לפני מספר חודשים התפרסם סקר מטריד של החברה למתנ"סים. על-פי הסקר, כ-90% מההורים לא יהיו מוכנים שהילד שלהם ישתתף בקייטנה עם ילד בעל מוגבלות. 90% זה אומר כולם. לא חלק, לא בעלי אינטרסים, לא חסרי מצפון - אלא כולם. אלה הם החברים שלי, המשפחה שלי, הקולגות שלי, פשוט כולם. הסקר הזה יצר רעש, ובצדק: נתון זה מסמן הידרדרות מוסרית וערכית של חברה אטומה שאינה מוכנה לקבל את השונה. הכתבה יצרה הרבה רעש, בעיקר ברשתות החברתיות על חברה שהידרדרה. אני לא הצלחתי לשכוח ממצאי הסקר מאז.
1. ביקורתיים בחיים אבל מתמסרים למידע כוזב. אם יש משהו שאפשר להגיד על הצרכן הישראלי זה שהוא לא מאמין לשום דבר. ניסיון העבר שלנו לימד אותנו תמיד להיות חשדנים: אנחנו נשווה מחירים, נשאל שאלות, וגם אם מצאנו את העסקה הכי טובה - אנחנו נבקש הנחה כי המחיר לא הוגן. אם כך, איך יכול להיות שכשמדובר במידע כוזב, אנחנו ממהרים לקנות אותו ולהעביר אותו הלאה? מדוע כשאנחנו נתקלים במידע כוזב, כל מנגנוני ההגנה שלנו פשוט נעלמים, ואנחנו קונים אותו בשנייה?
2. רצים לספר לחבר'ה. צ'רצ'יל היטיב לתאר זאת בציטוט המפורסם: "השקר מספיק לעבור חצי עולם, בזמן שהאמת בקושי מספיקה ללבוש מכנסיים". השקר, בניגוד לאמת, הוא עסיסי, אטרקטיבי ופשוט סיפור טוב לספר, אבל זה עוד לא הכול: השקר לעתים קרובות מתחבר בצורה מושלמת לתבניות חשיבה שלנו, לתפיסות שלנו, לפחדים שלנו, לרגשות האשם או לרגשי נחיתות שלנו, ולכן הוא גורם לנו להתמסר אליו בקלות ובדרך מפרק את כל מנגנוני ההגנה.
קחו לדוגמה את אותלו, הגיבור של שייקספיר: מדוע הוא האמין בקלות כשיאגו סיפר לו שדסדמונה בוגדת בו עם קאסיו, ולא הפעיל שום שיקול-דעת? האם זה בגלל רגשי הנחיתות בעקבות מוצאו? האם הרדיפה אחר הכבוד גרמו לו להרגיש שהמידע חייב להיות נכון?
3. סקר מקביל, תוצאות הפוכות. בסקר זהה שערכה חברת פרה כחולה בתאריך 3.3.2019, נשאלה בדיוק אותה שאלה. הממצאים היו בדיוק הפוכים: 92% מהנשאלים טענו כי לא יפריע להם שהילד שלהם יבלה יחד עם ילד בעל מוגבלות, ללא קשר למגבלה שלו.
אותה שאלה תשובות אחרות
שאלתי את עצמי האם הרעש היחסי במדיה החברתית יצר כזה משבר בסדר היום הצרכני וגרם לנשאלים לשנות את דעתם? האם ההופעה של להקת "שלווה" בטלוויזיה פשוט מחקה בשנייה אטימות חברתית ויצרה חברה "שבדית" חדשה? לדברי אושיק רושינק ממכון המחקר רושינק שביצע עבורנו את הסקר, כדי להפוך את הנתונים על פיהם דרושה רעידת אדמה ציבורית, מה שלא קרה בפועל.
4. האחריות להיות ביקורתיים. חדשות מעצבות את תפיסת המציאות ואת הסנטימנט הציבורי. הן יכולות לגרום לנו להיות גאים או מבוישים.
אין לי מושג איך להסביר את הנתונים ההפוכים, אני לא יודע להגיד אם יש כאן יד מכוונת או פשוט טעות בתום-לב. עם זאת, אני כן יודע להגיד שכשאנחנו מפרסמים "מידע עובדתי", אנחנו חייבים להיות רגישים וביקורתיים. המציאות היא בדרך-כלל מורכבת, ואם מצאנו נתון כה שלילי, המחויבות שלנו היא להפעיל שיקול-דעת לבחון אותו שוב. ושוב. ושוב. יש לכולנו אחריות גדולה לעמוד בפני חדשות שעלולות לדכא תרבות שלמה ואף לייצר מחאה ציבורית.
בינתיים, כדי לחסן את עצמנו בעתיד ממידע כוזב, הנה כלל שכולנו יכולים לאמץ: אם המידע הוא קיצוני צבעוני ויוצר אצלנו דחף בלתי נשלט לשיתוף - יש סיכוי שהוא מזויף.
הכותב הוא הבעלים של חברת האסטרטגיה "פרה כחולה"; יועץ להנהלת "גלובס" בנושאי אסטרטגיה שיווקית
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
