אתחיל מהסוף. ברור לכל מי שמבין דבר או שניים שכל ממשלה שתקום אחרי הבחירות תצטרך לטפל במהירות בגירעון הממשלתי התופח. אבל כולם חושבים שהתשובה הנכונה לבעיה היא העלאת מסים. נכון, זה יבוא על חשבון הצמיחה - אבל אין ברירה.
אבל יש ברירה, והיא לא רעה.
לאחר משבר 2008 החלו רוב מדינות ה-OECD להגדיל את החוב שלהן על מנת להתאושש ולייצר צמיחה. יחס החוב-תוצר במדינות האיחוד האירופי, עלה מ-58% ב-2008 ליותר מ-80% ב-2018. בארה"ב השיעור עלה מ-60% ל-105%. מדינות ה-OECD כבר מחזיקות בממוצע יחס חוב-תוצר גבוה מ-100%.
צמצום החובות של מדינת ישראל היה צורך קיומי בעבר. המדינה החזיקה בחוב ממשלתי גבוה מאוד ביחס לתוצר, ושילמה מדי שנה שיעורים גבוהים מהתוצר עבור החזרי קרן וריבית. זה פגע בתקציבי הממשלה, והיה עלול במצב חירום להעמיד את המדינה בחשש לפשיטת רגל.
הימים האלו עברו מזמן לשמחתנו. למעשה, ישראל שוחה נגד הזרם כאשר יחס החוב-תוצר של הממשלה מצוי בירידה מתמדת מאז 2008. ישראל מאוד חריגה במובן זה בקרב מדינות ה-OECD. זה פועל לטובתה וניתן לנצל את זה.
אחת הטעויות הקשות שכלכלנים חוטאים בהן, גם הטובים שבהם, היא קיבוע מחשבתי. בנק ישראל, למשל, ממשיך בעקשנות לטעון את אותן טענות ישנות, שצריך להמשיך ולצמצם את החוב. אך השאלה היא לצמצם עד איזה שיעור? והאם העובדה שכיום מצבנו בתחום זה הוא מצוין ביחס למדינות ה-OECD אינו מספיק? מה בדיוק לא הבינו בבנק ישראל?
כי מה שהיה פעם נכון, בעולם שלפני משבר 2008, כבר אינו נכון בהכרח כיום. אנחנו מתחרים במדינות שהגדילו באופן משמעותי את המינוף שלהן כדי לעזור לכלכלות שלהן. ואילו אנחנו, הגיבורים הגדולים, ממשיכים לשחק את המשחק הישן.
לא צריך לעלות את יחס החוב תוצר ל-100%, כמו הממוצע של מדינות ה-OECD. אבל אנחנו ביחס של 60% בלבד. לא יקרה כלום לדירוג של ישראל אם נעלה את היחס ל-65%. זה ימנע את הצורך בהעלאות מסים.
יתירה מזו, באופן ממוצע מאז אמצע שנות ה-80 ועד סוף אמצע העשור הראשון של המאה, שיעור תשלומי הריבית של ישראל כאחוז מהתוצר היה מעל 7% לעומת כ-3% בלבד ב-OECD. בשנת 2010, בעקבות המשך ירידת היקף החוב הממשלתי ועלייה מקבילה בתוצר, הגענו לעלויות ריבית של 3% מהתוצר, כאשר ממוצע ה-OECD ירד לכ-2%. שנת 2018 כבר מסמנת מצב שבו עלויות הריבית ביחס לתוצר בישראל נמוכות משל ממוצע ה-OECD. זה קרה בעקבות גיוסי חוב בריבית נמוכה מאוד ב-10 השנים האחרונות. אז גם הפקטור של תשלומי ריבית גבוהים הפסיק לשחק תפקיד.
המשק הישראלי נמצא בסך הכול במצב טוב, ודאי ביחס לרוב מדינות ה-OECD. לכן, אפשר להגדיל את הנפקות האג"ח הממשלתיות ולכסות בהכנסות האלה את הגירעון. וזאת, באופן הדרגתי, במהלך מספר שנים, ולהגיע אפילו עד חוב של 65% מהתוצר. מבחינה משקית זה עדיף על העלאת מסים ולהערכתי גם הסיכון הפיננסי הנוסף שישראל תיקח על עצמה בעקבות מהלך כזה - הוא שולי.
הכותב הוא יו"ר חיסונים פיננסים ומחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
