מחלת הקטרת

בוועד רכבת ישראל איבדו את הבושה. חברי ועד העובדים שנזעקו לטובת נהגי הקטר הקודחים מ"רכבטיטיס", מחלה נדירה שגרמה להם להיעדרות קבוצתית מהעבודה והתפשטה גם למחלקת הפקחים בסוף השבוע האחרון, אלה שגיבו ואולי גם הגו את "תסמונת הגב החלש", בה לקו הפקחים לאחר תוספת של 100 גרם לתיקי הגב החדשים שסיפקה ההנהלה וגרמה להם להסתובב עם שקיות של "מגה" כדי להקל הכאב - החליטו להסיר כפפות ולתקוף את מי שזז.

הם שולחים לכלי התקשורת דוברים חדי-לשון ועורכי דין חברתיים שיוצאים חוצץ נגד ההנהלה שהשביתה, בצדק או שלא, בשישי האחרון את כלל תנועת הרכבות, מה שגרם לנוסעים ללכת מכות על מושב באוטובוס.

ההיסטריה שאוחזת בהסתדרות ובוועד של גילה אדרעי, הקוראים להקמת ועדת בדיקה חיצונית ל"חקירת האירוע" ומנסים לנקות בכל הכוח את היו"ר והכפופים לה מאשמה - מובנת. את סף הסבלנות הציבורית הם חצו מזמן והפכו לגוף השנוא במדינה, ועכשיו הם קולטים שהגיע עת התשלום על ההתעללות המתמשכת.

למחלות הממאירות של הרכבת יש טיפול תרופתי משולב, שיכול לפעול באופן מיידי. קודם כל יש להגביל את זכות השביתה. ידע כל חבר בוועד מונופוליסטי, חברת חשמל, רשות שדות התעופה, נמלי ישראל והרכבת, שאם יצא בהשבתה פרועה, הוא יושלך לבילוי מפוקפק בתא המעצר. נדמה לי ששביתות חסרות בסיס ואי ציות לצווי בית המשפט, כמו שקורה לא פעם, יצטמצמו באופן דרמטי.

איך אפשר להילחם במחלות מסתוריות שתוקפות בבת אחת 18 נהגים, כמובן שבלי ידיעת הוועד וההסתדרות? חוקרים פרטיים או המשטרה יכולים לברר, בקלות יחסית, האם הייתה פה מחלה אמיתית או שמא נהגים עשו את עצמם חולים, וקיבלו ימי חופשה שלא כדין, מה שעלול לסבך אותם בפלילים בחשד של "קבלת דבר במרמה". עונש מרתיע לכמה מהם, ילמד לקח כל מיני חכמולוגים יצירתיים. בדרך ילמדו שיעור גם בארגון העובדים הגדול במדינה, שבגיבוי פורעי חוק, העבודה המאורגנת נפגעת.

השלב השלישי יותר מורכב, אבל גם הוא אפשרי. מכיוון שהנהלת הרכבת לא מסוגלת להשתלט על אלה שעובדים אצלה, ונותנת להם לנהל את החברה, אין צורך להחליף יותר מנכ"ל במנכ"ל, כי זה לא יעזור. הארגון הזה סיים את תפקידו בקונסטלציה הנוכחית והדרך היחידה לספק שירות סביר ואולי אפילו טוב, למאות אלפי הנוסעים האומללים, היא להפריט את הרכבת, כמו שהופרטו הנמלים. הוועדים ישתוללו, המשק יושבת, אבל הסבל ישתלם. חברה פרטית לא תרשה לעצמה להפסיד 380 מיליון שקל בשנה. היא תעמיד את העובדים שלה שהפכו מזמן לבעלי הבית, במקום. רק כשבעל הבית הוא המדינה, אפשר לפרפר אותו ככה.

נוסעי הרכבת צריכים להחלים מ"הקטרת" וללחוץ על הממשלה החדשה ושר התחבורה שיתמנה, לעשות מעשה. לא להקים ועדות ולברבר ולא לבכות ולקטר, אלא לרתום את הרכבת לקטר בריא ולהתחיל סוף סוף להעלות אותה על הפסים.