כבר לא עממית: יונדאי לקחה צעד קדימה

כמו כל יצרני הרכב, גם יונדאי מוטורס משמיעה כיום קולות של "תחבורה ירוקה, חכמה ושיתופית". בשבוע החולף בלבד, למשל, היא הודיעה על השקעה של 300 מיליון דולר בשירות זימון הנסיעות OLA ("גט" של הודו), חתמה על הסכם לפיתוח רכב אוטונומי עם "יאנדקס" הרוסית והודיעה כי בכוונתה להפוך ליצרנית כלי הרכב החשמליים השלישית בגודלה בעולם, עם היצע של 44 דגמים חשמליים עד אמצע העשור הבא.

אבל כמו לכל יצרני הרכב, גם ליונדאי יש בעלי מניות שצריך לרצות, והיא יודעת שהכסף למימון התוכניות העתידיות ימשיך להגיע מדגמי "הארד קור" רווחיים, עם מנועים מקובלים, שניצבים עם שתי רגליים בעשור היוצא. לפיכך היא ממשיכה להשקיע הון בשדרוג הנדסי שלהם, כדי לאפשר להם לייצר הכנסות גם עמוק בתוך העשור הבא. דוגמה אחת הוא ה-SUV סנטה-פה, אחד מיצרני המזומנים המבוססים של החברה, עם כמעט 200 אלף מכירות בשנה, רובן בארצות הברית וסין.

חיצונית עיצוב הסנטה החדש "משאיל" אלמנטים רבים ממותגי פרמיום מוכרים. יש לו חרטום זוויתי ומלוטש עם פנסי חזית צרים מאוד, שמזכירים את אלה של דגמי פולקסווגן מהדור האחרון. שכבת הגריל הזוויתית המושחרת מושכת חזק לכיוון אאודי ואילו הזנב הוא כבר העתק די בוטה של ב.מ.וו X5. כך או כך, המכלול נראה בהחלט עדכני, "אירופאי" ועתיר סטטוס ומסתייע בכמות בולטת, אבל לא מוגזמת של כרום, מרווחי גוף הדוקים וחישוקים גדולים.

סף הכניסה ממוקם גבוה יותר מאשר בדגמי המיד-סייז SUV הנפוצים, והכניסה נוחה מאוד בזכות גג גבוה יחסית ודלתות רחבות. המושב האחורי יספק בקלות מרחב לשלושה מבוגרים בגובה ממוצע, אבל הנהנים העיקריים מהשדרוג הם היושבים בספסל השלישי מאחור, שבדור היוצא של הרכב נכלאו בתוך "כוך" מבודד.

הארכת בסיס הגלגלים בכמה סנטימטרים, הנמכת הירכתיים והגדלת השמשות בחלק האחורי, מאפשרות כעת לנוסעים מספר 6 ו-7 לצאת מחושך לאור, ומספקת להם מרחב ישיבה מתקבל על הדעת. הכניסה לספסל האחורי נוחה יותר מבעבר, אם כי היא עדיין דורשת שיתוף פעולה מהיושבים. מי שיוותר על תפוסה מלאה ייהנה מתא מטען מכובד מאוד, שנפחו גדל בכמה עשרות ליטרים. עם שבעה נוסעים נפח המטען מסתפק ב-130 ליטר.

כמו עיצוב החוץ, גם עיצוב הפנים מטפס בסולם הסטטוס, וניכר כי הושקעה בו מחשבה אסטטית. עמדת הפיקוד עוטפת את הנהג והנוסע שלצידו בקימורים רכים, שנמתחים ברצף לתוך הדלתות, ובחומרי דיפון איכותיים למראה ולמגע. לוח המחוונים משלב צג LCD גדול ורב תכליתי, שמשנה את צבעיו בהתאם לסגנון הנהיגה, לצד מחווני משנה אנלוגיים, ההגה נעים לאחיזה ורק מערכת המולטימדיה המזדקרת - סליחה "מרחפת", כמאמר המשורר - קצת פוגמת בהרמוניה.

מי צריך מסך מגע

יונדאי עדיין לא הצטרפה לטרנד האירופאי של תפעול כל מערכות המשנה באמצעות מסך מגע או ממשקים קוליים וסביבת הנהג עדיין שופעת מתגים פיזיים. הדגם הבכיר בו נסענו הגיע עם מושבי עור חשמליים נוחים, גג פנורמי וכמעט כל אופציה קיימת. צל"ש מיוחד מגיע לחבילת בטיחות מקיפה מאוד, שכוללת גם פיצ'רים מקוריים לא נפוצים, שמכוונים לקהל המשפחתי, כמו גלאי תנועה פנימי, שמתריע אם ילד נשכח במושב האחורי וחיישנים, שמונעים את פתיחת דלתות הצד בכוון הכביש אם רכב מתקרב מאחור. כל העסק עטוף בבידוד רעשים ברמה של רכבי פרמיום.

הדגם הבכיר מגיע כעת עם מנוע טורבו-דיזל בנפח 2.2 ליטר שמייצר 200 כ"ס ומומנט רציני של 45 קג"מ, ומשודך לתיבה אוטומטית חדשה בת 8 מהירויות. זה אמנם רכב לא רזה - משקלו לפני נוסעים כ-1.8 טון - אבל המנוע משנע את המאסה ללא קושי. תנועה עירונית מתבצעת כמעט ללא צורך בלחיצה על הדוושה וגם מחוץ לעיר אין צורך בהרבה יותר מליטוף קליל של הדוושה ו-2,000 סל"ד כדי לשייט ב-130 קמ"ש.

בעליות וביציאה לעקיפה נרתם לעבודה המומנט המאסיבי, שדוחף את הרכב בקצב נמרץ ואילו תיבת ההילוכים מספקת "קיק דאון" זריז באופן מפתיע והעברות חלקות גם במצב התכנות הספורטיבי. צריכת הדלק המוצהרת, כ-17 קילומטר לליטר בממוצע, היא קצת אופטימית אבל מי שיזרום עם האופי הרגוע והנינוח של מערכת ההנעה לא יתקשה להשיג 12 קילומטרים לליטר סולר.

מתאים במיוחד לנסיעות ארוכות

כראוי לדגם שמכירותיו בארצות הברית גדולות כמעט פי חמש ממכירותיו באירופה, הסנטה-פה החדש הוא רכב נוח מאוד, במיוחד בנסיעות ארוכות. המתלים סופגים ללא תלונות את רוב סוגי המהמורות, לא נכנעים גם לפסי הרעדה ישראליים ולרצועות אספלט עירוניות מוזנחות ומפחיתים את העומס הפיזי מהנהג.

הרכות לא פוגמת בריסון תנודות הגוף או ביציבות הכיוונית במהירויות גבוהות. חבל רק שתחושת ההיגוי מלאכותית ומנותקת בכל מצבי התכנות, כולל במצב הספורטיבי, שההתערבות האקטיבית בהיגוי מטרידה מאוד, לפחות עד שמנתקים אותה. אפשר להזמין גרסת הנעה כפולה מתוחכמת, אבל עם מרווח גחון צנוע של 18.5 סנטימטרים בלבד וכ-330 ימי שמש בשנה בישראל, נראה שהיא די מיותרת.

ביחד עם הטיפוס בסולם האיכות והתחכום, מגיע גם טיפוס בסולם המחיר. הסנטה-פה בנזין 4X4 מתחיל בכ-250 אלף שקל כאשר גרסת הטורבו-דיזל כפולת ההנעה כבר מגיעה ל-295 אלף - עם תחנת ביניים ב-268 אלף לדיזל עם הנעה קדמית. המחיר הזה מותיר לרכב מרחב מחיה שיווקי די צר בין דגמי ה-7 מקומות הקומפקטיים יותר (אאוטלנדר, X-TRAIL) לדגמי הבסיס של מותגי הפרמיום. אבל בכל הנוגע לאיכות ההנדסה ולאבזור, הרכב עושה מלאכה מצוינת בשבירת תקרת הזכוכית "העממית" של המותג. 

חלק מהמתחרים

סנגיונג רקסטון

לרקסטון החדש יש ממדים נדיבים ותא נוסעים מרווח עם שבעה מקומות ישיבה תודות לבסיס גלגלים נדיב. מנוע טורבו דיזל בנפח 2.2 ליטר מייצר 181 כ"ס ו-42 קג"מ, אבל משקל עצמי של כ-2.2 טון מקנים לו ביצועים חלשים מאלה של הסנטה-פה. הפיצוי הוא מרווח גחון ויכולת שטח מקצועית, שאינה טיפוסית לפלח

קיה סורנטו

מבחינה הנדסית הסורנטו הוא תאומו של הסנטה פה והם חולקים את אותו מנוע טורבו דיזל בנפח 2.2 ואת אותה תיבה הילוכים. אולם גרסת הדיזל שמפוארת מגיעה רק עם הנעה כפולה במחיר 276 אלף שקל. שוחרי הבנזין יוכלו למצוא גרסת 2.4 ליטר עם 188 כ"ס במחיר שמתחיל ב-200 אלף

סקודה קודיאק TDI

232 אלף שקל הוא המחיר של גרסת הטורבו-דיזל כפולת ההנעה של הקודיאק. המנוע בנפח 2 ליטר מייצר 190 כ"ס ו-41 קג"מ ובסיוע תיבה נמרצת ומשקל עצמי נמוך יחסית מאיצה את הרכב מאפס ל-100 ב-8.8 שניות. בסיס גלגלים נדיב מספק מרחב מחיה לשבעה נוסעים, אם כי תא המטען מסתפק ב-270 ליטר