ים המלח הוא אוצר טבע לאומי ומוקד משיכה והתעניינות עולמית חסרת גבולות. בשל כוח המשיכה שלו, לא פעם עושה המדינה שימוש ציני בים. לדוגמא, בשנת 2011 הגיע לשיאו תחרות בינלאומית שבמסגרתו השיק משרד התיירות קמפיין בינלאומי מפואר כדי להבטיח שים המלח יהפוך להיות אחד משבעת פלאי עולם הטבע. למרות מיליוני השקלים שהושקעו בתחרות, ים המלח לא נבחר.
ושוב לאחרונה פועלת המדינה בצורה דומה.
כחלק מההכנות לאירוויזיון נבחרו השבוע 10 לוקיישנים שיהוו "גלויות" לאירוע. אותן גלויות יהיו הרקע לקליפים קצרים, שמציגים לעולם הרחב את המדינה המארחת. כמה לא מפתיע, מפיקי האירוע בחרו שני לוקיישנים בים המלח - אחד בפארק המים הנטוש בחוף קליה והשני בבריכות התעשייתיות המהוות את האגן הדרומי של ים המלח.
תמוה ששני אתרים אלה ייצגו לעולם את "ישראל היפה" באירוע. הרי פארק המים וחוף קליה בפרט נהרסו וננטשו מזמן בעקבות פעילות אנושית, והבריכה שבה צף אי המלח בתמונה היפה כבר מזמן פסק להיות חלק מים המלח. הרי מתחם התיירות הנמצא באגן הדרומי (להבדיל מהאגן הצפוני הטבעי) מורכב מבריכות מלאכותיות שמהוות חלק מהפעילות התעשייתית של מפעלי ים המלח, הכורים מחצבים יקרי ערך מהים.
יש אירוניה המסוימת בבחירת שני אתרים אלה, שבפועל משקפים היטב את עמדת המדינה לגבי עתידו של ים המלח.
דה-פאקטו גם המדינה מתייחסת לאוצר הטבע ומורשת נדיר שלנו כמקום מלאכותי, מחולק ונטוש ולא פועלת להצילו מהפעילות האנושית. מצבו של ים המלח מעולם לא היה גרוע יותר והוא הולך ונחרב לנגד עינינו. לים המלח אין "אמא ואבא", שיבטיחו את האינטרס הציבורי בים המלח.
המשרד לשיתוף-פעולה אזורי (יחד עם משרד האנרגיה) ממשיך לפזר הבטחות לשיקומו של ים המלח באמצעות פרויקט תעלת הימים, כאשר לא ברור שמטרתו העיקרית היא שיקום הים. לא ניתן לתלות תקוות בתעלת ימים כפתרון קסם למצבו של ים המלח ולא ניתן להתעלם מהסכנה הכרוכה בקידום פרויקט זה לים המלח. הזרמת מי רכז לים המלח תביא להריסת הרכב המינרלים הייחודי של המים ותהפוך גם את האגן הצפוני לאגן מלאכותי.
לאחרונה פספס משרד האוצר את ההזדמנות לקבל החלטה אמיצה, שהיתה יכולה להביא לצמצום משמעותי בפגיעה בים המלח והחליט לאפשר את המשך הכרייה בים המלח כדי לעמוד במטרה של "השאת הערך הכלכלי של ים המלח, תוך שילוב ערכים סביבתיים וחברתיים". לא רק שהמליץ על המשך הכרייה, המשרד פספס הצוות חלון הזדמנויות לבחון פיתרון כולל לים המלח בנקודה קריטית לים - סיום תקופת הזיכיון בשנת 2030.
לא ניתן להתעלם מכך כי שים המלח הוא משאב טבע השייך לנו - הציבור הרחב. ככל שנרצה להבטיח שילדינו ונכדינו יוכלו להתגאות גם הם באוצר טבע, זה לא ניתן להמשיך לאפשר למדינה לטפל בסוגיה בפלסטרים. לקראת הבחירות על הציבור להשמיע זעקה על מצבו של הסמל הלאומי הישראלי.
על הציבור לדרוש מהמדינה לפעול כבר עכשיו להכין תוכנית רחבה לשם שיקום ארוך טווח של אזור ים המלח בכללותו. תום הזיכיון של כיל בשנת 2030 והשנים הקודמות לכך, הם הזדמנות להכנת ויישום תכנית כוללת.
הכותבת היא ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
