להיות עו"ד או לא להיות? ההתלבטות המקצועית מתחילה ביום שאחרי ההתמחות

אירועי "פסטיבל חודש מארס" סביב "המירוץ להתמחות", מתקיימים בימים אלה במלוא עוזם. משחקי החיזור בין המעסיקים הפוטנציאליים לסטודנטים הנלהבים בשיאם, מרתון הראיונות בעיצומו ושלל האירועים - הקוקטיילים, ארוחות עם שותפים בכירים במשרדים, כנסים והרצאות - הסתיימו זה מכבר, והותירו את חותמם על כל הצדדים לריקוד הטנגו הזה. אבל סופו של הריקוד הזה קרב. הוא עתיד להסתיים בעוד מספר ימים ב"יום ההודעות" הדרמטי, שבו המשרדים יודיעו לנבחריהם כי הם-הם השידוך הרצוי להם, ומנגד המתמחים יבחרו את "בחירי ליבם". ואז מגיעה העבודה של המתמחים - כמתמחים. על כל השלבים הללו כתבנו השבוע במסגרת פרויקט נרחב על עולמם של המתמחים, אבל מה השלב הבא? מה קורה כשמסיימת ההתמחות? 

■ ריזורט באיי סיישל, מענקים, מסיבות ומסעדות יוקרה: החיזור הגורלי של משרדי עורכי הדין אחר המתמחים מתחיל

■ "הפייט" של משרד המשפטים ובתי המשפט במשרדי הענק: יוקרה, תחושה שליחות וחיבור ערכי למשימות

■ תוכנת "שידוך יציב": "הקופידון" של עולם גיוס המתמחים

■ עבודות שחורות, לילות לבנים, עומס וים של דמעות: איך באמת נראית ההתמחות בעריכת דין 

המירוץ להתמחות וההתמחות עצמה, הם רק "המשחק המקדים" בדרך אל המקצוע - בדרך להיות עורך דין. בשבוע הגיוסים הנוכחי לא מדברים על מה יהיה בסופה של ההתמחות. כמו בכל ענף אחר, למצטיינים אין כל קושי למצוא עבודה לאחר ההתמחות והם אף מחוזרים על-ידי המעסיקים המובילים. חלק מהמשרדים אומרים למרואיינים ערב ההתמחות כי יש להם סיכוי רב להישאר במשרד, אם יוכיחו את עצמם, אבל לא לכולם יש "מקום שמור" בעשרת או 20 המשרדים הגדולים. מה קורה עם כל השאר? האמירות על המקצוע המוצף והתנאים המחפירים שחלק מעורכי הדין נאלצים להשלים איתם כבר מוכרות לרבים בשוק הזה. בשנת 2019 רשומים 67,291 עורכי דין בישראל, ואליהם עתידים להצטרף אלפי המתמחים שיסיימו את התמחותם בשנה הקרובה. האם יש מקום לכולם? התשובה היא חד-משמעית לא.

 הדרך הקשה והארוכה לרישיון עריכת הדין

"גלובס" שמע חלק מהסיפורים של המתמחים שנקלעו לשוק מחפשי העבודה, וגילה כי המציאות של אלה שלא התמזל מזלם להישאר במשרד שבו התמחו, אינה תמיד קלה - יש ביניהם לא מעט עורכי דין צעירים שיתקשו למצוא עבודה; אחרים שיבחרו במקצוע אחר, כשהשכלתם המשפטית מעניקה להם יתרון על-פני אחרים; וגם עורכי דין שיפתחו משרד עצמאי יום אחרי ההתמחות, עם אפס ניסיון, רק כי לא מצאו עבודה במקום אחר. "גלובס" שוחח עם שלושה עורכי דין צעירים בתום תקופת ההתמחות ומספק הצצה (שאינה מייצגת, כמובן) אל הקשיים שבהם נתקלים עורכי דין חדשים עם סיום ההתמחות בניסיון להשתלב במקצוע.

"התייחסו אליי כמו אל מקק"

עם עו"ד ל' שוחחנו בדיוק שבוע אחרי שהתפטרה מעבודתה במשרד בוטיק נחשב בתחומו, והחלה ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. זאת, לאחר שהחיפוש אחר המקום הנכון עבורה כעו"ד התיש אותה. באופן אירוני, שוחחנו איתה כשהיא בלשכת התעסוקה. ל' סיפרה לנו על המסע המפרך שעברה מסיום ההתמחות. הגם שהוצע לה להישאר במשרד, היא בחרה לחפש בית מקצועי אחר, וגילתה מהר מאוד שזה לא כל-כך פשוט. "סיימתי התמחות במשרד בינוני-גדול", היא מספרת. "היו שם יחסי אנוש בסדר ואנשים נעימים, אבל מבחינה מקצועית היו תיקים עם הרבה עבודה טכנית, שהיא גם לא משפטית וגם חוזרת על עצמה, ולכן זה לא עניין אותי. למרות שהעריכו אותי בהתמחות והציעו לי להישאר, אמרתי להם שזה לא בשבילי ואני אחפש משרה רק בתחום הליטיגציה".

אחרי מבחני הלשכה ל' טיילה קצת בעולם. "נרתעתי מלהיכנס לעולם עריכת הדין, גם כי היו לי רגשי נחיתות כי למדתי במכללה", מספרת ל'. כשחזרה מחו"ל החליטה לנסות את מזלה, והחלה לחפש משרה כעו"ד - כזו שגם תוכל להתפרנס ממנה. לדבריה, "כשעבדתי כסטודנטית בטרום התמחות עבדתי בחצאי משרה והרווחתי מינימום, ושכר שעתי. בהתמחות קיבלתי סביב 5,000 נטו ועוד 400 שקל בחודש לארוחות צהריים. כשחזרתי מחו"ל התחלתי לחפש עבודה. הראיון הראשון שלי היה במשרד מה-'טופ 10', ואפילו לא חזרו אליי. האמת שדי גמגמתי. המשכתי לחפש, הלכתי לראיון במשרד בר"ג, ראיין אותי עו"ד עם ותק של 10 שנים שהתלהב, אבל הוא הציע לשלם לי 7,000 שקל ברוטו לחודש, על 10 שעות עבודה ביום - 09:00-19:00. הייתי בהלם. ויתרתי על המשרה".

ואז הגיעה ל' לראיון במשרד בינוני גדול, והזעזוע רק גבר. "ראיין אותי שותף, ורבע שעה מהריאיון הוא נתן לי לבהות מולו כשהוא 'מסיים' לכתוב מסמך, ולאחר מכן 'חפר' בשאלות על החיים האישיים שלי, ואחרי כשעה של סבל הוא גם הודיע לי שהוא לא יודע מדוע זימנו אותי, כי 'הם בכלל מחפשים מישהו עם יותר ותק'", אומרת ל'.

המסע של ל' המשיך דרך שני ראיונות בשני משרדים קטנים - אחד משרד בוטיק והשני משרד קטן וחדש שהקימו עורכי דין צעירים. "התראיינתי במקביל, ובשניהם זימנו אותי לראיונות המשך", היא אומרת. "החבר'ה הצעירים הציעו לי 8,000 שקל בחודשיים הראשונים, ובהמשך 10,000 שקל. זאת, כאשר ציפיות השכר שלי היו 11,000 שקל. במשרד השני, כשאמרתי שציפיות השכר שלי הן רק 10,000 שקל, הם הגיבו בצחוק, והציעו לי שכר גבוה יותר".

 מה נותנים המשרדים הגדולים בסוף ההתמחות

ל' בחרה כמובן במשרד שצחק על הדרישות הנמוכות שלה, אבל גם שם לא נשארה זמן רב בשל היחס שקיבלה. "התחלתי לעבוד, יום-יומיים הסתובבו סביבי והיו נחמדים, אבל אח"כ כל פעם שדיברתי עם מנהל המשרד, הוא תקף אותי על כל משפט שיצא לי מהפה", היא מספרת. "יצא לנו ללכת לדיון יחד, כל הדרך הוא בקושי מדבר איתי. אנחנו מגיעים והוא הולך לפני, אני עם המזוודה, והוא דואג שלא להיות בקו ישר איתי ושאני אהיה מאחוריו ומתייחס אליי כמו אל מקק. במשך חודש עבדתי שם והרגשתי מותקפת על כל צעד ושעל, והרגשתי שאני לא יכולה לעבוד שם והודעתי  שאני עוזבת. הסברתי לו שאני עדינה מדי ולא הייתי מסוגלת לקבל יחס כזה. שכנעו אותי שיהיו אליי נעימים, והצלחתי לשרוד שם עוד 10 חודשים".

בשלב זה לקחה ל' לקחה הפסקה מהמקצוע, ו"הלכה לעשות חושבים" כלשונה - מחשבות שהובילו אותה אל מחוץ לשערי המקצוע שלמדה, אל עבר לימודי מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. אולם הצורך להתפרנס, הוליד עוד סבב כושל של חיפושי עבודה בתחום עריכת הדין ועריכת שני ראיונות בשני משרדים נוספים. ל' החלה לעבוד באחד המשרדים, אבל גם אותו עזבה לאחר שהרגישה כי הניסיון להשליט עליה מרות במשרד אינו הולם. ומה עכשיו? "עכשיו אני כבר שוקלת לחפש עבודה בהייטק", היא אומרת.

למה לא ללכת להייטק?

עו"ד י' שהתמחה במגזר הציבורי, ומצוי בימים אלה בשלבי המיון להתקבל למשרה במשרד המשפטים, מספר על המסע של מי שרוצה להתקבל למגזר הציבורי. "התמחיתי במגזר הציבורי, והיה מעניין, אבל תמיד יש הקרבה. אם השכר שעו"ד צעיר יכול לקבל במשרד גדול, יכול להיות 14 אלף בחודש, במיתר, בהרצוג, בארדינסט וכדומה, במגזר הציבורי, בלי שעות נוספות, מקבל עו"ד מתחיל 8,000-9,000 שקל בחודש, כאשר מעט עובדים מקבלים היתר שעות נוספות. אז למה בכל זאת הולכים אנשים למגזר הציבורי? כי אכפת להם מהמדינה".

למרות ש"חרש" למבחני הלשכה, י' כלל לא היה בטוח שהוא רוצה להישאר במקצוע לאור ההצפה, השכר הנמוך וכד'. גם החזרה למגזר הציבורי התבררה כבעייתית מבחינתו. "לא הייתי בטוח שאשאר במקצוע, ולא ידעתי אם ארצה לחזור לשירות המדינה", הוא אומר. "עברו בי מחשבות לעזוב את המקצוע כאשר הסתכלתי על חבריי בהייטק מרוויחים משכורות יפות מאוד בוודאי ביחס למגזר הציבורי, ותהיתי למה שלא אנסה את מזלי שם? מה כל-כך בוער בי לעבוד בתחום המשפטי, בפרט במגזר הציבורי? למעשה, יש המון הסתעפויות שמובילות למסקנה רציונלית שהיא לא ללכת למגזר הציבורי, ובאופן כללי לא לתפקיד משפטי בכלל". ובכל זאת, י' מנסה היום את מזלו באותה זירה שבה הוא חושב ש"זה לא רציונלי" להישאר.

המקצוע לא מתאים לכל אחד

א', בן ה-30, שהתמחה באחד מחמשת המשרדים הגדולים, ועבד שם כעו"ד עוד כשנה וחצי, דווקא בחר בבחירה "הרציונלית" לכאורה. בדומה לעורכי דין צעירים רבים, הוא החליט לעזוב את מקצוע עריכת הדין ולעבור לעבוד בחברה מוכרת בתחום הגיימינג, שם הוא מרוויח שכר דומה, אבל הוא רגוע הרבה יותר - לדבריו.

א' מספר ששעות העבודה של עורכי הדין הצעירים שנשארים לעבוד במשרדים הגדולים שבהם התמחו זהות למעשה לאלה של שנת ההתמחות וכוללות כניסה אל השעות מאוחרות של הלילה, ובימים לא שגרתיים, כגון שבתות וחגים - "וזה חלק מהעבודה".

אך למרות שהתמחה במשרד גדול ומוביל, ולמרות שהציעו לו להישאר, והוא אכן נשאר בו כעורך דין, החליט א' לאחרונה לעזוב את המקצוע. את הסיבה הוא רוצה לחשוף בפני עורכי הדין של העתיד, כי לדבריו אף אחד לא חשף את המציאות כולה בפניו כשהוא היה במסלול אל המקצוע. "כשאתה בתואר, אתה רוצה להוציא את הציונים הכי גבוהים בשביל להתקבל למשרדים הטובים, וכשאתה בשבוע המיונים אתה רוצה לעשות את הרושם הכי טוב כדי להתקבל לכמה שיותר משרדים", אומר א' ל"גלובס", "אבל בכל התהליך הזה לא מגלים לך סוג של 'אמת' על המקצוע והיא שבסוף מקצוע עריכת הדין הוא לא מקצוע שמתאים לכל אחד. המון אנשים מוצאים את העצמי הפנימי שלהם בזכות הקשיים שיש במקצוע, האתגרים, ואז מוצאים את עצמם מהר מחוצה לו".

עם זאת, א' סבור כי הלימודים והניסיון המועט שלו, סללו עבורו את הדרך למשרה שבה הוא כן מוצא את עצמו. לדבריו, "מקצוע עריכת הדין מעניין, וכמעט כל מה שאני יודע על הייטק, על חברות, על איך הן מתחילות סבבי השקעה ומשאים ומתנים עסקיים, על חוזים, משקיעים, בורסות ואקזיטים וכל מה שצריך החל מחברה קטנה ועד החברה הגדולה - את כל זה אני יודע מההתמחות ומהתקופה שבה עבדתי כעו"ד. זה מלמד אותך הרבה, אבל הבסיס הוא שהעבודה הזאת היא לא לכולם. היא סיזיפית. מהר מאוד היא כבר לא מאוד מרגשת, ולא מאוד מחדשת ולמרות שיש מה ללמוד מכל תיק חדש, בסוף זה נראה 'מור אוף דה סיים'".

במשרד שבו עובד א' יש לא מעט דוגמאות לעורכי דין שבחרו לעזוב את המקצוע או לעזוב את המשרד לטובת משרה אצל אחד הלקוחות הגדולים של המשרד, אחת החברות, ולא אצל משרדי עורכי דין אחרים. "יש הרבה שעוזבים את המשרדים כדי להמשיך ולהיות עורכי דין, אבל יש את אלה שכמוני פשוט עוזבים את המקצוע", הוא אומר. "יש לי חברים רבים שעזבו ויש כאלה שעוד לא ביצעו את המהלך, אך זה בדרך". 

המשרדים: "מי שטוב מאוד לא מושפע מההצפה"

מצד משרדי עורכי הדין מתקיימת, כמקובל, גם תחרות עזה על "הטובים ביותר". המשרדים הגדולים מתחרים על המתמחים המובילים שלהם, ואם הם לא מעוניינים להישאר במקום התמחותם, המשרדים מחפשים את "הטובים ביותר" שיצאו ממקומות התמחות אחרים, לרבות מבית המשפט העליון, מארגונים וממשרדים מובילים.

ואם חשבנו שהמשרדים המובילים נלחמים בעיקר על הלקוחות (על הכסף), מסתבר שגיוס כוח-האדם יותר חשוב להם. כך לפחות הם טוענים. לדברי עו"ד עודד הר-אבן, שותף-מנהל במשרד ZAG-S&W, המאבק האמיתי בין המשרדים הוא על כוח-האדם האיכותי, בפרט על השארת מתמחים מצטיינים, ועל גיוסם של עורכי דין צעירים. "בפורום שבו נכחו כל ראשי המשרדים הגדולים, אמר אחד השותפים-המנהלים במשרד מוביל משפט שנכון ברובו: 'אנחנו לא מתחרים על התיקים, אנחנו מתחרים על כוח-האדם'. בשוק התחרותי שנוצר בישראל, זה בסופו של דבר הכי חשוב".

לדברי עו"ד הר-אבן, הכלי המשמעותי ביותר במאבק על כוח-האדם, הוא באמצעות השארת המתמחים במשרד. "התשתית הכי טובה לגיוס עורכי דין מצטיינים היא לקחת מתמחים שהתמחו אצלך, ולהחזיר אותם בתור עורכי דין. גדילה של משרד חייבת להיות מבפנים, ממתמחים ומעורכי דין צעירים. המחלקה שאותה אני מנהל, למשל, מורכבת מ-90% מתמחים שהתמחו במשרד. ברור שזו השיטה הכי טובה".

עו"ד צחי נרקיס, שותף מנהל במשרד מ. פירון, הדגיש גם הוא כי הדרך העיקרית והמועדפת של המשרד לגדול היא באמצעות השארת המתמחים שהתמחו במשרד, וכי המשרד נוהג להציע לכל המתמחים שסיימו התמחות במשרד והוכיחו את עצמם לחזור למשרד בתור עורכי-דין לאחר הסמכתם. לדבריו, "משרד גדול לא יכול בלי עורכי-דין צעירים. אי אפשר לגדול בלי הזרמה מתמדת של כוח אדם חדש וצעיר. זה מתחיל במתמחים וממשיך בעורכי-הדין הצעירים. לגייס מבחוץ עורכי-דין זו ברירת המחדל הכי קשה לנו, כי זה גוזל הרבה זמן. ברור שאנחנו מעדיפים להשאיר מתמחים שהוכיחו את עצמם בהתמחות, לכן אנו משקיעים המון משאבים בגיוס מתמחים".

גם עו"ד איה יופה, שותפה-מנהלת בפירמת גרוס GKH, אומרת כי צמיחתם של המשרדים תלויה במידה רבה במתמחים שהם מגייסים לשורותיהם. "המתמחים שאנחנו מגייסים הם הבסיס להמשך צמיחתו של המשרד. גם אני עצמי, היום שותפה-מנהלת, התמחיתי במשרד. תמיד נעדיף לגייס עורך דין צעיר שהתמחה במשרד, על פני מי שלא התמחה במשרד. בשנה האחרונה, למשל, הצענו לכ-70% מהמתמחים, לחזור אלינו. כך גם ההשתלבות הרבה יותר מהירה".

עו"ד בני שפר, ראש תחום תשתיות במשרד ש. הורוביץ. חבר בצוות גיוס כוח-אדם מקצועי, אומר כי "התחרות בשוק עורכי הדין הולכת ומחריפה, אבל מבחינת עורכי הדין הצעירים שנקלטים במשרדים מהסוג שלנו, זה כמעט לא מורגש. כמות העבודה אצלנו לא פוחתת, והצורך בעורכי דין לא פוחת. לכן, לעורכי דין טובים וטובים מאוד, לאיכותיים, יש עבודה ויש דרישה. מי שטוב מאוד לא מושפע מההצפה. ההצפה מאוד-מאוד מורגשת אצל מי שהוא בחתכים הפחות איכותיים".

כמה משתכרים אותם איכותיים?

שפר: "השכר של עורך דין בשנה הראשונה הוא 14,000 שקל ברוטו בחודש. פעם בשנה יש בונוס, ויש גם חניה. לאחר מכן השכר עולה מדי שנה במדרגות די משמעותיות. בסוף השנה השביעית אתה יכול להיות מועמד לשותף במשרד; ואם העריכו אותך כמתאים לשותפות, יש לך סיכוי להתמנות לשותף. מעל 90% מהשותפים במשרד התחילו כמתמחים במשרד".

עו"ד טל אליאסף, השותף המנהל של משרד נשיץ ברנדס אמיר: "השאיפה היא להשאיר את כל המתמחים הטובים. התפיסה שלנו היא שעורכי הדין הצעירים הם העתיד של המשרד. בהתאם לניסיון שלנו, ככלל, סיכויי ההצלחה של עורכי דין שהיו מתמחים במשרד גדולים מאלה של עורכי הדין הצעירים שהגיעו מבחוץ, ולכן ההשקעה הזו משתלמת בסופו של יום".