האם שוכרי החנויות בקניון רמת-אביב ישלמו ארנונה גבוהה יותר?

חדשות רעות לשוכרי החנויות בקניון רמת-אביב? בית המשפט המחוזי בתל-אביב קיבל ערעור שהגישה בעלת הקניון, חברת מליסרון, וקבע כי שוכרי החנויות בקניון ישלמו ארנונה בגין השטחים המשותפים - ולא מליסרון.

מדובר בהליך משפטי שמנהלת הנהלת הקניון נגד מינהל הארנונה של עיריית תל-אביב מאז 2014. במסגרת ההליך טענה הנהלת הקניון כי העירייה מסרבת מזה שנים לרשום את שוכרי החנויות בקניון כמחזיקים לצורך תשלום ארנונה בגין השטחים המשותפים בקניון. בגין שטחים אלה משלמת מליסרון את הארנונה עד כה. מאז 2014 ועד היום שילמה מליסרון 10 מיליון שקל עבור שטחים אלה.

ועדת הערר צידדה בעמדת העירייה

המחלוקת הגיעה אל ועדת הערר המחוזית, שקיבלה ביולי 2018 את עמדת עיריית תל-אביב ואת סירובה לרשום את שוכרי החנויות בקניון כמחזיקים של השטחים המשותפים לצורך תשלום ארנונה.

הקניון, באמצעות עו"ד גיל אייזנברג, הגיש ערעור על החלטת ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. השופטת אסתר נחליאלי-חיאט קיבלה את הערעור וקבעה כי "שיקול-הדעת של מינהל הארנונה לסרב לרשום מחזיק, במקרה של היעדר מחלוקת בן הצדדים לחוזה, הוא מצומצם ביותר".

בפסק הדין נקבע כי הטיעון שהעלתה ועדת הערר, לפיו לקניון יש זיקה לשטחים משותפים יותר מאשר לשוכרי החנויות, אינו רלוונטי בנסיבות שבהן אין יריבות בין הקניון לשוכרים. "עובדה שהשוכרים הסכימו להירשם כמחזיקים של השטחים המשותפים לצורך תשלום ארנונה, כפי שעולה מהחוזים בין הקניון לבין השוכרים", צוין בפסק הדין.

השופטת נחליאלי-חיאט קיבלה את הערעור וביטלה את החלטת ועדת הערר, כך שיתאפשר רישום השוכרים כמחזיקים של החלקים המשותפים לפי חלקם המוסכם בחוזים לתורך חיוב ארנונה. המשמעות היא שהשוכרים יהיו חייבים בתשלום הארנונה בגין שטחים אלה. בנוסף חייבה השופטת את עיריית תל-אביב בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.

עו"ד גיל אייזנברג, מומחה במיסוי מוניציפלי ותובענות ייצוגיות, שותף באיזנברג גולדמן - חברת עורכי דין, שייצג את קניון רמת-אביב, מסר כי "בית המשפט מגדיר את מגבלות כוחה השלטוני של העירייה לסרב לרשום מחזיק בארנונה. עיריית תל-אביב סירבה לרשום 200 שוכרים כמחזיקים בשטחים המשותפים בקניון רמת-אביב על-פי הסכמי שכירות והודעות שהוגשו לה. בית המשפט דחה את עמדת העירייה משלל נימוקים, העיקרי שבהם פשוט ומתבקש: במצב דברים שמשכיר ושוכר מסכימים מיהו מחזיק בנכס, הרי שאין ביניהם יריבות מי יישא בארנונה, העירייה מנועה מלסרב לשנות את שם המחזיק, שכן היא לא הוסמכה להתפרץ למרחב החוזי שביניהם, ואין לה חוכמה יתירה ביחס אלים. בכך מגדיר בית המשפט לראשונה גבולות ברורים בכל הנוגע להפעלת סמכות העירייה לבצע שינויים בשם המחזיק, ומציב בפניה תמרור אזהרה בולט של מה מעולם לא הותר לה, וששרירות - מחוץ לתחום".