כשמדברים על "מדינת תל-אביב" מתכוונים להרבה דברים. בנדל"ן הביטוי מבטא בעיקר את הפער ההולך וגדל בין מחירי הדירות בעיר הגדולה לעומת יתר חלקי המדינה - בעיקר בפריפריה. לפני 30 שנה מחירי הדירות בתל-אביב גם היו גבוהים מהממוצע ביתר האזורים, אבל הפער עמד על 56% בלבד במונחים ריאליים. כיום אנחנו כבר מדברים על פער של 120%. כיצד זה קרה?
1988 הייתה שנת מעבר מתקופת ההיפראינפלציה, מלחמת לבנון הראשונה והתמוטטות המערכת הבנקאית, לתקופת העלייה הגדולה של שנות התשעים שהביאה עימה עליית מחירים גדולה בענף הדיור. ואולם זו לא הגיעה בצורה שוויונית, אלא נחתה בעיקר בתל-אביב וסביבתה. התוצאה - הפערים במחירים באמצע שנות התשעים גדלו.
בועת הדוט.קום ב-1999 הקפיצה את מחירי הדירות בתל-אביב שוב, אלם התפוצצות הבועה כשנה לאחר מכן הורידה את המחירים. שורה תחתונה לתחילת העשור הקודם - הפערים שוב גדלו הדירות הכללי, ואולם פקיעת הבועה בשנה שלאחר מכן הורידה את הפער ל-41%.
הקפיצה והנפילה המהירות, רק המחישו את הפער שתל-אביב פיתחה בכל הקשור לכלכלה, עסקים, פיננסים והיי טק, לעומת כלל המדינה, שבאה לידי ביטוי במחצית העשור הראשון של שנות האלפיים. באותם הימים שוק הנדל"ן התל-אביבי נחלץ ראשון מהמיתון. ב-2007 החלה הקפיצה האמתית בפער שבין תל-אביב לכל היתר. הרבה משום שבפריפריה נמשך המיתון. ב-2009 הפריפריה הצטרפה לחגיגת המחירים הגדולה, ובמקביל החלו הממשלות לפעול, או לפחות להצהיר שהן פועלות - למען ירידות המחירים. שרי האוצר יובל שטייניץ ויאיר לפיד נכשלו, ואילו משה כחלון הצליח רק לבלום את העליות. כיום מחירי הדירות הממוצעים בתל-אביב מגיעים לכ-2.7 מיליון שקל, וזה הרבה מאוד מעל לממוצע ביתר חלקי הארץ - פי 1.5 מירושלים, פי 2.5 מחיפה ופי 3 מהפריפריות בצפון ובדרום.
מדינת תל-אביב השלימה את ניצחונה הנדל"ני.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
