ממשלת אחדות לאומית - זה לא חייב להיות "הם" או "אנחנו"

הסיכויים לממשלת אחדות לאומית קטנים, אבל עדיין חשוב להקשיב לקולות, כי הם מייצגים רצון אותנטי ועמוק. ולא זה לא רק כי הימין ניצח אז השמאל רוצה אחדות לאומית, אלא אלו קולות שנשמעים במציאות הישראלית כתגובה לקיטוב העמוק. עברנו מערכת בחירות עכורה במיוחד, שישראלים רבים השתתפו בה בחוסר חשק, בדיוק בגלל הקיטוב הזה.   

רצח רבין הוא אחד מנקודות השבר המרכזיות בחברה הישראלית, שתי מגמות התרחשו בעקבות הרצח- מאמץ מרוכז של אנשים טובים מימין ומשמאל, חילונים ודתיים לגשר על הפערים, למצא דרך לחיים משותפים, אם זה על ידי בתי ספר מעורבים חילונים ודתיים, תנועות שבאו לייצר בניה מחודשת, אמנות הסכמה בין לחילונים ודתיים דוגמת אמנת גביזון מדן. המגמה ההפוכה, התרחשה בפוליטיקה, כאשר מאז הבחירות שמיד לאחר הרצח, מקמפיינים של ילדים רצים בשדות ועתיד טוב יותר, הקמפיין של נתניהו הבחין בבהירות בקו השבר, קו פרשת מים בתוך החברה הישראלית, שמבחין בין מי שמזדהה עם הגדרה עצמית כיהודי, ומי שמזדהה עם הגדרה עצמית כישראלי.

זאת היתה התובנה העמוקה של ארתור פינקלשטיין היועץ האסטרטגי המיתולוגי של נתניהו: השמאל בישראל מזדהה יותר עם המילה ישראלי, והימין עם המילה יהודי. זהו קו השבר, ומאז כל קמפיין, נתניהו מחדד מחדש את הרטוריקה הזאת. הם או אנחנו, שמאל מול ימין, יהודים מול ישראלים, ואפילו יהודית מול דמוקרטית, שוב ושוב כל קמפיין, וזה מצליח, כי קמפיין בחירות הוא בינארי, דורש החלטה אחת ספציפית, ובקמפיין כדי לנצח מחדדים פערים והבדלים. וכמובן שהצד השני לא נשאר חייב, כולם בקמפיינים שאנחנו או הם, הוא או אנחנו, במערכת הבחירות האלו זה הגיע לשיא כאשר מפלגות שלא הגדירו את עצמם על הציר הזה פשוט נעלמו. קו פרשת המים מעולם לא היה מחודד יותר.

אבל האמת היא שהחיים עצמם הם הרבה פחות בינאריים, והנסיון לייצר חיים משותפים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית נמצא בחיים עצמם, ולא בפוליטיקה שרק מחדדת פערי זהויות. במדינת ישראל יש ציבור גדול שמבין שככה זה בקמפיינים, אבל גם יודע שבמציאות לא חייבים לייצר פערים גדולים מידי. הקריאה לממשלת אחדות היא נסיון לגשר בין הפוליטיקה שמחדדת זהויות לבין ההתנהלות היומיומית במציאות הישראלית שנמנעת מקיטוב.

ויש לא מעט אנשים שרוצים לחבר בין מציאות החיים בישראל ובין הפוליטיקה, אנשים שלא רוצים באמת לבחור בין יהודי לישראלי, בין יהודית לדמוקרטית, בין הם לאנחנו. רבים רוצים את שניהם. הקולות האלו לממשלת אחדות לאומית מבקשים למצוא דרך לחבר בין החיים האמיתיים במדינת ישראל, לבין הפוליטיקה הישראלית, שנמצאת במירוץ לעבר הקיטוב. ואלו קולות שהגיע הזמן שישמעו.

ועוד משהו. אין שום סיבה שנבחר בין מדינה יהודית לדמוקרטית, בין ישראליות ליהדות, היהדות של המדינה שלנו צריכה להתחבר ולהשתלב ולאפשר מדינה דמוקרטית, והדמוקרטיה שלנו צריכה לאפשר זהות יהודית עבור מדינת ישראל. זה לא חייב להיות הם או אנחנו.   

הכותבת הייתה חברת כנסת מטעם מפלגת כולנו בכנסת ה-20