ההבדל בין הטרדות מיניות להטרדת בעלי מניות

שופטת המחלקה הכלכלית של בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות רונן, דחתה בינואר השנה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד הראל ויזל וחברת פוקס ויזל שבשליטתו. הבקשה הוגשה בשם בעלי המניות של החברה, על רקע הפרסומים בעיתונות לגבי הטרדות מיניות של ויזל כלפי נשים.

הבקשה ממחישה כיצד עלול הכלי של תובענה ייצוגית לשמש לעיוות הדין. הטענה שעמדה ביסוד הבקשה היא שביצוע של הטרדות מיניות בידי מנהל של חברה מהווה עוולה שלו כלפי בעלי המניות של החברה. פרסום מעלליו, לטענתם, פגע בתדמיתה של החברה, ערכה נפגע, ומחיר מניותיה ירד. וזהו עיוות הדין - הפגיעה במוטרדות כמעט הפכה לכלי לפסיקת פיצויים לבעלי המניות.

דוגמה דומה, אם כי מתחום אחר, הן בקשות לאישור תובענות ייצוגיות המוגשות בשם צרכני מוצרי בשר נגד יצרניהם, בעקבות פרסומים לגבי פגיעות בבעלי חיים בתהליך הייצור. גם כאן עומד בשורש ההליך עיוות דין: הפגיעה בבעלי החיים הופכת לאמצעי לפסיקת פיצוי למי שנהנים מאכילת בשרם.

החוק נגד הטרדות מיניות לא נועד להגן על השקעותיהם של בעלי מניות. חוק צער בעלי חיים, האוסר התעללות בבעלי חיים, בוודאי שלא נועד להגן על האינטרסים של אוכלי בשר בעלי חיים. אבל כאשר יזמים פרטיים ובתי משפט להוטים מדי "לעשות צדק", הם מביאים לעתים דווקא לתוצאה שהיא ההפך של הצדק.

התובענה הייצוגית היא כלי משפטי חשוב, שבאמצעותו ניתן להגיע להישגים חברתיים משמעותיים. דווקא בגלל זה אסור להשתמש בו כמכשיר נקמה. פרסום על הפרת חוק מצד אדם או תאגיד כלשהם מעורר במקרים רבים סלידה. אך התובענה הייצוגית לא נועדה לאפשר לסולדים להעניש את מי שעורר בהם סלידה.

התובענה הייצוגית נועדה לאפשר לפסוק פיצוי לקבוצה של נפגעים. הנפגעים הזכאים לפיצוי הם מי שהחוק התכוון להגן עליהם מפני פגיעה, לא מי שעמדו מן הצד והזדעזעו ממעשיו של אדם.

לפעמים הפרת חוק יוצרת קבוצה של נפגעים. במקרים כאלה נכון לשקול לנהל בשמם תובענה ייצוגית נגד המפר. אבל לפעמים הפרת חוק אינה יוצרת קבוצה של נפגעים, וכך למשל, בהטרדה מינית. המוטרדת זכאית כמובן שייפסקו לה פיצויים, וניתן לנהל גם הליכי ענישה פליליים נגד המטריד; אך הטענה שההטרדה עוררה בציבור סלידה שגרמה, אולי, לירידה בערך המניה של החברה שהמטריד מנהל - אינה הופכת את בעלי המניות לקבוצת נפגעים מההטרדה המינית. ניהול תובענה ייצוגית בשמם יביא לעיוות של הדין.

במקרים אחרים, לנפגעים מהפרת החוק - אלה שהחוק נועד להגן עליהם - אין זכות תביעה. כך הדבר במקרים של פגיעה בבעלי חיים. במקרים כאלה, של הפרת חוק צער בעלי חיים, תגובה משפטית הולמת יכולה להיות נקיטת הליכי ענישה פליליים נגד הפוגעים. אך הטענה שהפרת חוק צער בעלי חיים עוררה סלידה בקרב צרכנים של מוצרי בשר, שיוצרו מבעלי החיים, אינה הופכת אותם לקבוצת נפגעים מהפרת החוק. ניהול תובענה ייצוגית בשמם הוא אבסורד, שמעצים את הפסול המוסרי שבפגיעה בבעלי החיים.

טוב שהתביעה של בעלי המניות בפוקס נדחתה על הסף. הנימוקים המשפטיים היפים עליהם ביסס בית המשפט את פסק דינו חסכו ממנו את הצורך לנהל הליך משפטי, שבו בעלי המניות היו סוחרים בעלבון ובהשפלה שנגרמו למוטרדות.

הכותבת היא שותפה במחלקת ליטיגציה ותובענות ייצוגיות במשרד עורכי הדין ש.פרידמן ושות'