לא רק בישראל: האביב האלקטורלי של העולם

הרבה דובים מגיחים עכשיו ממאורות החורף שלהם. מדרום מזרח אסיה עד אפריקה הדרומית, ממרכז אירופה עד דרום האוקיאנוס השקט, מדרום אסיה עד המזרח התיכון, שורה של ארצות עתה זה הצביעו, או עומדות להצביע בבחירות כלליות. זו צפיפות יוצאת דופן, אם כי אין טעם לתת בה סימנים. ככה יצא.

קשה אפוא לדבר על מאפיינים גלובליים, אם כי יש כמה צדדי דמיון מעניינים. אנשים חזקים נאחזים בציפורניהם בשלטון, אף כי יש סימנים שהם נמאסים על בוחריהם. זה לא בהכרח מפני שהם אנשים רעים, אלא מפני שבוחרים בחברות דמוקרטיות אוהבים להשתמש מפעם לפעם בזכותם להחליף את ממשלותיהם.

ברוב ארצות "האביב האלקטורלי" אין הגבלה על מספר תקופות הכהונה. הגבלה כזאת ממילא נדירה למדי בדמוקרטיות פרלמנטריות. הייתה אחת בישראל בתקופה הקצרה שבה ישראלים בחרו בבחירה ישירה את ראש ממשלתם.

הייתה אחת בטורקיה - שלוש תקופות כהונה - והיא המריצה את רג'פ טאיפ ארדואן למצוא נוסחה חלופית להישאר בשלטון. הוא שינה את החוקה בשני שלבים: תחילה הסדיר בחירה ישירה של הנשיא מעוט-הסמכויות, ואחר כך העניק כוח אקזקוטיבי כמעט בלתי מוגבל לעצמו. ליתר ביטחון הוא גם ביטל את כהונת ראש הממשלה.

בארה"ב נהגה במשך 150 שנה הגבלה וולונטרית על אורך כהונותיהם של נשיאים. היא הופרה בימי מלחמת העולם השנייה, כאשר פרנקלין רוזוולט התמודד פעם שלישית ורביעית, ונבחר. עשר שנים אחר כך, הרפובליקאים נקמו ברוזוולט המת, וקבעו הגבלה של שתי תקופות כהונה, רצופות או לא רצופות.

שנים אחר כך התעוררה בארה"ב יוזמה להגביל גם את תקופות הכהונה של צירי קונגרס ושל סנאטורים. פרשן שמרני ידוע, ג'ורג' וויל, אמר אז: "יש הגבלה על תקופות כהונה. אנחנו קוראים לה 'בחירות'". זה כמובן נכון כשלעצמו, אבל כידוע לכל סטודנט מתחיל של פוליטיקה אמריקאית, אלה המחזיקים בכהונה נהנים מיתרון פתיחה עצום אם הם מנסים לחזור ולהיבחר.

900 מיליון בעלי זכות בחירה

בעלי כהונה מתמודדים בימים האלה על תקופת כהונה נוספת: בישראל, בהודו, באוקראינה, בדרום אפריקה ובאינדונזיה. ישראל, הודו ודרום אפריקה מזכירות במידה מסוימת זו את זו.

הבחירות בהודו מתחילות השבוע. "מתחילות", מפני שההצבעה נמשכת לא פחות משישה שבועות. היא מתנהלת בחלקים שונים של הארץ הענקית הזו, על 900 מיליון בעלי זכות הבחירה שלה.

המאמץ הלוגיסטי הוא עצום ממדים, והצלחתו היא ביטוי של כבוד לחוסנה של המערכת. פגומה כאשר תהיה הדמוקרטיה ההודית, הבחירות בה מתנהלות בדרגה מרשימה של יעילות ושל הגינות. פתקי הצבעה, או בעצם גיליונות, מאוחסנים במשך שבועות תחת השגחה קפדנית, ומעולם לא התעוררו טענות ממשיות על זיוף או על אי-סדרים, בוודאי לא במידה שהעמידה בספק את התוצאות.

ראש הממשלה נרנדרה מודי, מנהיג של מפלגה לאומנית-דתית, מועמד לחדש את המנדט בן חמש השנים שלו. לפני חמש שנים מפלגתו קיבלה רוב מוחלט של המושבים בפרלמנט, אף על פי שהיו לה רק 33% מהקולות. זה מה שקורה מפעם לפעם בשיטת בחירות רובנית חד-סיבובית, שבה כל ציר פרלמנט נבחר במחוז משלו, גם ללא רוב. די לו ביתרון כלשהו על פני מס' 2.

יתרון כזה תלוי לא פעם בפילוג של קולות היריבים. ואמנם ב-2014 הם היו מפולגים ללא תקנה. הפעם יש ביניהם מידה גדולה יותר של אחדות, וסביר להניח שניצחון מודי כי יבוא, ייפול מניצחונו הקודם. בהיעדר רוב מוחלט בפרלמנט הוא יצטרך לכונן קואליציה, נוסחת שלטון שאינה מתיישבת עם מזגו ועם שאיפותיו.

החשמל נפסק, השחיתות גואה

בדרום אפריקה, מפלגת השלטון, סוציאליסטית על פי ההיסטוריה שלה וקצת פחות על פי הפרקטיקות שלה, מנסה לשכך אי שביעות רצון גוברת מ-25 שנות שלטונה, בייחוד בקרב צעירים. כל הסימנים מעידים שהיא תנצח פעם נוספת בבחירות ב-8 במאי. השאלה היחידה היא אם התמיכה בה תרד מתחת ל-50%.

לדרום אפריקה יש משטר שאינו מתיישב עם הגדרות רגילות. בראש ממשלתה עומד נשיא אקזקוטיבי, אבל הוא נבחר בידי הפרלמנט, והוא בר-הדחה. למעשה, אין הוא שונה מראש ממשלה חזק במשטר פרלמנטרי. שני הנשיאים הקודמים לא הורשו לסיים את כהונותיהם. זה הנוכחי, המכהן מאז אמצע 2017, מתמודד עם מורשת של ניהול כושל ושל שחיתות מסיבית. החודש שעבר עמד בסימן שיבושים בלתי פוסקים באספקת חשמל ואלימות עירונית נגד פועלים זרים. דרום אפריקה זקוקה לתיקוני דרך דחופים.

הבחירות באינדונזיה בשבוע הבא מעוררות סקרנות מיוחדת, מפני שהן נערכות בארץ המוסלמית הגדולה ביותר בעולם, עם 190 מיליון בעלי זכות בחירה. אינדונזיה מציינת השנה 20 שנה לדמוקרטיה שלה. באחרונה גבר בה משקלם הפוליטי של איסלאמיסטים. הנשיא המכהן בחר כוהן דת מוסלמי להיות מועמדו לסגן נשיא.

בחירות כלליות יהיו בעוד שלושה שבועות בספרד. ממשלת המיעוט הסוציאליסטית מועמדת לניצחון, כנראה בהפרש משכנע, אבל קטן הסיכוי שהיא תקבל רוב. ספרד עמדה בשנים האחרונות בסימן אי-יציבות, ובפעם הראשונה מאז חזרה למשטר דמוקרטי ממשׁלתה נפלה בהצבעת אמון והוחלפה באמצע קדנציה.

הימין הפופוליסטי מסתער על אירופה

בבחירות לפרלמנט האירופי, ב-23 במאי, אמנם לא יבחרו ממשלה, אבל יבטאו את מצב הרוח ברחבי האיחוד האירופי. הימין הפופוליסטי, שונא המהגרים, המתנגד למדיניותה של נציבות האיחוד בבריסל, עושה מאמץ מיוחד להפוך לסיעה הגדולה ביותר בפרלמנט. על רקע הברקזיט והשקיעה בכוחן של ממשלות ליברליות בגרמניה ובצרפת, תוצאה כזאת עשויה לבשר שינויים מפליגים באירופה וביחסים בין אירופה לארה"ב ורוסיה.

אוקראינה תחליט בעוד עשרה ימים מי יהיה הנשיא: קומיקאי כריזמטי שעד כה סירב לגלות מה הוא רוצה - או הנשיא המכהן, שנמאס על רוב גדול של האוקראינים. הקומיקאי ניצח בסיבוב הראשון בהפרש גדול, והוא אפוא המועמד לנצח בסיבוב השני והמכריע. זו אפשרות המעוררת אי נוחות ניכרת בין ידידי אוקראינה ושוחרי טובתה, מפני שעל פניה היא מלמדת על חוסר רצינות, על ציניות, על כמעט-ניהיליזם. ברור למדי שהיא תהיה רצויה בעיני ולדימיר פוטין, אשר עצמאותה של אוקראינה היא לצנינים בעיניו.

בטורקיה אנחנו עדיין מחכים לתוצאות הסופיות של הבחירות החשובות לראשי ערים באיסטנבול ובאנקרה. בשתיהן הוכרז ניצחון דחוק של האופוזיציה, אבל ארדואן, הפלא ופלא, מייחס את התוצאות למזימות של הפשע המאורגן. הקולות חוזרים ונמנים, ושבריריותה של הדמוקרטיה הטורקית גדולה עוד יותר ממה שהייתה.

האביב האלקטורלי יסתיים, אולי, בבחירות כלליות באוסטרליה. שם נחוצים רק 33 יום לקביעת התאריך. מצפים אפוא להודעה קרובה מאוד, ואפשר שהבחירות ייערכו ב-25 במאי. תקופת הכהונה של פרלמנט באוסטרליה היא שלוש שנים, מן הקצרות בעולם. אבל בשנים האחרונות, ראשי ממשלות אוסטרלים לא הצליחו להחזיק מעמד אפילו שלוש שנים, והודחו בידי מפלגותיהם שלהם.

האביב האלקטורלי הזה אינו עומד לשנות את מהלך ההיסטוריה, אבל הוא שולח תזכורת מועילה שאף כי הדמוקרטיה הליברלית עומדת בנסיגה בעולם, חייהם של מאות מיליונים עדיין מנוהלים דרך תיבת הקלפי. לא רע.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny