השכר קפוא, המחירים עולים, ובפריפריה הרוסית מתחילים להתרחק מפוטין

ההבטחה של הנשיא ולדימיר פוטין להגדיל את ההוצאה הצבאית הייתה אמורה להתקבל בברכה בעיר כמו ניז'ני טאגיל שמתאפיינת בתעשייה כבדה, והתפרסמה כיצרנית הטנקים שניצחו את הפנצרים (כינוי לטנקים) של הנאצים במלחמת העולם השנייה.

אבל תקוות כאלה כבר נשחקו אצל רתכים כמו דניס מורוזוב, שמביא הביתה את אותו השכר שהוא הרוויח לפני ארבע שנים - 550 דולר בחודש. אפילו עם שעות נוספות זה מספיק בקושי להחזיק את מכונית הלאדה המיושנת שלו, ולממן את חפיסת הסיגריות שהוא מעשן ביום.

"כשאתה עובד כה קשה בשביל הכסף שלך, הכול נראה יקר", אומר מורוזוב, בן 29. "ואפילו אם יש לך כסף לקנות דברים, הם לא מביאים לך הנאה".

רוסים ממעמד העובדים ברחבי המדינה נושאים יותר מהנטל של הכלכלה שנפגעה מעיצומי המערב, ושל ממשלה שמחויבת להשקעה צבאית יותר מאשר לרפורמות בכלכלה האזרחית. המצוקה הכלכלית בניז'ני טאגיל, שהייתה פעם מעוז של נאמנות לקרמלין, ממחישה את התסיסה הגוברת של האוכלוסייה ואת שחיקת התמיכה בפוטין עצמו ברוסיה.

 ההון מתכווץ'

בעיר הזו, שנמצאת במרחק 1,300 ק"מ ממזרח למוסקבה, פוטין מצא את התמיכה שהוא היה זקוק לה ב-2011, כשהוא ניצב בפני המחאה הגדולה ביותר נגד שלטונו ממעמד הביניים במוסקבה. עובד במפעל הטנקים אורלבאגונזבוד הבטיח אז בשידור טלוויזיה חי לתמוך בשלטון פוטין בכל אמצעי, והמנהיג חייך מאוזן לאוזן.

 על רקע צמיחה אנמית במקרה הטוב

כבר לא תומכים

כעת אומר מורוזוב שהוא וחבריו כבר לא תומכים בפוטין, שמקפיד לבקר במפעל שלהם מאז - הביקור האחרון היה אחרי הבחירות לנשיאות בשנה שעברה - כדי להפגין שהוא מחובר לפשוטי העם.

"אנחנו זקוקים לשינויים בצמרת כבר זמן רב", הוא אמר, והוסיף שהוא וחבריו עייפים מהביקורים לצורכי המדיה של נשיא שלהערכתם כבר לא חושב על האינטרסים שלהם.

סוכנות הסקרים העצמאית לבאדה אומרת שהרושם הזה הוא מה שמסביר את הירידה בשיעורי התמיכה בפוטין - 64% בחודש שעבר, שיעור שפל מאז 2013, לעומת 80% לפני שנה. מדידה אחרת של הירידה בפופולריות של הנשיא היא סקר ידידותי לקרמלין, שלפיו האמון בפוטין ירד החודש ל-32% מ-55% לפני שנה.

פוטין זכה בכהונה רביעית כנשיא בשנה שעברה במידה רבה בזכות ההישגים שלו בתחום הפיכת רוסיה לכוח גיאופוליטי עולה אחרי ההתערבויות הצבאיות בסוריה ובאוקראינה. אבל מאז ההרפתקאות הללו שהחלו ב-2014, נתונים ממשלתיים הצביעו על המשך ירידה ברמת החיים ברוסיה, למרות השיפור שהיה צפוי בחיי העובדים בתעשיות הצבאיות.

מצב זה הפך את הכלכלה לעניין רגיש בקרמלין. מכון הסטטיסטיקה הרוסי הפסיק החודש לפרסם את נתוני ההכנסה הריאלית החודשיים, אחרי שהם צנחו חמש שנים ברציפות.

בנוסף, גוף ממשלתי אסר לאחרונה הפצה של ספר לימוד כלכלה, בטענה שהוא לא מכיל די דברי שבח לעבודת הממשלה בשיפור הכלכלה. גם עדכונים של מחלקת הסטטיסטיקה הממשלתית הצביעו על צמיחה גדולה מהצפוי של 2.38% במשק בשנה שעברה, והרימו גבות של כלכלנים ואזרחים מן השורה.

רוסיה צפויה לצמוח בקצב שנתי של 1.3%-1.5% אחרי שנה זו, אמר ויליאם ג'קסון, הכלכלן הראשי לשווקים מתעוררים בחברת הייעוץ קפיטל אקונומיקס מלונדון. להערכתו, אי שביעות הרצון של האוכלוסייה בעלייה.

"זו לא מחאה קטנה של מתנגדי משטר. זהו היקף משמעותי של בני אדם שרמת החיים שלהם נשחקת", הוא אמר.

המחאות נגד התנאים הכלכליים לא צפויות לאתגר ברצינות את הקרמלין, והסקרים מראים שהרוסים מודאגים יותר מבעיות ברמה המקומית. ובכל זאת, פוטין מצוי תחת לחץ גדול להפוך את הגל הכלכלי ולשפר את כוח הקנייה של בני עמו כדי לשמור על הלגיטימיות שלו.

פוטין הבטיח

בנאומו האחרון על מצב האומה הוא הבטיח שרוסיה תוכל לממן גם את התותחים וגם את החמאה שלה, והוא דחק בממשלה להציג אמצעים להורדת ריבית המשכנתאות ולהגן על הרוסים ששוקעים בחובות.

אמצעים כאלו יתקבלו בברכה גדולה על ידי יבגניה רומיאנטסבה, בת 36, מומחים למשאבי אנוש שהתרגלה לעלייה ברמת חייה לפני 2014. השנה היא לקחה משכנתא של 16,000 דולר על דירה לה ולשני ילדיה, ועוד הלוואה של 200,000 רובל (3,077 דולר) לעיצוב חדר השינה של הילדים. אבל שכרה החודשי, 35,000 רובל (550 דולר) לא עלה מאז 2015. היא כבר מכרה את המכונית וגם פרוות מינק שלה כדי לממן אוכל, הסקה ושיעורים באנגלית לבתה.

נסטיה קליפובה, אישה צעירה שעברה לניז'ני טאגיל לפני כמה שנים, אמר שהיא נאלצה לקחת עבודה נוספת כדי לגמור את החודש ולחסוך קצת כסף לבתה כשהיא תגדל.

"בקושי אפשר לכנות את מה שקורה כאן כלכלה. אנשים מסתדרים איכשהו", היא אמרה.

תנאי החיים ירדו ברחבי רוסיה, ואילו הקרמלין הקצה יותר כספים מהתקציב המרכזי לערים הקטנות והבינוניות המוזנחות ביותר כדי להפוך אותן לאופטימיות יותר. למשל, קומפלקס ספורט עירוני חדש נפתח בניז'ני טאגיל בשנה שעברה, יחד עם פארק חדש.

אבל האמצעים הללו הם מאוחר מדי ומעט מדי, אמר סרגיי מושין, בן 45, איש עסקים שקנה לאחרונה עיתון אופוזיציה מקומי. בכל שבוע הוא מפרסם בו טבלה שמפרטת את עליות המחירים לתושבי העיר: נקניק, לחם, חלב וביצים התייקרו בשיעורים של 5% עד 20% מהשנה שעברה, לדבריו.

איך הוא מסתדר עם עליית המחירים והשכר הקפוא שלו? "אני אוכל פחות וקונה חולצות בבזאר בשולי העיר. אנחנו מהדקים כאן את החגורות כבר זמן רב".