איך הגיע קיוסק בגן לאומי באשקלון לשווי של 200 אלף שקל? ואיך דייר מוגן שמת לפני כמה שנים יוכל להעביר זכויות ליורשיו? שאלות אלה הגיעו לאחרונה לבית משפט השלום באשקלון.
הקיוסק המדובר הוקם ב-1965. את הקרקע, בשטח 25.4 מ"ר, הקצתה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה למאיר אלפיה שנה קודם לכן, כדי לעזור לאלפיה להתמודד עם מצב נפשי וכלכלי קשה שנגרם לו בשל פציעתו במלחמת השחרור. ביולי 1965 הקיוסק החל לפעול, לאחר שקיבל היתר בנייה, תעודת גמר ורישיון עסק.
בראשית שנות ה-2000 הפסיק אלפיה את פעילות הקיוסק עקב מחלה. באוקטובר 2013 הוא נפטר, ובסמוך לאחר פטירתו ביקשה אלמנתו לחזור ולהפעיל את הקיוסק. לשם כך פנו ילדיה לרשות הטבע והגנים (רט"ג), ולאחר פגישה שהתקיימה בין הצדדים הגיעה רט"ג למסקנה כי אין מקום לאפשר לילדי המנוח להפעיל עסק כלשהו במבנה הקיוסק. בשל רצונה להרוס את הקיוסק, הגישה רט"ג לבית משפט השלום באשקלון תביעה לסילוק ידה של אלמנת המנוח ויורשת הקיוסק.
"המנוח השקיע כספים"
התביעה התבררה אצל השופטת סבין כהן, אשר קבעה כי השאלה העיקרית שעומדת בפניה היא מה מעמדו של המנוח בקיוסק - האם כזה של בר-רשות או מעמד אחר כמו דייר מוגן.
"בית המשפט פירש את מערכת היחסים בין הצדדים בראי התקופה הרלוונטית, דהיינו, טרם חקיקת חוק הגנת הדייר בשנת 1972. נוכח עובדה זו מצאה לנכון השופטת כהן לציין כי "דומה כי בימינו אנו לא היינו עוסקים בשאלה דומה, הקצאת מקרקעין כיום נערכת בתהליכים מסודרים ועל-פי הסכמים בכתב".
השופטת קבעה כי "אין חולק כי עיריית אשקלון הקצתה למנוח את הזכות להקים את הקיוסק בשטח הגן הלאומי", ואף הוצא עבור הקיוסק היתר בנייה וניתנה תעודת גמר לנכס.
בית המשפט קבע כי התנהלות הצדדים - במסגרתה הוטל על המנוח לבנות את הנכס במימונו הוא - מלמדת כי כוונת הצדדים לא הייתה כי העירייה תוכל בכל עת, על-פי רצונה, לדרוש את פינויו של המנוח מהנכס.
השופטת הוסיפה כי הקצאת השטח למנוח לא הוגבלה בזמן ולא הותנתה בכך שרק המנוח אישית יוכל להפעיל הקיוסק, וכי לא סביר להניח שהמנוח היה מסכים להשקיע סכומי כסף בלי שתינתן לו האפשרות להעביר את הנכס לאחר, כשהוא לא יוכל לעשות שימוש בו.
בית המשפט פסק כי למרות שבנסח הרישום בטאבו אין כל אזכור של המנוח, לא ניתן להתעלם מזכויותיו של הבעלים בנכס שניתנו לו כ"הקצאה". עוד נפסק כי למרות שהמנוח לא שילם מעולם שכירות לעיריית אשקלון או לרט"ג, הוא נחשב דייר מוגן, ולכן לא ניתן לפנותו. בהקשר זה הוגדרו על-ידי בית המשפט כ"דמי מפתח", העלויות שבהן נשא המנוח לצורך הקמת העסק.
בית המשפט הבהיר כי רט"ג לא הצביעה על צורך מיוחד לפינוי השטח עליו הוקם הקיוסק, ולא הצביעה על נזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מהפעלת הקיוסק. משכך, נפסק כי לא קמה "עילת פינוי אמיתית, אשר יש בה כדי להצדיק הפינוי, ללא כל תנאי", ולכן רט"ג אינה זכאית לפנות את המקרקעין ללא הסכמת אלמנת המנוח.
נוכח קביעות אלה ועוד, השופטת דחתה את תביעת הפינוי ופסקה כי אם האלמנה תסכים לפינוי הקיוסק, היא תהיה זכאית לקבל פיצוי בסך 195,722 שקל מרט"ג, זאת בנוסף להוצאות משפט בסכום של 15,000 שקל שנפסקו לטובתה.
"טעויות בפסק הדין"
מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "הרשות סבורה כי פסק הדין שגוי, ובכוונתה להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בשל העובדה שהתיק עתיד לידון בבית המשפט המחוזי, לא נפרט את טענותינו הרבות ביחס לטעויות שנפלו בפסק הדין".
את אלמנת המנוח ייצג עו"ד עו"ד ארז אסרף ממשרד אסרף, ליבוביץ ושות'. רשות הטבע והגנים יוצגה על-ידי עו"ד אסף הורניק.
עו"ד ארז אסרף ממשרד אסרף, ליבוביץ ושות'/ צילום: סטודיו תומאס
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
