מפרנסים עיקריים טועים פחות

אחד ההבדלים הגדולים בין מי שהם המפרנסים העיקריים לאלה שמשכורתם היא משנית לכלכלת המשפחה מתבטא בטעויות הקריירה שהם עושים, ובעיקר בעומקן. האם זה משום שמפרנסים עיקריים מבינים טוב יותר כיצד לנהל קריירה? ממש לא. רוב האנשים אינם מודעים להשפעה של מהלכי הקריירה שהם עושים על ערכם בשוק, ועל כן תיאורטית הם פגיעים באותה המידה לטעויות, רק שמפרנסים עיקריים נוטים להיות זהירים הרבה יותר והתוצאה היא פחות טעויות אסטרטגיות.

מפרנסים עיקריים מתקנים מהר

יתרה מכך, כשמפרנסים עיקריים עושים טעויות אסטרטגיות הם מתקנים אותן מהר יותר ממפרנסים משניים, מה שמוביל לפחות טעויות בלתי הפיכות ולשמירה על כושר הפרנסה הנוכחי והעתידי, ועל פוטנציאל ההישרדות בשוק העבודה.

להמחשת הסוגיה אביא דוגמה של שני מנהלים (48, 41) שהחליטו לעשות שינוי בחיים המקצועיים, האחד תוך מיצוי ורצון לעשות הסבה לתחומים רכים יותר, והשני בשל חיפוש אחר תפקיד שיאפשר איזון טוב יותר בין בית לעבודה. מבחינת פרופיל מקצועי הדמיון ביניהם רב. לשניהם תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, הם עבדו בתפקידים דומים (פיתוח עסקי / שיווק) בחברות מובילות בתחומן, ערך המותג שלהם גבוה וכמוהו גם שכרם (סביב 40 אלף שקל), רק שהאחד הוא המפרנס העיקרי (לאשתו עסק עצמאי שמניב קצת יותר מהכנסת מינימום), ואילו השני משתכר פחות ממחצית השכר של רעייתו שהיא בכירה מאוד בחברה מהגדולות במשק.

שניהם התפטרו בטרם החלו להניע את השלב הבא בקריירה (מהלך מאוד לא מומלץ, במיוחד כשמדובר בבעלי תפקידים בכירים המעוניינים להישאר שכירים), אבל מפה והלאה הם התנהלו בדרכים הפוכות.

הראשון, המפרנס העיקרי בן ה 48, קלט תוך מספר חודשים שעשה מהלך שגוי, שלמרות הנכונות להיפרד משליש משכרו האחרון אין לו באמת סיכוי למצוא תפקיד סביר, מה גם שלפתע מצא עצמו במשבצת מקצועית שכלל לא התכוון אליה. רק אחרי שהתפטר ויצא לשוק הבין שהרצון שלו לעסוק בהדרכה והנעת עובדים כעיסוק בלעדי (ולא רק כחלק מתפקידו כמנהל מערך פיתוח עסקי) הוא לא מעשי, אלא אם יבחר בעולמות משאבי האנוש ושות' או בגופים העוסקים בהדרכת עובדים/אנשי מכירות, ומאידך כשבחן את האופציה העצמאית גילה כי בסופו של דבר ימצא עצמו מתדפק על דלתות מנהלי הדרכה ומשאבי אנוש בניסיון למכור להם סדנאות.

בשביל תעסוקה ונראות

לקח לו חצי שנה להבין שהפנטזיה המקצועית שלו לא מציאותית ולא מתאימה לצרכיו כמפרנס עיקרי של משפחה בת 5 נפשות, והוא חזר אחר כבוד לחפש עבודה כמנהל פיתוח עסקי. בזכות רשת קשרים שטיפח כל חייו המקצועיים, ולמרות שהוא נושק ל-50, הצליח למצוא תפקיד מקביל די מהר, כשכל סאגת ההסבה נעלמה כלא הייתה, לא מותירה רבב בקריירה המדוגמת שלו, פרט לחור של מספר חודשים בקורות-חיים (שכעת, משמצא עבודה הוא כבר חסר משמעות).

ומה קרה עם מנהל השיווק? כלום. אשתו הפכה ממפרנסת עיקרית למפרנסת יחידה, ואילו הוא מקרטע כבר למעלה מעשור ממיזם כושל אחד לשני, ממשיך לא להתפרנס. מדוע? כי הוא יכול. למעלה משנה הוא חיפש תפקיד ניהולי לא תובעני שיכניס לו לפחות 30 אלף שקל ("בפחות מזה לא שווה לי לצאת כל בוקר לעבודה"), ומשהבין שאין בנמצא חיה שכזו החל לחפש את דרכו בעולם היזמות, שגם הוא לא מאיר לו פנים. להערכתי הוא לעולם לא יחזור לשוק העבודה, מה גם שאחרי עשור "תעסוקתי" שכזה הסיכוי שלו למצוא עבודה סבירה קלוש מאוד. הנ"ל ימשיך להתגלגל ממיזם למיזם, קצת בשביל תעסוקה, אבל בעיקר בשביל האגו והנראות.

האם הדוגמאות האלה מייצגות? בהחלט. מי שאינם מפרנסים עיקריים מתקשים יותר להכיל את מהמורות עולם העבודה ונוטים להרבה יותר סיכוני קריירה, ולדאבוני אחוז הנשים גבוה משמעותית מגברים. מעבר לעובדה שברוב המשפחות הן המפרנסות המשניות, שלכאורה יכולות להרשות לעצמן יותר סיכונים, הרי שעול גידול הילדים הנופל בעיקר עליהן מהווה זרז דרמטי לביצוע טעויות קריירה שמחבלות בכושר הפרנסה העתידי שלהן (משרות חלקיות, הסבות מקצועיות בעייתיות, פתיחת עסקים עצמאיים לא רווחיים וכו').

מתחילים מהכסף

ולמי שיש ספק, שיבחן את הקריירה של המפרנסות העיקריות/יחידות בסביבתו הקרובה. הוא יגלה מהר מאוד שהן ממעטות לעשות טעויות אסטרטגיות, ואת אלה שנעשו הן ממהרות לתקן. ולא שהן מבינות ניהול קריירה יותר מאחרים, הן פשוט לא יכולות להרשות לעצמן לסכן את פרנסת המשפחה ועל כן נוטות לבחון שינויים קודם כל מנקודת מבט כלכלית, כפי שהסברתי בהרחבה בטור תתחילו מהכסף.

אם תשאלו אותי, כל מי ששוקל מהלך קריירה משמעותי טוב יעשה עם יבחן אותו מהכסף, ולא משום שהכסף הוא הדבר הכי חשוב. הדרך הזו היא הקצרה והיעילה ביותר לפתרון דילמות קריירה, תוך מזעור פוטנציאל הפגיעה בערך השוק. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com