המשפחה הישראלית משלמת את מחיר הפקקים

משבר התחבורה הקשה שנחשף בדוח המבקר לא הפתיע את מי שזוהי מציאות החיים היומיומית שלו. עבור הורים לילדים המצב הזה מייצר מציאות בלתי אפשרית במיוחד - מי שצריך (או ברוב המקרים "צריכה") לחזור מוקדם כדי להוציא את הילדים מהמוסדות, משלמת מחירים גבוהים בשוק העבודה. מי שיוצאים או יוצאות מאוחר יותר משלמים מחיר גבוה לא פחות - היעדר כמעט מוחלט של זמן עם המשפחה.

שוק העבודה בישראל מאופיין, מלכתחילה, בריבוי שעות עבודה. כשמוסיפים להן עוד שעה, שעתיים או יותר של עמידה בפקקים, היום כולו עלול לעבור בעבודה או בדרך אליה וממנה. עבור נשים, שנושאות עדיין ברוב נטל עבודות הבית והטיפול בילדים, מדובר לעיתים קרובות במשימה בלתי אפשרית.

ההשלכות של זמן הנסיעה על היכולת לשלב בין עבודה בשכר לבין גידול ילדים, מביאות נשים רבות להעדיף עבודה קרובה לביתן על פני שיקולים אחרים, כגון שכר, אתגר או הזדמנויות קידום. מחקרים מתארים תופעה של "כליאה מרחבית" של נשים, שאחריותן על הספירה הביתית ככלל, ועל איסוף הילדים ממסגרות הלימוד, מחייבת אותן לעבוד סמוך למקום מגוריהן ומגבילה אותן בשוק העבודה המקומי. לפי נתוני התעסוקה של הלמ"ס, גם בישראל נשים עובדות קרוב יותר למקום מגוריהן.

המציאות שמתוארת בדוח המבקר פוגעת בראש ובראשונה בנשים המתגוררות בפריפריה וביישובים מבודדים, והיא מהווה את אחד החסמים המרכזיים בשילובן של נשים מהחברה הערבית בשוק העבודה. אך ככל שזמני הנסיעה לעבודה וממנה הולכים ומתארכים הבעיה נהיית רלוונטית גם עבור מי שמתגוררות במרכז הארץ.

תופעת הפקקים והיעדרה של תחבורה ציבורית ראויה מתעצמת לאור מדיניות הדיור הממשלתית של השנים האחרונות. במסגרת מדיניות זו, שנועדה להציע פתרון לנסיקה במחירי הדיור, הממשלה מעודדת בנייה חדשה למגורים בערי הלוויין של המטרופולינים הגדולות בלי לדאוג לפיתוח מקביל לא של תחבורה ציבורית ולא של מרכזי תעסוקה בערים אלו.

מדד חדש שפרסם ה-OECD מדרג את מדינות הארגון לפי רמת איזון הבית-עבודה, ממנה נהנים האזרחים. ישראל ממוקמת שלישית מהסוף במדד זה, מיד אחרי טורקיה ומקסיקו. ובאמת, ההורים הישראלים מעידים על קושי עצום לשלב בין הספירות השונות של חייהם.

בסקר שנערך בשדולת הנשים בקרב כ-870 הורים, כ-67% מהאימהות וכ-48% מהאבות העידו כי הם נקרעים בין הבית לעבודה ומתקשים לתפקד בשניהם. כ-60% מכלל ההורים העידו שהם מעוניינים להפחית את שעות העבודה שלהם, וכמחצית מהאימהות ושליש מהאבות העידו שהם חשים אשמה כלפי ילדיהם על שאינם מקדישים להם מספיק זמן.

מדיניות התכנון הלקויה העולה מדוח המבקר, היא חלק ממדיניות שאינה מאפשרת גם לגדל ילדים וגם לעבוד במשרה מתגמלת ואיכותית. שעות העבודה הארוכות, מיעוט ימי חופש, חוסר התאמה בין שעות העבודה לשעות הפעילות של מסגרות החינוך והיעדרה המוחלט כמעט של "מדיניות משפחה" - צעדים הנהוגים בעולם המערבי לשיפור האיזון בין הבית לבין העבודה, מעלים תמונה עגומה.

החיים של משפחות בישראל מאופיינים בלחץ, בחוסר זמן, בתחושה שהשבוע כולו עובר ב"ג'ינגול" בלתי אפשרי בין הילדים לבין העבודה. עבור רוב המשפחות, זמן משפחתי משותף באמצע השבוע הוא חלום רחוק.

תמונת המצב שמצטיירת בדוח המבקר היא לבנה נוספת, כבדה מאוד, בשק שנושאים על גבם ההורים בישראל, והיא מחסום נוסף העומד בפני נשים לתעסוקה איכותית ושוויונית. את התמונה הזאת מייצרת מדיניות שלא רואה את המשפחות, ורק שינוי עמוק - במדיניות התכנון והתחבורה, במערכת החינוך ובשוק העבודה - יכול לשנות אותה.

הכותבת היא מנהלת תחום שוק התעסוקה בשדולת הנשים בישראל