השקעה בתעסוקה ובחינוך בפריפריה היא התשובה למחירי הדירות הגבוהים

לפני כמה שבועות ביקרתי בנחל עוז. צד אחד של הקיבוץ פונה לרצועת עזה ולחורבות שכונת שג'עאיה, ובקצה האחר נמצא מקום העבודה של חבר שהזמין אותי לשם. "הבעלים בכלל מהצפון, אבל הם החליטו שהחברה תפעל כאן לגמרי מאידאולוגיה", סיפר לי בזמן שסיירנו במשרדים המושקעים של דונג מערכות.

בלבי כמובן הצדעתי, אלא שכידוע מדובר בדוגמה שרחוקה מלייצג את מה שקורה בעוטף או בפריפריה בכלל. ההיצע של מקומות תעסוקה, בדגש על מקומות תעסוקה איכותיים שמסוגלים למשוך אוכלוסיות חזקות, דל ביותר. "בוא תספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים", אתם כנראה אומרים לעצמכם עכשיו. אתם צודקים לגמרי - וזה בדיוק העניין.

יותר מדי שנים מדברים כאן על לחזק את הפריפריה, אבל ככל שזה נוגע למקומות עבודה באזורים הללו, שום דבר משמעותי לא קורה. סקרים רבים שנעשו לאורך שנים הצביעו על שני גורמים שמשפיעים יותר מכל על בחירת מקום המגורים שלנו - אם נשים לרגע בצד שיקולים כמו קרבה לסבתא שתוציא את הילד מהגן - חינוך ותעסוקה.

אלא שאנחנו לא עושים כלום כדי לשנות את המחסור במקומות עבודה אטרקטיביים בפרט ומקומות עבודה בכלל בפריפריה, ונתלים בתוכניות כמו מע"מ אפס או מחיר למשתכן כדי לנסות להילחם מלחמה אבודה במחירי הדיור הגבוהים. שר האוצר משה כחלון מתגאה שבקדנציה שלו הוא הצליח לבלום את מחירי הדיור, ואפילו להורידם באחוז עד שניים. כשמסתכלים על המחירים האסטרונומיים, מבינים שזה הישג קטן מאוד.

אז הנה מה שקברניטי הממשלה ה-35 שתורכב אחרי הבחירות הקרובות, חייבים לעשות. בדגש על שרי האוצר או הבינוי. עזבו אתכם מתוכניות שמתערבות בצורה בוטה בשווקים, וגם עולות מיליארדי שקלים, אם לא בהוצאה תקציבית ישירה, אז באובדן הכנסות ממסים. במקום זה תפנו מקסימום משאבים שיבטיחו חינוך איכותי בצפון ובדרום. לצד אלה תעודדו מעסיקים לפעול בפריפריה. במילים אחרות - תעמידו לנו בתי ספר טובים, ומקומות עבודה שלא מצריכים לצאת מהבית בשש בבוקר כדי להגיע אליהם בזמן, ותראו איך צמד המילים "אזורי הביקוש" - מילים נרדפות לתל-אביב וסביבתה - מקבלות משמעות אחרת לגמרי. שילוב של שני אלה יעמיד לפתע אלטרנטיבה אמיתית למגורים במרכז. לא עוד פלסטר, אלא "גיים צ'יינג'ר" שיוריד את העומס מהמרכז וגם יביא להורדת מחירי הדירות באופן מאוזן, ללא צורך בתקציבים מיוחדים.