרבות בשטחיו המשותפים, שימוש של מאות אנשים בחצר הבניין, בלובי הכניסה ובמעלית הבית המשותף, הפרעות לסדר, מטרדי רעש, לינה בשטחים המשותפים, בעיות תנועה וחניה - מה שיפגע באופן קשה באפשרויות השימוש ובהנאה הסבירה של העותרות מהנכס שבבעלותן", צוין בעתירה.

 עורך דין שאול ברגרזון /צילום: איל יצהר

לטענתן, אין אפשרות מעשית לאכוף את התנאים החדשים שנקבעו בהיתר לשימוש חורג, או את המגבלות שהוטלו על חברת ק.ר, כיוון שלרשות ההגירה אין כל שליטה בפועל על כמות המבקרים שיגיעו מדי יום לבניין, ואף אין כל יכולת לאכוף זאת בשום צורה.

טענה מעניינת נוספת שמעלות החברות העותרות היא כי לא הוכח צורך קונקרטי למשרדי רשות ההגירה דווקא בלוד. להפך - בתצהיר של יוסי אדלשטיין ראש מינהל אכיפה וזרים בראשות ההגירה, שצורף לערר, צוין במפורש כי "רשות ההגירה חיפשה מקום באזור המרכז להקמת משרדיה ואינה החליטה להקימם דווקא בעיר לוד". לטענת העותרות, אדלשטיין הסביר כי הצורך במתן מענה לגל הגדול של המסתננים למדינת ישאל החל משנת 2009. כך שלטענת העותרות היה למדינת ישראל 10 שנים לקדם תב"ע נקודתית במקום כלשהו באזור המרכז לצורך משרדי רשות ההגירה.

לטענתן, ועדת הערר לא נתנה משקל ראוי לעובדה כי סוגיית הטיפול במבקשי מקלט אמורה הייתה להיות מטופלת על-ידי המדינה עצמה שמחזיקה במאות נכסים באמצעות רשות מקרקעי ישראל או באמצעות הדיור הממשלתי, וככל שלא קודמה תוכנית לצורך זה באחד הנכסים, אין למדינה אלא להלין על עצמה. "על כל פנים, הפתרון אינו באישור שימוש חורג בנכס המצוי באזור תעשייה, שאינו ערוך לקבל מאות מבקרים לרבות נשים וילדים, ובאופן שיפגע בעותרות ובציבור התושבים באזור", נכתב בעתירה.