למי אסור לספר על הגירושים

כל ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני מתנהלים באופן גורף בדלתיים סגורות, והמשמעות היא סודיות הפרטים שנכתבים בכתבי הטענות ונאמרים באולמות הדיונים בפני אנשים או גופים שאינם צד להליך.

היסוד להגבלה כללית זאת הוא ההנחה כי במהלך הליכים אלה נחשפים פרטים הנוגעים ליחסים בתוך המשפחה, אשר צנעת הפרט יפה להם, אך בפועל לא נעשית בדיקה עניינית לגבי כל הליך והליך, האם באמת יש צורך במעטה החשאיות לגביו.

הטלת סודיות על בסיס פרוצדורלי במקום מהותי יוצרת תוצאות אבסורדיות, אשר במסגרתן הליך העוסק באופן חלוקת החיסכון הפנסיוני של בני זוג מוסתר מהציבור בעילה של צנעת הפרט, אף שאין הוא שונה מכל סכסוך כספי אזרחי אחר המפורסם לציבור; ומאידך הליך פלילי המתייחס לעבירות מין יידון פעמים רבות בפומבי, על אף שיש בו פוטנציאל עצום לפגיעה בפרטיות.

איסור פרסום הפרטים מתוך ההליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, לא זאת בלבד שפוגע בעקרונות ציבוריים חשובים וזכויות יסוד של פומביות הדיון וחופש הביטוי, אלא גם מטיל גזרה קשה על המתדיינים עצמם. מאחר שגם הצדדים להליך כפופים לאיסור הפרסום, הרי שעל-פי לשונו היבשה של החוק, אדם המתייעץ עם קרובי משפחתו או חבריו לגבי ההליך המשפטי, מבצע עבירה.

אין זה מפתיע שנמצא האדם שינסה לנצל זאת לצרכיו, וכך הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעת פיצויים בגין פגיעה בפרטיות על-ידי בעל כנגד אשתו לשעבר, בטענה כי הפרה את הוראות החוק, כששיתפה את ילדיה הבגירים (מאב אחר) בפרטי הליך הגירושים ביניהם. העובדה שהאישה הציגה לילדיה את הסכם הגירושים עליו חתמה עם הבעל לשעבר וכן פרוטוקול מהדיון שהתנהל ביניהם, אינה שנויה במחלוקת, אך האם לכך כיוון המחוקק בהטילו את מגבלות פרסום ההליכים? בית המשפט ענה על כך בשלילה.

"ברמה האובייקטיבית, אין זה נחשב חריג בין בני זוג, שמי מהם נוטה לערב בני משפחה קרובים - הורים, אחים ואף חברים, בפרטים מחייו האישיים וממערכת היחסים שלו עם בן או בת הזוג שלו, אם באופן שוטף ברמת רכילות ואם כאשר מצויים הם בסכסוך", קבע בית המשפט; ולכן קביעה כללית - לפיה כל שיתוף של אדם בנושאים אישיים, זוגיים או כלכליים, מחיי הזוגיות - מהווה פגיעה אסורה בפרטיות, יוצרת גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

בית המשפט התייחס גם להרגלי השיתוף הנרחבים בימינו באמצעות הרשתות החברתיות, אשר במסגרתן אנשים נוטים לחלוק עם זרים את אורחות חייהם וחיי קרוביהם, ולא ניתן לצפות כי יקבלו רשות מראש עבור כל תמונה ושיתוף.

למעט אם מדובר בפרסום הכולל פרטים אישיים במיוחד, או שברור על פניו כי נועד להשפיל או לפגוע באחר, בית המשפט קבע כי מצופה דווקא מהצד שמתנגד לפרסום, לפעול באופן אקטיבי ולבקש מהמפרסם להסיר את הפרסום, ורק אם לא נענה, ניתן יהיה לראות בכך פגיעה בפרטיות.

בתביעת הפיצויים הספציפית שנדונה בפני בית המשפט, מדובר היה בהסכם גירושים שעסק במחלוקת רכושית בלבד, ופרטיו נחשפו על-ידי האישה בפני ילדיה הבגירים, אשר שימשו עבורה כיועצים דרך קבע, עקב קשיי השפה שלה, והיו מעורבים בענייני הרכוש גם טרם הסכסוך בין בני הזוג. לפיכך בית המשפט פסק כי התנהלותה של האישה היא התנהגות של אדם סביר, אשר נועדה להגנה על עניין כשר, ולא גרמה נזק ממשי לתובע.

תביעת הבעל לשעבר נדחתה, והוא חויב לשלם לאישה סך של 20,000 שקל כהוצאות משפט.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il