לא צריך להיות חברת טלוויזיה בלוויין כדי למכור טלוויזיה

המגמה העולמית בתחום הטלוויזיה ברורה, והיא מאוד לא מעודדת עבור חברות הטלוויזיה בישראל. שוק הטלוויזיה העולמי עובר להיות אפליקטיבי, וככזה, מעל מנגישי התוכן לסוגיהם מרחפת סכנה. לפיכך חברות הטלוויזיה במודלים הקיימים היום בבעיה, ומי שצפוי להרוויח מהמודל החדש הוא חברות התוכן. אם נרצה להפשיט את זה למקרה של yes, הרי שבהפוך על הפוך, כל מי שאמר בעת הקמת החברה אי-שם לפני 20 שנה לערך ש-yes צריכה להיות מחלקת תוכן בבזק - צדק.

כמו שלא צריך חברת מלונות כדי למכור חדרי מלון, ולא צריך רשת סלולרית כדי למכור סלולר, כך לא צריך להיות חברת טלוויזיה בלוויין כדי למכור טלוויזיה. אפשר לרדת מהלוויין כמו שכולם יורדים בהדרגה, ואפשר לרדת גם מהכבלים ולעבור לשדר על גבי האינטרנט.

זה אומר שכל חברות הטלוויזיה היום נמצאות בבעיה קשה. מי שלא מפיק תוכן עצמאי בעל ערך ששווה לשלם עבורו, יתקשה לשרוד. זו הסיבה שעתידן של הוט ו-yes הוא בהפקות התוכן שלהן, ופחות באגירה ואריזת התוכן. העתיד הוא תוכן אפליקטיבי, ולכן גם סלקום וגם פרטנר (מי פחות ומי יותר) נמצאת בסוג של סיכון.

בארה"ב לא מפסיקים לדבר על מיזוג אפשרי בין אפל לנטפליקס. האחרונה הולכת וצומחת מרבעון לרבעון בעיקר בשווקים הבינלאומיים. היא מפיקה תוכן בכמה וכמה שפות. אמזון פריים מתרחבת, והתחרות על שידורי הספורט מטורפת. בסופו של יום יהיה ביקוש לתוכן ארוז, כי יש אנשים שמוכנים לשלם עוד כמה שקלים כדי לקבל את התוכן בצורה מסודרת, אבל ברגע שהכול יהיה אפליקטיבי, נוכל גם לרכוש את הספורט בצורה הזאת וגם את קשת או רשת, וזאת מבלי שנצטרך את חברות הכבלים בשביל זה. 

yes יורדת מהאינטרנט ועוברת לשידור אפליקטיבי, ובכך היא מקבלת אחריות וקובעת חד-משמעית שהיא הולכת להיות חברת תוכן בלבד. אם היו מבטלים את ההפרדה המבנית בקבוצת בזק, היא באמת הייתה הופכת למחלקת תוכן.