חוק צרפתי, המניות והצוללות: הראיון הסתיים, ובאוויר נותרו השאלות הפתוחות

ראש הממשלה בנימין נתניהו התייצב אמש בעצמו, בשידור חי, מול המצלמות של חדשות 12 והתמודד עם השאלות הקשות. והבצורת הארוכה הובילה לעוד ועוד שאלות. קרן מרציאנו, מי שהובילה את הראיון, התכוננה היטב חרף הזמן הקצר שהיה לה לכך, והיא אתגרה את ראש הממשלה פעם אחר פעם, עימתה אותו עם העובדות ולא נתנה לו להקריא את המסרים שהכין מראש. החקירות, הצוללות, מקורביו שהסתבכו בפלילים, החוק הצרפתי, הכול היה שם. נתניהו שפך את גרסתו, אבל השאיר גם כמה קצוות פתוחים וסימני שאלה. "גלובס" מסמן את השאלות המרכזיות שנותרו פתוחות, או ללא מענה. 

"חוק צרפתי? אני מאמין שלא אעשה את זה"

יעשה או לא, החוק הצרפתי לא רלוונטי לישראל

קרן מרציאנו שאלה את נתניהו על האפשרות שינצל את כוחו ויקדם מהלך שימנע את העמדתו לדין. "לא עסקתי בזה ואני לא מתכוון לעסוק בזה", ענה. אבל מרציאנו הקשתה, ושאלה מה יעשה אם מקורביו יקדמו מהלך כזה. ראש הממשלה הבהיר כי בעבר הוא בלם מהלכים מסוג זה, אך סרב להתחייב לגבי העתיד. "לא יודע, לא עסקתי בזה. אני מאמין שאני לא אעשה את זה". אם כן, באילו מהלכים אפשריים מדובר? המהלך הראשון שאפשרי הוא העברת "החוק הצרפתי" - החוק שקיים בצרפת קובע כי הנשיא מוגן מפני כל חקירה, כתב אישום או דרישה למתן עדות, למעט במספר מצומצם של מקרים הקבועים בחוק. 

אלא שהמבנה השלטוני שונה בין ישראל לצרפת. בצרפת חל משטר נשיאותי ולא פרלמנטרי, והחוק הזה חל בעיקר על הנשיא. ראש הממשלה שם זוכה להגנות מצומצמות בהרבה. יתרה מכך, בישראל, כמו ברוב המשטרים הפרלמנטריים, אין הגבלת כהונה על ראשי ממשלה (בצרפת ההגלה לנשיא היא של שתי קדנציות). בעיה נוספת בהעברת החוק הצרפתי היא שמדובר יהיה ב"חקיקה פרסונלית" ו-"רטרואקטיבית". התפיסה המשפטית בישראל, ובדמוקרטיות נוספות, היא שלא מחילים סוג כזה של חקיקה אלא מחילים אותה רק כלפי מקרים עתידיים.

אם כן, הסבירות להעברת "החוק הצרפתי" נראית נמוכה. האפשרות השנייה שעומדת בפני נתניהו ומקורביו היא בקשת חסינות מוועדת הכנסת, שתמנע מרשויות האכיפה להעמידו לדין. החוק בישראל קובע כי היועץ המשפטי לממשלה רשאי להגיש כתב-אישום נגד חבר הכנסת. והכנסת, אם ביקש זאת חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב-האישום, תוכל לקבוע כי יש לו חסינות. על-פניו הליך זה פחות מורכב מאשר העברת החוק הצרפתי.

■ לחקור את פרשת המניות כאילו לא היתה פרשת צוללות ■

"אני לא זוכר (כמה הרווחתי). היו לי השקעות מוצלחות למדי"

לאור המצב ייתכן כי ראוי שנתניהו ידווח על רווחיו

"היו עוד השקעות כאלה"? שואלת קרן מרציאנו, ומתייחסת לרווחים שעשה נתניהו במניות שקנה יחד עם בן-דודו האמריקאי נתן מיליקובסקי. נתניהו מתחמק ועונה "אני לא זוכר. במהלך השנים, ובוודאי שאפשר לעשות".

מרציאנו מקשה ושואלת שוב. "היו לי השקעות מוצלחות למדי, ודיווחתי על כולן". תשובה קצת מוזרה, מי מאיתנו הרוויח מיליונים ולא זוכר מאיפה?

על הקשר הפוטנציאלי המסוכן בין הון לשלטון נכתבו אין סוף מאמרים, כתבות וספרים. בחברות דמוקרטיות נבחרי ציבור חייבים להפיג כל חשש לאינטרסים זרים ולהתערבות של הון ובעלי הון בשיקולים מדיניים, חברתיים ופוליטיים. כדי לקיים חברה דמוקרטית, נדרשת מידת שקיפות גבוהה. ההסברים של נתניהו בנוגע לכספי המניות ולגבי ההשקעות היו עמומים למדי. לא ניתנה תשובה חד משמעית לשאלה פשוטה: האם ביצעת עוד השקעות בחברות אחרות. אם נוסיף לכך את העובדה שהציבור נחשף למניות של נתניהו בחברה של בן-דודו מיליקובסקי בדרך אגב בלבד לפני כשבוע בלבד, נראה שהדבר הסביר ביותר והדמוקרטי ביותר, הוא שראש הממשלה ייצא מגדרו כדי להפיג את ענן סימני השאלה בנוגע להתנהלות לא תקינה. במקום זאת נתניהו התפתל והציבור נותר בעיקר עם תהיות. נתניהו חייב לספק לציבור מידע קצת יותר רחב אודות השקעותיו. היכן השקיע ומתי? האם הרוויח? האם השקיע מכספו או מהלוואות שקיבל מאילי הון? ראוי כי מי שמכהן בתפקיד הבכיר ביותר בישראל במשך תקופה כל כך ארוכה יחשוף את כל הקלפים לפני שהוא מעמיד את עצמו

"אני לא יכול לפרט בנושא הצוללות למצרים, זה סוד"

האם החוק מאפשר למדר שר ביטחון ורמטכ"ל?

"אני לא עיקמתי את האף על מכירת הצוללות למצרים ואני לא יכול להגיד למה. זה סוד שרק מעט יודעים" - אמר נתניהו והתייחס לדבריהם של יעלון ואשכנזי, שרי הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, על כך שלא עודכנו על האישור שנתן נתניהו. השאלה הגדולה היא מה אומר החוק. שר הביטחון אמור לדעת או לא? ומה עם הרמטכ"ל? גם אם יש פרוטוקולים שקובעים מי צריך לדעת ומה, הם סודיים, כך שהציבור לא יכול לשפוט. לפי מה שאומרים ראשי ממשלה קודמים, אהוד ברק ואהוד אולמרט, ההתנהלות של נתניהו בסוגיה היא לא תקינה. הם אמנם נחשבים לאופוזיציה לראש הממשלה, אבל זו בהחלט שאלה שראוי שבמשרד המשפטים, מבקר המדינה או משרד הביטחון יבדקו, כי לציבור מגיע לכל הפחות לדעת אם ההתנהלות הייתה תקינה. גם אם אי אפשר לפרט מעבר לכך. קחו שאלה למחשבה - מה התהליך הנדרש להפעלת נשק אסטרטגי ורב-עצמה? האם ראש הממשלה, שהוא גם שר הביטחון, יכול להחליט לבדו ללחוץ על הכפתור האדום? העמימות שולטת.

"לא סתם עשו חוק ואמרו שראש ממשלה לא מפילים עם כתב אישום"

רגע, מה באמת אומר החוק?

"לא סתם עשו חוק ואמרו שראש ממשלה לא מפילים עם כתב אישום, רק אחרי משפט חלוט", ענה ראש הממשלה לשאלה איך ניתן לנהל מדינה ומשפט פלילי בו-זמנית. אמר, ולא דייק. החוק גם לא קבע ששר חייב להתפטר כאשר מוגש נגדו כתב אישום, ואז, לפני שני עשורים, בג"ץ התערב וקבע את ההלכה הבאה: ברגע שמוגש כתב אישום (לאחר שימוע) נגד שר, הוא לא יכול להמשיך לכהן. לגבי ראש ממשלה אין הלכה כזו, פשוט כי מקרה דומה מעולם לא הגיע להכרעה. אם וכאשר כתב החשדות נגד נתניהו יהפוך לכתב אישום סופי, תפוח האדמה הלוהט הזה יתגלגל לבג"ץ שייאלץ להכריע האם נתניהו רשאי להמשיך עד פסק דין חלוט. כך לפחות העריך היועץ המשפטי לממשלה, בדיון שהתנהל בוועדה לביקורת המדינה בדצמבר האחרון.

"את שוכחת ששאלתם אותי שאלות במסיבות עיתונאים"

האם נתניהו באמת מאפשר שאלות?

בתחילת הראיון בחדשות 12 עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, העירה קרן מרציאנו כי נתניהו לא התראיין במשך ארבע שנים. "את שוכחת שאתם שואלים אותי שאלות במסיבות עיתונאים כאלו ואחרות", אמר נתניהו. בפועל היו מעט מאוד מסיבות עיתונאים שהוא ענה בהן על שאלות בקדנציה האחרונה, וגם הן התרחשו רק בחודשים האחרונים. כך, למשל, לאחר מינוי נגיד בנק ישראל באוקטובר האחרון, אז נתניהו ענה בהפתעה לשאלות העיתונאים שנכחו במקום - רובם עיתונאים כלכליים. פעמים נוספות היו במהלך ביקורו המדיני בפריז בנובמבר 2018, ובמהלך ביקורו בברזיל בדצמבר באותה שנה.

"המדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים בחקירות נגדי"

מאות? לבג"ץ אמרו עשרות

נתניהו נשאל בראיון מדוע אדם אמיד כמוהו צריך שאחרים יממנו את הייצוג המשפטי שלו בתיקים המפורטים בכתב החשדות. הוא הבהיר את הצורך, בכך ש"המדינה משקיעה כמה מאות מיליוני שקלים עם כמה עשרות חוקרים ופרקליטים". אלא שפרקליטיו של נתניהו הודו לפני שבועיים בפני בג"ץ כי עלות החקירה בעיינו הסתכמה בעשרות מיליוני שקלים, ולא מאות. עלות העסקתם של הפרקליטים וחוקרי המשטרה הרבים שטיפלו בתיקים 1000, 2000, ו-4000 במשך שנתיים, "בהערכה זהירה, עמדה על עשרות מיליוני שקלים", אמרו בבג"ץ. לפי העתירה, המדינה העסיקה כ-50 חוקרי משטרה ורשות ניירות ערך בדרגות שונות וכן כ-30 פרקליטים.