העירייה הציעה 5,845 שקל כפיצוי על הפקעה – ביה"ש פסק למעלה ממיליון שקל

בית המשפט קיבל תביעה נגד עיריית אשקלון, במסגרתה הציעה לפצות חברה ממנה הפקיעה 30 דונם קרקע חקלאית בסך 5,845 שקל בלבד, והעמיד את הפיצוי על 1.3 מיליון שקל, ובסך הכל 2.3 מיליון שקל לאחר תוספת של ריבית והצמדה.

את החברה ייצגו עו"ד מרים דונין שוב ממשרד המבורגר עברון המתמחה בדיני תכנון ובנייה ועו"ד קרן קמחי ממשרד קרן קמחי נדולני. 

חברת הדרי אשקלון, חוכרת קרקע חקלאית רחבת היקף באשקלון, לצורך עיבוד חקלאי. בשנת 1974 שינתה עיריית אשקלון את יעודם של 30 דונם מתוך הקרקע, מחקלאות לדרך, לצורך סלילת כביש באזור התעשייה הצפוני של אשקלון ובשנת 2003 הפקיעה העירייה את הקרקע.

החברה לא פוצתה בגין שינוי היעוד מחקלאות לדרך, ולא פוצתה בגין ההפקעה. על פי החוק, ניתן לתבוע פיצוי בגין תוכנית פוגעת בתוך 3 שנים מיום אישורה, במקרה הזה - המועד חלף מזמן. רק בשנת 2015 הגישה החברה תביעה לפיצוי בגין ההפקעה בסך 1.6 מיליון שקל. סכום הפיצוי שדרשה החברה נשען על הנחיית השמאי הממשלתי הראשי, הקובעת כי פיצוי בגין קרקע מופקעת יחושב על פי 10% משווי הקרקע הנפוצה בסביבת הקרקע המופקעת. החברה דרשה 10% משווי קרקע לתעשייה בסביבה העומד על 38-48 שקל למ"ר. החברה טענה שהתוכנית וההפקעה הרעו את מצבה ולפיכך היא דורשת פיצוי מהמ"ר הראשון, ללא ניכוי של 40%. עוד היא דרשה פיצוי בגין הפגיעה בקרקע הלא מופקעת, שכן בעקבות סלילת הדרך, נחצתה הקרקע החקלאית שנותרה בידיה לשני חלקים, מה שהקשה על נטיעות ועיבודים חקלאיים.

מנגד טענה העיריה להתיישנות בתביעה בגין שינוי היעוד, ולשיהוי בתביעה בגין ההפקעה. בנוסף טענה העירייה כי שווי דרך הוא אפס, ולחילופין על פי הנחיית השמאי הקרקעי מגיע לחברה פיצוי בגובה 10% משווי הקרקע החקלאית הגובלת בקרקע שהופקעה ששוויה עומד על 2-3 שקל למ"ר. העירייה טענה כי הדרך שנסללה בשטח המופקע דווקא שיפרה את הנגישות לקרקע, ולכן במידה ומגיע פיצוי יש לנכות 40% מהקרקע. בנוסף טענה העירייה כי לא מגיע כל פיצוי בגין קרקע שלא הופקעה מאחר וגם לפני סלילת הכביש היתה הקרקע מפוצלת וכלל לא היתה מעובדת כולה. בשורה התחתונה - העירייה הסכימה לפצות את החברה במקסימום 5,845 שקל.

שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שמואל פרידלנדר, חשב אחרת מהעירייה, כפי שעולה מהחלטתו שהתקבלה כעת, ושקיבלה את התביעה. פרידלנדר אף מתח ביקורת על העירייה: "המשיבה אינה מוטרדת מכך שהותירה את המבקשת נטולת 30 דונם שטח חקלאי לעיבוד, בלא כל תוחלת רווח מן התכנון והבנייה ובלא פיצוי", קבע השופט. "או לחילופין עם 5,845 שקל שהם 10% משווי חלקאי הכולל רק 60% מהקרקע המופקעת, ובהנחה שיתר הקרקע לא נפגעה מההפקעה. אני דווקא מוטרד מכך. הציבור זכה בדרך על חשבון שטח העיבוד החקלאי של המבקש. מן הראוי שהציבור ימלא חסרונה. פרשנות משפטית שלפיה הנפגע מפוצה על ידי מי שהתעשר על חשבונו, עדיפה על כזו שלפיה הוא יוצא וידיו על ראשו".

פרידלנדר אימץ את הנחיית השמאי הממשלתי הראשי כי הפיצוי בגין דרך יעמוד על 10% משווי הקרקע הנפוצה בסביבה. מאחר והקרקע הנפוצה בסביבה היא לתעשייה, לא קיבל פרידלנדר את טענת העירייה כי הפיצוי צריך להיגזר משווי קרקע גובלת שהיא חקלאית. לפיכך קיבל השופט את הטענה לפיצוי בגין הקרקע החקלאית שהופקעה בשיעור 10% משווי קרקע ביעוד תעשייה העומד על 38-48 שקל למ"ר. בנוסף קבע פרידלנדר כי הפיצוי יחול מהמ"ר ראשון של הקרקע המופקעת לא ניכוי של 40% . יחד עם זאת דחה השופט את הבקשה לפיצוי בגין הקרקע שלא הופקעה בנימוק כי הפגיעה בה בעקבות ההפקעה היתה זניחה. בסך הכל העמיד בית המשפט את גובה הפיצוי לחברה בסך 1.3 מיליון שקל, נכון לשנת 2003, ובתוספת ריבית והצמדה צוין בפסק הדין כי סך תשלום הפיצוי לחברה יעמוד על 2.3 מיליון שקל.