האזרח כבעל מניות בממשלת ישראל הנבחרת

כאזרח שעבר כמה וכמה סבבי בחירות, לעתים חשתי שלא את בחירתנו הרציונלית מחפשים בקלפי, אלא את נפילתנו למלכודת רגשית או תודעתית, שתאפשר לפוליטיקאים להמשיך לשלוט או להשפיע, עד הסיבוב הבא. השיטה הפוליטית צריכה לאפשר לבוחר לבחון את תוצאות הממשלה לאור תוכניתה, יעדיה ומידת ההצלחה בישומם. גישה זו תאפשר בחירה רציונלית.

מדינת ישראל, ככלל, איננה מדינה מנוהלת. תחום אחד מנוהל באופן מניח את הדעת ולא יותר מכך, והוא התחום הביטחוני-צבאי. לדוגמה, תקציב החינוך וההשכלה הוא גדול ושני רק לתקציב הביטחון. למרות זאת, הישגינו במבחנים הבינלאומיים בהשכלה ובמדע דלים. תקציב התחבורה הוא תקציב גדול, אך אנו לא קרובים לפתרון בעיות העומס בדרכים ולבניית מערכת תחבורה מטרופוליטנית. תקציב הבריאות אינו גדול, ומערכת הבריאות עומדת לקרוס. תחום ההייטק אינו מנוהל על-ידי הממשלה, והוא נהנה מפריחה גדולה. זהו חריג שאינו מוכיח את הכלל.

העם דורש ניהול יעיל של משאבי המדינה ותוצאות שישפרו את מצבו. בניגוד לתחום העסקי המתמקד ברווח ותשואה - בתחום הפוליטי התוצאה או ההישג יכולים להיות גם הגדלת הוצאות הרווחה, יצירת ריאות ירוקות ושיפור ערכי, כמו גם העלאת הפריון, שיפור רווחיות חברות ממשלתיות, עידוד היצוא והגדלת מספר המיטות והרופאים בבתי החולים. ניתן למדוד את תוצאות פעילות הממשלה בכל אחד מתחומי פעולתה. קיים ביטוי בתחום הניהול שקובע כי מה שלא מדיד הוא אינו נהיל!

אחרי 100 הימים לכינון הקואליציה, הבוחר מצפה לעיקרי תוכנית ממשלתית, שתאושר בממשלה, תוצג בכנסת ותפורט במהלך אישור התקציב הראשון וסמוך לאישורו ותפורסם לציבור. התוכנית צריכה לכלול יעדים ברורים ולוח זמנים בחתך מיניסטריונים.

האזרח, בדומה לבעל מניות בחברה עסקית הסומך אפריורי על מנהליה, סומך או אמור לסמוך עקרונית על הפוליטיקאים. אבל למרות זאת האזרח מעוניין בתוצאות ובשיפור מתמיד. הדרך היחידה לבחון זאת היא על-ידי יצירת פרקטיקה, שבה הממשלה תציג לציבור תוכנית מעשית, הכוללת יעדים ספציפיים ולוח זמנים בסיסי בכל אחד מתחומי פעילותה. דרך זו תאפשר לנבחרי הציבור להוכיח את עצמם בתכנון, ניהול וביצוע של מה שהעם צריך ורוצה, ולא להסתפק במכירת אשליות, שיסוי הדדי וסיסמאות חלולות.

ניתן לבצע הקבלה פשטנית בין ממשלה לחברה עסקית. הממשלה היא הדירקטוריון, וראש הממשלה הוא יו"ר הדירקטוריון, כראשון בין שווים. השרים הם חברי הדירקטוריון ואחראים ביחד ולחוד על פעולות הממשלה, בדומה לדירקטוריון. כל שר הוא גם יו"ר הדירקטוריון של המיניסטריון שלו, והוא האחראי על פעולות היחידה העסקית (המיניסטריון) כלפי מליאת הדירקטוריון (הממשלה). בעלי המניות בחברת הממשלה בע"מ הם הציבור, אשר מביע את דעתו בבחירות אחת ל-4 שנים, ובין מערכות הבחירות הוא שולח נציגים לכנסת בכדי שייצגו אותו במהלך כהונת הממשלה.

הפיקוח של הכנסת על פעולות הממשלה הוא חלש ולא אפקטיבי, במיוחד לאור העובדה שלקואליציה המרכיבה את הממשלה בדרך-כלל יש רוב בכנסת. יתכן שגיבוש פרקטיקה כזו תאפשר לציבור לשפוט במישרין, באופן רציונלי. הקבלה זו של הממשלה לאורגן של חברה עסקית, נעשית על-מנת שנשווה את רמת התכנון, הבקרה, הביצוע, הדיווח והנשיאה באחריות בחברה עסקית לעומת המקבילה הממשלתית.

נציין כי גם בעסקים קיימות מלחמות, מופיעים ברבורים שחורים, קיימת פוליטיקה ארגונית, וקיימים אילוצים שאינם נשלטים על-ידי החברה. נכון הדבר שממשלה, בניגוד לחברה עסקית, יכולה לשלוח חיילים למשימות הכרוכות בסכנת חיים או לחשוף את העורף האזרחי להתקפות אויב ולאובדן חיים, אך מעבר לכך ההקבלה לגיטימית. חבל שאי-אפשר לתבוע פוליטיקאים על רשלנות.

לאור ההקבלה בין תפקידי ממשלה ושרים לבין תפקידי הדירקטוריון וההנהלה בחברה עסקית, ניתן להמחיש עד כמה רבה ההפקרות וחוסר הניהול במישור הממשלתי והפוליטי.

יש להדגיש בפני המפלגות, נבחרי הציבור וכל ממשלה שתיכון בעתיד, את הכלל לפיו אין סמכות בלי אחריות ניהולית וביצועית. גישה זו רצוי שתחלחל לשירות הציבורי, לרשויות המקומיות ולרשויות הממשלה השונות. לו יהי.

מפלגות שינהגו בדרך המומלצת ברשימה זו, יאפשרו לבוחר לשפוט את טיב התוכנית שגיבשו, את רמת הביצוע ואת העמידה ביעדים שיוגדרו בראשית הקדנציה.

הכותב הוא ראש משרד גרוס (GKH)