עובדי מלאנוקס לא מסכנים: דוחות החברה חושפים את עלויות השכר הנאות

1. בשנים האחרונות התייחסתי בטור הזה כמה פעמים לחברת מלאנוקס ולעומד בראשה איל וולדמן, וכתבתי עליהם תמיד באופן מפרגן. בעיניי, מלאנוקס היא חברת העשור. וולדמן אמר כבר ב-2002, עוד לפני הנפקת החברה בוול-סטריט, שהוא רואה את מלאנוקס "כחברה ציונית, למרות מה שהאמירה הזאת בטח תעורר". הוא הוסיף אז ואמר: "למכור זו תמיד אופציה, להקים משהו לטווח ארוך הרבה יותר קשה ולדעתי גם יחזיר יותר ערך". ודאי יהיו מי שישתמשו במשפט הזה נגדו: הנה עוד אקזיט, הנה עוד חברה שנמכרת למשקיעים זרים, הנה עוד חלום לבניית חברות הייטק גדולות שהתנפץ. אני רואה זאת אחרת. מלאנוקס איננה סטארט-אפ בן יומו, היא חברה בוגרת מאוד, שנוסדה לפני 20 שנה והונפקה לראשונה כבר לפני 12 שנה. וולדמן אכן מימש את חזונו והפך אותה לחברה גדולה יחסית בתחום השבבים. הוא חווה איתה כמעט הכול: עליות ומורדות, משברים שהובילו לנפילת המנייה, ניסיונות הדחה על ידי גופי השקעה שטווח הראייה שלהם קצר מאוד. וולדמן תמיד ראה בהשקעה במו"פ בסיס לצמיחה. הוא הביא את מלאנוקס, גם באמצעות רכישות, למכירות של יותר ממיליארד דולר בשנה, ורוב רובה של הפעילות נעשית מישראל, מיקנעם. המילה "אקזיט" היא מטעה. מדובר במכירה של חברה בוגרת מאוד.

2. בעשור האחרון צמחו בישראל שתי חברות הייטק בסדר גודל בינוני במונחים עולמיים: מובילאיי ומלאנוקס. אחרי ההצלחה של צ'ק פוינט, שהתבססה בצמרת חברות האבטחה בעולם, מעט מאוד חברות הייטק חדשות הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית. אף חברה לא הגיעה למעמדה. אי.סי.איי דעכה, קומברס די התפרקה, היתר די דשדשו. תעשיית ההייטק הישראלית אמנם הצליחה לייצר אינספור אקזיטים של סטארט-אפים בהיקפים של מאות מיליוני דולרים, חלקם מרשימים, אבל התקשתה להצמיח חברות בינוניות. מובילאיי ומלאנוקס שברו את תקרת הזכוכית הזאת ולבסוף נמכרו לענקיות הייטק. האם זה סימן רע? לא בהכרח, כל עוד חברות טק גדולות מתבססות בישראל, זה ממש לא רע, נהפוך הוא. הבכי והנהי על כך שעוד חברה ישראלית נמכרה לחברה זרה והחלום לבניית ענקיות טק כאן נגוז הוא מגוחך. מי קבע שצריך להתבסס על חברות גדולות? ראו מה קרה למה שהייתה פעם ספינת הדגל של המשק הישראלי, טבע. צריך להיות מעשיים: בעולם של קונסולידציה הולכת וגוברת, הסיכוי לבנות פה ענקית טק בשווי של עשרות ומאות מיליארדי דולרים הוא קלוש. כל עוד הזרימה האדירה של כסף זר לתעשיית ההון סיכון נמשכת (כ-5 מיליארד דולר בשנה) וכל עוד חברות הטק הענקיות נשאבות לישראל, אין סיבה להתלונן על כל אקזיט, בטח לא של חברה כמו מלאנוקס, שרק יכולה ליהנות מגב חזק כמו זה של אנבידיה מבחינת אפשרויות הצמיחה וההתרחבות שלה.

 צמיחת-מרכזי

3. למרות נבואות הזעם והכתבות הפרובוקטיביות על בלוף ההייטק הישראלי, העובדות מספרות סיפור אחר לגמרי. העשור האחרון היה הטוב ביותר להייטק הישראלי. הכניסה של ההשקעות הזרות, הכניסה של חברות הענק, הגידול העקבי בכוח האדם בתחום (שצריך עוד לגדול) - כל אלה מעידים על הפריחה חסרת התקדים בתחום. על פי דוח של רשות החדשנות ל-2017, יש בישראל יותר מ-300 מרכזי מו"פ של חברות רב-לאומית, צמיחה של פי 2 בתוך עשור (ראו גרף). בעשור האחרון הוקמו בכל שנה 20 מרכזי מו"פ חדשים בממוצע. מרכזי המו"פ רכשו יותר מ-100 חברות ישראליות, והם מייצרים כ-50% מכלל ההשקעה במו"פ במשק. 20% ממרכזי המו"פ עוסקים בפעילות ייצור (שזה הכי חשוב, משום שתעשיית הייצור בהייטק מרחיבה את מעגלי התעסוקה האיכותית). הנהירה של תאגידים רב-לאומיים לארץ היא עדות לחדשנות הישראלית, שהפכה אבן שואבת לחברות הטק הגדולות בעולם. לעתים קרובות, לפי רשות החדשנות, הקמת המרכז או הרחבתו מתרחשת בעקבות רכישה של חברות ישראליות. כמה חברות כמו אינטל, מיקרוסופט, ברודקום, סיסקו, IBM ו-EMC רכשו יותר מעשר חברות מקומיות בשנות פעילותם בישראל. כל זה בזכות המחקר המוביל, כוח האדם המיומן, התרבות היזמית, המובילות הטכנולוגית ומערכת החדשנות המשגשגת בעיקר בתחומי המחשוב, התקשורת והתוכנה. לכן, אין שום דעיכה, נהפוך הוא: יש רק פריחה. מצבו של ההייטק הישראלי מעולם לא היה טוב יותר.

4. הפריחה הזאת היא תולדה, בין היתר, של תרבות יזמית וכוח אדם איכותי. יזמים כמו איל וולדמן וגיל שויד בונים חברות שמייצרות ערך רב למדינה, לעובדיהן וכמובן למי שהשקיע במניותיהן והתמיד בכך במשך שנים (מדובר במאות אחוזים לפחות). החברות הללו מייצרות תעסוקה איכותית יותר, עם שכר גבוה בהרבה מהממוצע, והן מייצרות הכנסות ממסים (גם לאחר הטבות מס). רק צרות העין הישראלית מזמנת לנו פסטיבל של קיטורים על כך שוולדמן לקח את כל הקופה ולא השאיר אפילו פירורים לעובדיו. זה מנותק לחלוטין מהמציאות. הדוחות של מלאנוקס חושפים את המספרים של העובדים, לא רק של המנהלים, שגרפו, לבד מוולדמן, עשרות מיליוני דולרים לפחות במצטבר.

רמת הפירוט הנדירה בדוחות המורחבים של מלאנוקס מאפשרת לדעת כמה מרוויחים עובדי ההנהלה, עובדי המו"פ ועובדי המכירה והשיווק. לא, לא מדובר בסקרי שכר של חברות כוח אדם שמופיעים מדי פעם בעיתונות ובמקרים רבים מנותקים מהמציאות, אלא בנתוני אמת. מלאנוקס חריגה כיוון שהחברות הציבוריות, הן בארץ והן אלו שנסחרות בוול-סטריט, לא מפרטות בדוחותיהן את רמת השכר, ודאי שלא על פי פילוחים שונים, ויש להן אינטרס ברור לא לעשות כן: זה עלול לייצר תסיסה פנימית. אין להן כל מחויבות חוקית לעשות זאת, ומלאנוקס עושה זאת באופן וולונטרי, אם כי בעקיפין, בתוך פירוט הוצאות השכר הכוללות שלה לפי תחומים.

המספרים המובאים כאן הם עלויות שכר, לא שכר ברוטו. כלומר, עלויות שכוללות שכר בסיס, בונוסים ושכר המבוסס על תגמולי מניות (על פי הדוחות של החברה, תגמול מנייתי מהווה כ-15% מהשכר של העובדים); עלות השכר מגלמת את כל התוספות הסוציאליות ועשויה להיות גבוהה בכ-15%-20% משכר הברוטו. חשוב להדגיש גם שמדובר בממוצעים עולמיים, כלומר עלות השכר הממוצעת של כל עובדי מלאנוקס, לא רק בישראל. עם זאת, רוב העובדים של החברה נמצאים בישראל: מתוך 2,330 עובדים בסוף 2018, 1,717 מועסקים בישראל ועוד 109 עובדים זמניים.

אלה המספרים: עלות השכר של 460 אנשי המכירות של מלאנוקס ברחבי העולם עומדת על 19.8 אלף דולר בחודש (כ-71 אלף שקל); עלות השכר של 1,608 אנשי המו"פ של מלאנוקס עומדת על 12.7 אלף דולר בממוצע בחודש (כ-46 אלף שקל); עלות שכרם של 275 עובדי ההנהלה בחברה עומדת על כ-11 אלף דולר (כ-40 אלף שקל).

שוב, נכון שממוצעים עלולים להטעות, אבל דבר אחד בטוח אפשר לומר: רמת השכר הזאת בהחלט לא נמוכה ומשקפת את התעסוקה האיכותית בתחום ההייטק. בסופו של דבר זו התשתית של גביית המסים משכירים מישראל. כמעט כל עובדי ההייטק נמצאים בעשירונים העליונים (9 ו-10) והם משלמי המסים הישירים העיקריים בישראל (בין 80% ל-90% מכלל המסים).