המשימה הגדולה של שר התקשורת הבא: לחלץ את ישראל מהפקק הדיגיטלי

בתקשורת, כמו בתחבורה, ישראל תקועה בתוך פקק אחד גדול שרק הולך ומתארך. כמו שאנחנו עומדים בפקקים בכבישים, ככה העומס על תשתיות התקשורת הולך וגובר. אם בתחבורה הפיתרון נעוץ בתחבורה ציבורית יעילה, הפיתרון ל"פקק הדיגיטלי" הוא סיבים אופטיים בכל הארץ, אתגר שרק בזק יכולה לו בשלב זה.

סיבים אופטיים שמספקים מהירות של 1 ג'יגה ביט לשנייה יקצרו את הדרך מהפריפריה למרכז, יאפשרו לרבים לעבוד מהבית ולהרגיש כאילו הם בעבודה, וכך גם יקלו על הפקקים והעומס בתחבורה. מעבר לכך, הם יאפשרו להעניק שירותי בריאות מרחוק ואשפוז ביתי, ינגישו חינוך מרחוק ועוד.

השורה התחתונה, עוד לפני שנפרט, היא שאם משרד התקשורת לא ימצא את הדרך לאפשר לבזק לפרוס סיבים, לא תיפתר בעיית התחבורה הדיגיטלית, ויפה שעה אחת קודם.

ולכן בניגוד מוחלט למדיניות משרד התקשורת, בזק היא הפתרון. לא הבעיה. בשנה האחרונה משרד התקשורת מוביל את הקו הקיצוני ביותר אולי של משרד ממשלתי נגד חברות שהוא מפקח עליהן. זה לא נראה כמו מדיניות - זה נראה יותר כמו נקמה בבזק על מעשיה בעבר.

מי מקבל את ההחלטות במשרד התקשורת

סמנכ"ל הכלכלה במשרד, עופר רז-דרור, והמשנה למנכ"ל, שמילה מימון, מנהלים מדיניות כוחנית נגד בזק במטרה לשבור את החברה. פשוטו כמשמעו. ובמבחן התוצאה לא נרשמת הצלחה יתרה. למרבה הצער, משרד האוצר, שבשנים האחרונות היה גורם שקול ומאוזן בכל הקשור לשוק התקשורת, כבר לא מצליח להשפיע על המדיניות בשוק כמו בעבר.

לעניות דעתי, נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת בשנה האחרונה, מקבל תרגום שגוי למציאות בשוק התקשורת בשנים האחרונות. הרי בכל תרחיש עתידי, המדיניות שמובילים רז-דרור ומימון עשויה להיות הרסנית למשק. בין אם מדובר בדחייה ובפיגור בבניית תשתיות תקשורת חיוניות ומתקדמות, ובין אם מדובר בנזק קשה לתושבי הפריפריה, שאצלם התשתיות נמצאות בפיגור משמעותי מהמרכז.

בהיעדר שר דומיננטי, קובעים שני אנשים במשרד מדיניות שמחיר הטעות שלה לא מתקבל על הדעת. אם לשפוט לפי הצעדים שהם נוקטים, מבחינתם ייקוב הדין את ההר, ובכל מחיר דינה של בזק להיפגע. מדוע? אולי מאחר שהם כשלו בהורדת הרווחיות שלה.

לא מדובר במקפצה פוליטית לשר הבא

בימים האחרונים הופצו שמועות על מינויו האפשרי של ח"כ אמיר אוחנה מהליכוד לתפקיד שר התקשורת.שמועות אחרות מדברות על זה שש"ס שתמיד העמידה שרי תקשורת טובים גם כן חושקת בתיק. לא משנה מי יהיה שר (או שרת) התקשורת הבא, דבר אחד הוא חייב יהיה להבין. בלי להיכנס לזהות פרסונלית, המשרד כשל כישלון חרוץ כמעט בכל היבטי פעילותו בשנים האחרונות. אין תחום שבו לא נרשם כישלון, החל ממדיניות השוק הסיטונאי, שוק הטלוויזיה, הדור החמישי בסלולר, שדרוג הרשתות הקוויות והתקדמות לכיוון פריסת סיבים אופטיים ועוד.

ולכן לפני שמנסים לפתור את הבעיה צריך לרדת לשורשיה. איוב קרא כאמור לא היה שר דומיננטי. הוא לא הכיר את שוק התקשורת לפני כן, ונראה גם שלא היה לו עניין מיוחד ללמוד אותו. הוא פשוט היה המינוי הפוליטי המועדף על רה"מ בנימין נתניהו, שנאלץ לוותר על המשרד בגלל החקירות נגדו. אם אוחנה יוצב במשרד על תקן קרא ולא ישנה את המדיניות הנוכחית, ככל הנראה המצב רק ילך וידרדר.

פוליטיקאים סבורים בטעות שתיק התקשורת הוא עדיין מקפצה פוליטית, כפי שהיה עבור משה כחלון שהוביל את רפורמת הסלולר בזמנו. הבעיה היא שאין תחום בשוק התקשורת שנותר סגור לתחרות. לכן המבחן האמיתי של השר הבא יהיה האם בתקופתו יושק הדור החמישי, האם יושגו ההבנות שיאפשרו לבזק לפרוס סיבים אופטיים והאם תימצא הדרך להבריא את שוק המדיה. כל היתר זה בונוס.

שוק התקשורת זקוק לשר שמבין כי מדובר בריצה למרחקים ארוכים. לצערנו, הניסיון מלמד אותנו שאצל פוליטיקאים זה עובד אחרת. הם רוצים כאן ועכשיו, שההישגים יירשמו על שמם, ורק על שמם.

מי ימצמץ ראשון - בזק או משרד התקשורת?

בדבר אחד משרד התקשורת כן הצליח בקדנציה של הממשלה האחרונה. הוא כפה על בזק לפתוח את צנרת התשתיות שלה לשימוש מתחרותיה, כך שיהיה להן קל יותר לפרוס תשתיות משלהן ולהתחרות בה. אבל אחרי שפתחו את התשתיות של בזק, לאף אחת לא נשאר כסף כדי להתחרות בה.

סלקום ופרטנר, כל אחת בדרכה, נכנסו לתחום הסיבים האופטיים. בזק היא האגוז הקשה מבחינת משרד התקשורת, ואצלה גם המפתח להצלחה של פרויקט הסיבים האופטיים. לכן, המשרד מעודד את סלקום ופרטנר להתקדם במהירות עם הפריסה, ומנגד עושה כל שביכולתו כדי לדחוק בכוח את בזק לפרוס סיבים אופטיים משלה ללא תנאים. כך מקווים במשרד לגרום לבזק לוותר על דרישותיה המוקדמות ולהשקיע מיליארדי שקלים בפרויקט שהוא לא כלכלי עבורה.

הבדלים גדולים בין אזורים שונים בארץ

גם בדור החמישי בסלולר המדיניות היא אותה מדיניות. המשרד רוצה שחברות סלולר, שמפסידות כיום כסף, ייכנסו לפרויקט הדור החמישי כשהן לא רואות את החזר ההשקעה שבו, וקיים ספק אם הן בכלל מסוגלות פיננסית לעמוד בו.

מהמדיניות שמנהיג המשרד בשני התחומים - בסיבים האופטיים ובדור החמישי - עולה המסקנה כי הוא רואה לפניו פרמטר אחד בלבד: התחרות. היא חזות הכול ובכל מצב. בשטח, התפיסה הזו לא מוכיחה את עצמה. ריבוי השחקנים בסלולר, למשל, גרם לתוצאה ההפוכה. הצרכן אמנם מרוויח מחיר זול, אבל האיכות ירודה.

מי שבעיקר משלמים את מחיר המדיניות הזו הם תושבים באזורי פריפריה, שלחברות התקשורת אין אינטרס כלכלי להגיע אליהם. זה נכון מבחינת תשתיות סלולר וגם מבחינת תשתיות בשוק הקווי. כך למשל, סלקום ופרטנר פורסות סיבים אופטיים רק במתחמים של מגדלים גבוהים. קרי, באזורי הביקוש בעיקר.

התוצאה היא שבמקרה הטוב התושבים באותם מקומות לא ייהנו מפירות התחרות וייאלצו להסתפק בספק אחד, ובמקרה הפחות טוב הם לא יזכו לתשתית תקשורת מתקדמת כמו שיש במרכז. סיבים אופטיים לעשירים בלבד.מישהו מעלה בדעתו, למשל, שהאזרחים ביישובים הערביים יקבלו תשתית סיבים על-ידי פרטנר וסלקום?

ולא רק האזרחים הערבים משלמים את המחיר. שמעתם פעם שמישהו במשרד התקשורת מביע דאגה מכך שביישובי הדרוזים, הצ'רקסים או הערבים, אין סיבים אופטיים וגם לא יהיו? ומה לגבי תושבי יהודה ושומרון? גם שם לחברות אין אינטרס להשקיע בתשתיות מתקדמות.
בשורה התחתונה, לא באמת חשובה זהותו של מי שיחליף בקרוב את איוב קרא במשרד התקשורת. מה שחשוב זה שהמשרד יבצע שינוי חד במדיניות הנהוגה כיום, אחרת המצב רק ילך ויחמיר.