להחיל חוקי זכויות אדם על חברות עסקיות

בעשורים האחרונים גובר מאוד בשיח המקומי והבינלאומי העיסוק בשאלת אחריותם החברתית של תאגידים עסקיים, לרבות מחויבותם לכיבוד זכויות האדם של הפרט. במציאות הנוכחית, מרחב ההשפעה של פעולותיהם של תאגידים חורג בהרבה מהתאגידים עצמם, ומעורר את שאלת האחריות והמחויבות של אלה לשקול גם שיקולים ציבוריים בפעילותם, במיוחד כאשר המגזר העסקי מאתגר כיום את השיח החברתי, המשפטי והציבורי לא פחות לעתים מהמגזר השלטוני.

דוגמה להכפפתו המשפטית המתגברת של הסקטור העסקי לכיבודן של זכויות אדם, באה לידי ביטוי בחקיקה דוגמת שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ואיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ספציפית. באופן כללי יותר, אך מסורבל, זה בא לידי ביטוי גם בפסיקה, באמצעות עקרונות משפטיים עמומים דוגמת "תום לב" ו"תקנת הציבור".

על רקע זה נראה שהגיעה השעה להכפיף תאגידים עסקיים במישרין לחוקי היסוד שעוסקים בכבוד האדם (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק) ולאפשר לתבוע מכוחם במקרים המתאימים תאגידים המפירים זכויות אדם.

גישה זו מנומקת בתפיסות דמוקרטיות איתנות, לפיהן אין מקום לייחס מעמד מכריע לזהותה של היישות הפוגעת בזכויות האדם - הרשות השלטונית, על זרועותיה השונות, לעומת גופים לא שלטוניים - כאבן-בוחן לקביעת מקור ההגנה המשפטית הניתנת לזכויות האדם.

יתר על כן, גישה זו צועדת יד ביד גם עם השיח הבינלאומי המתחזק בעולם המערבי בנוגע להטלת אחריות לכיבודן של זכויות אדם גם על גופים לא שלטוניים. שיח זה ניכר כיום היטב ביוזמותיהם של ארגונים בינלאומיים שונים, שמשקיעים מאמצים רבים בפיתוחן של דרכים להחלת החובה לכבד זכויות אדם על ידי המגזר העסקי, ובמיוחד ביוזמת ה-Protect, Respect, Remedy שהוצעה על-ידי פרופ' ג'ון ראגי,  ואשר אומצה על ידי האו"ם בשנת 2011 במסמך הנחיות פורץ דרך שכותרתו: "עקרונות מנחים בעסקים ובזכויות אדם".

מסמך זה כולל הנחיות על בסיס שלושה עמודי תווך: על חובת המדינה להגן על זכויות אדם, על חובת התאגידים לכבד זכויות אדם ועל החובה המשותפת למתן סעדים משפטיים במקרה של פגיעה בזכויות אדם. העקרונות חלים על כל המדינות, על כל סוגי התאגידים (רב-לאומיים ולאומיים כאחד), ללא תלות בגודלם, בסקטור שבו הם פועלים, במיקומם, בבעלות עליהם ובמבנה שלהם.

יוזמה זו, הזוכה להכרה עולמית מתגברת, היא כל כך משמעותית כיום, עד כדי כך שממשלות, ארגונים משמעותיים דוגמת ה-OECD וארגונים עסקיים ולא-עסקיים כאחד, החלו להתייחס אליהן כמעט באופן מיידי.

מגמה זו לא צפוייה להיעצר והיא אף מתחזקת בהתאם להנחיות האו"ם האמורות, להן התלוותה הקמתה של קבוצת עבודה בנושא של זכויות אדם ותאגידים על ידי המועצה לזכויות אדם, אשר מטרתה העיקרית היא להמשיך ולקדם את יישומן האפקטיבי של ההנחיות.

במילים אחרות, הנחיות האו"ם העוסקות בהכפפתו של המגזר העסקי לשמירה על זכויות אדם נחשבות לסטנדרט גלובלי מרכזי בנושא חם זה. אף שהן עדיין אינן כלי משפטי שמחיל חובות חדשות ואופרטיביות על המדינות או על התאגידים - אם כי יש כבר כאלה המציעים לנסחן כאמנה מחייבת - הן מספקות מנוף של ממש להגברת ההתמודדות המצופה מהמדינות ומהתאגידים בנושא זה.

הצעתנו בנוגע להכפפתם המשפטית של תאגידים עסקיים לחוקי היסוד בנושא זכויות האדם מקדמת לפיכך את פני ההווה והעתיד והיא הופכת למשמעותית במיוחד כיום, כשלא ניתן עוד להפריז בעוצמתם של תאגידים עסקיים רבים ובהשפעתם הפוטנציאלית על זכויות האדם.

בוקשפן הוא מרצה בבית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי. כשר הוא פרופ' אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.