האם הסמארטפון יוכל להתריע מפני בעיות נפשיות?

אנשים דיכאוניים לא הוגים את אימות הקריאה כמו אנשים רגילים. החיוכים שלהם קטנים יותר. אנשים אובדניים שמדברים בנשימות כבדות ולא בנימה מתוחה צפויים לנסות יותר להתאבד. חולים עם הפרעות פסיכוטיות, כמו סוג אחד של סכיזופרניה, מרימים את גבות העיניים כשהם חומקים ממבט.

כל אלו הם ביו-מרקרים, סממנים ביולוגיים, התנהגותיים שהחוקרים איבחנו בניתוחי פנים וקול. בעזרת טכנולוגיה, הם מודדים שינויים שלא תמיד נראים לעין או נשמעים לאוזן, כמו תנועה קלה של שרירי הפנים, ושינויים קטנים בנימת הדיבור ובשפה.

"בינה מלאכותית (AI) יכולה לחוש את הבעות הפנים וההתנהגויות של אנשים כדי לסייע לרופאים להעריך בצורה אובייקטיבית יותר את בריאות הנפש", אמר לואיס-פיליפ מורנסי, פרופסור עוזר למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג. מומחים אומרים שלבינה מלאכותית יש פוטנציאל גדול בטיפולים נפשיים, היכן שההערכות הן סובייקטיביות ומבוססות במקרים רבים על דיווחי החולים על עצמם. אבל שאלות שנוגעות לפרטיות, עלות ויישום צצות כאשר ה-AI עוברת מן המעבדה אל השוק.

ד"ר מורנסי היה בצוותי מחקר באוניברסיטת דרום קליפורניה וכעת קרנגי מלון שפרסמו מחקרים שביססו יותר מתריסר סממנים ביולוגיים למצבים שכוללים דיכאון, הפרעה פוסט-טראומטית, סכיזופרניה ואובדנות. כעת הוא משתף פעולה עם חוקרים שבודקים איך להשתמש טכנולוגיה למעקב (ניטור) של בריאות נפש. "בנינו מילון של סממני ההתנהגות הללו להפרעות נפש שונות", אמר ד"ר מורנסי. "הטכנולוגיה נותנת לנו תמצית של הסמנים הללו, ואנחנו יכולים להשתמש בה במסגרת טיפול כדי לראות איך אדם מתנהג היום בהשוואה לחודש שעבר, למשל". הכוונה איננה להחליף את מרפאות בריאות הנפש, הוא אמר. אם חולה מתנהג בצורה מסויימת, אין פירוש הדבר שהוא או היא סובלים ממצב נפשי. זה רק אומר שסימפטומים נפשיים צפויים יותר, אולי. "אם אתה מדבר לפתע בנשימות עצורות, זה לא אומר שאתה הולך להתאבד", אמר ד"ר מורנסי. "זהו סימן אחד שהרופא יוכל להשתמש בו כשהוא קובע את ההערכה שלו".

חוקרים באוניברסיטאות קולומביה ופיטסבורג עורכים מחקר קליני שבו הם עוקבים אחרי בני נוער בסכנת אובדנות באמצעות הטלפונים החכמים שלהם. "חלק מהבעיה שלנו בתחום הזה הוא שאנחנו צריכים להשתפר בזיהוי הגורמים שמובילים להסלמה של סיכון להתאבדות", אומר רנדי אורבך, פרופסור עוזר לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה בקולומביה. "האם אנחנו יכולים להעריך אותם בזמן אמת כדי לבסס התערבות?". החוקרים מגייסים בני נוער בסיכון גבוה שהיו בחדרי מיון פסיכיאטריים בגלל ניסיון התאבדות, או מפני שהם דיברו על רצונם להתאבד. יש להם מימון פדרלי לגייס 200 עד 300 בני עשרה למעקב של שישה חודשים. כל משתתפי המחקר והוריהם הסכימו להיות חלק מהניסוי והמעקב אחרי מספרי הטלפונים שלהם.

ד"ר מורנסי מציין כי הפרטיות היא הדאגה העליונה ולכן חלק גדול מהמחקר הוא על גילוי סממני התנהגות שלא ניתנים לזיהוי מנתוני הטלפונים. הניסוי בקולומביה יאסוף מידע מהטלפונים החכמים, כולל תמונות סלפי והקלטות קול. החוקרים יאספו מילים שבהם משתמשים בני עשרה באתרי מדיה חברתית ובטקסטים או אי-מיילים, וכן במידע על מקום הימצאם (ווייז). באמצעות הנתונים הללו החוקרים יכולים לנתח תכונות פנים וקול, עם הטיות דיבור, והם מתבססים על הסממנים הביולוגיים של מורנסי ועמיתיו. הם יכולים להשתמש בבינה מלאכותית כדי לאבחן אם חולים אובדניים נכנסים למצב של סכנה להתאבדות.

אם המשתתפים מבטאים מחשבות אובדניות או התנהגות בהערכות שבועיות של הטלפונים שלהם, החוקרים וצוותי המרפאות מקבלים הודעה, והם נוקטים צעדים כדי ליצור קשר בין החולה והרופא או שירותי החירום, אמר ד"ר אורבך.

"הכנסת טכנולוגיה עשויה לבטל הטיות"

למרות ש-AI נראית מבטיחה בתחום בריאות הנפש, יש לה עוד כברת דרך ארוכה לעשות ממעבדת המחקר ליישום בחיים האמיתיים. ג'ושוע מגי, פרופסור עוזר לפסיכולוגיה באוניברסיטת מיאמי, פרסם בשנה שעברה מחקר שבחן יישומים של בריאות נפש שאינם בפיקוח. הוא הגיע למסקנה שהצרכנים צריכים להיות זהירים ולהשתמש ביישומים הללו רק בתיאום עם אנשי מקצוע בתחום בריאת הנפש. הטכנולוגיה הזו מלהיבה, אמר ד"ר מגי (Magee), אך ייתכן שיש כמה בעיות. אחת מהן שהוא ציין היא הכללה של מחקרים שמתבססים על מספר קטן של אנשים על אוכלוסייה קלינית גדולה הרבה יותר. יש גם הבדלים תרבותיים שיש לקחת בחשבון.

"זה אתגר גדול של כל האבחון הפסיכיאטרי", אמר מגי. "אבל אם ההבדלים הללו נלקחים בחשבון, הכנסת טכנולוגיה כזו לפרקטיקה הרפואית עשויה לבטל את "ההטיות השיטתיות שאנחנו מכניסים אולי במקרה להערכות שלנו". ד"ר מורנסי אומר שהבדלים אינדיבידואליים ותרבותיים יכולים להילקח בחשבון, מאחר שהטכנולוגיה משמשת בשלב ראשון למעקב אחרי אדם יחיד לאורך זמן.

במחקר נפרד, חוקרים מאוניברסיטת פיטסבורג מקליטים מפגשים בין כ-70 חולי דיכאון והמרפאים שלהם במצלמות רזולוציה גבוהה ומיקרופונים רגישים, אמרה הולי שוורץ, פרופסור לפסיכיאטריה במוסד. נתונים מהפגישות הללו, כמו באיזו תדירות החולים מחייכים או מחקים את שפת הגוף של הצוות הרפואי, ישמשו ליצירת אלגוריתם של אינטראקציה בין חולה מטפל. החוקרים ישתמשו באלגוריתם כדי להשוות סוגים שונים של טיפול ולנבא את האפקטיביות שלהם.

ג'סטין בייקר, מנהל מדעי מכון לטכנולוגיה ופסיכיאטריה בבית החולים McLean שקשור להרווארד בבוסטון, עובד עם ד"ר מורנסי על שימוש באיתותים מהקלטות וידאו ואודיו של חולים שמאושפזים עם הפרעות פסיכוטיות כדי לעקוב אחרי התנהגותם אחריי השחרור מבית החולים. הוא מספר כי המחקר שלו מתמקד במחלות נפש קשות, כמו הפרעה דו-קוטבית וסכיזופרניה. לחולים כאלו יש בדרך כלל בעיה לדווח בדייקנות על התסמינים שלהם. "אם תהיה לנו דרך אובייקטיבית לבדוק את הדיווח של החולה, זה יהיה משהו שיש לו תועלת קלינית מיידית", הוא אמר. לאחד המחקרים מגייס בייקר 100 חולים עם הפרעה דו=קוטבית או סכיזופרניה, למעקב של שנה באמצעות מפגשים חודשיים ונתונים שנאספים מחיישנים לבישים וטלפונים חכמים.

המטרה היא להגיע לסממנים שנבחנים באופן אובייקטיבי. "דברים כמו קצב הדיבור, גובה הקול, אורך של משפטים - אלו דברים שיכולים להימדד", הוא אומר. "פסיכיאטרים יכולים לתת יותר תשומת לב לכך, מה שיכולת הראייה והשמיעה האנושיות פחות קולטות. זיהוי של שינויים קלים יכולים לבלוט מעבר למה שפסיכיאטר מנוסה מסוגל לקלוט", הוסיף בייקר.