נשים משלמות יותר - אבל מרוויחות פחות

"יום האישה הבינלאומי" בפתח - והחברות המסחריות והקניונים מנצלים עוד הזדמנות להכריז על "מבצעים מיוחדים" לנו הנשים - הצרכניות הגדולות. תקראו לי פמיניסטית או "הורסת מסיבות", אבל בואו נקרא לילד בשמו - עובדים עלינו. רבות מאיתנו אולי נופלות ב"קסם המבצעים" והחגיגות, אבל אני אישית לא מבינה מה הסיבה למסיבה, כאשר אנחנו משלמות יותר ומרוויחות פחות.

יום האישה נקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי". כך גלגול של שביתת איגוד פועלות נשים באמריקה במאה הקודמת, הפך במהירות ליום שנועד "לפנק" אותנו הנשים ב-25%, כפי שמוצג שוב ושוב באחת מפרסומות הטלוויזיה, או ב-70% הנחה על לבני נשים - כפי שהגדילה לעשות חברה מסחרית מהגדולות בארץ. עם הזמן הולך ונעלם הגוון הפוליטי-חברתי של היום הזה, ותכליתו - לשים אותנו הנשים במרכז. כי יותר קל לנצל אותו לירידים ולפסטיבלים, ולהתעלם מהעובדה שאנחנו משלמות יותר וממשיכות להרוויח פחות.

העובדה שהיום, ב-2019, אני עדיין מרגישה שעדיף לי לבוא עם גבר (בנזוג, אבא, חבר) למוסך הרכב, כדי למזער נזקים כלכליים, ממחישה כמה אנו הנשים, עדיין נשארות מאחור. נשים רבות יוכלו להעיד על כך שהן לא מרגישות בנוח, ואינן בוטחות, בקביעות המוסך.

עמיתותיי ואני, נשים שמעורבות יומיום בעשייה ציבורית, אקטיביסטיות ופעילות חברתיות, מתעסקות בשאלות שהיו אמורים להתעסק בהן נבחרי הציבור שלנו, על אף שאנחנו כוח צרכני עצום, על אף שאנחנו הרוב. איך ייתכן שסכין-גילוח ודאודורנט לאישה יקרים יותר משל גברים?! וכדי להקהות את העוקץ והבעיה, ממציאים שמות מכובסים, כמו "המס הוורוד" ולא קוראים לילד בשמו - אפליה.

ימי המודעות האלה, שהפכו למסיבות, לירידים ולחגיגות, הם ימי המודעות שבהם אנחנו הנשים הפכנו לטרף קל, לניצול על-ידי חלק מהחברות, להתעלמות או ליצירת תודעה כוזבת על-ידי העיריות ומשרדי הממשלה, שמארגנים לנו אירועים, שאמנם מלאים בנשים מוכשרות, אבל גורמים לנו לשכוח את הבעיה - אנחנו מופלות לרעה בהרבה תחומים - אנחנו עדיין מרוויחות פחות ומשלמות יותר.

ב-2018 היה פער השכר החודשי בין גברים לנשים 34% לרעתנו. אנחנו מופלות בהרבה תחומים - מהדרך שרובנו מתחתנות ו"נמכרות" לבן הזוג בשטר חוב, דרך האופן שבו אנחנו מתגרשות, בהליך שאסור לנו לפצות פה (עברתי זאת בעצמי), ובין אלה, אנחנו עדיין המטפלות העיקריות בילדים, כך שנוסף לזה שאנו מרוויחות פחות, רובנו נאלצות לעבוד פחות, כדי להתפנות לילדים. אבל שלא תטעו, לרוב מי שכן עובדת יותר - לא מרוויחה יותר.

היום יותר מתמיד, כאישה, כעובדת, כאמא, כגרושה, אני מרגישה שאסור לנו לשתוק ולתת ל"יום האישה הזה" לעבור בלי שהקול השפוי יישמע. ואף שאני לא מתעלמת מהשיפור שחל במעמדנו באופנים מסוימים, לא אהיה יפה ואשתוק. דווקא השנה, בישראל 2019, חשוב ש"יום האישה", שחל חודש לפני הבחירות, נעשה את הבחירה הנכונה עבורנו, ונצביע עבור מי שיתחייב/תתחייב לעשות כל שביכולתם כדי שגם הפער המגדרי ומעמד האישה יעמדו על סדר-היום של שולחן הממשלה - ולא רק פעם בשנה.

הכותבת היא מנהלת תחום החינוך בארגון "הברית הישראלית"