יש ועדה פרלמנטרית, יש מסקנות - אבל מה עם קצת אחריותיות?

1.

השיטה עבדה היטב גם הפעם. בדוקה ומוכחת, עוברת מדור לדור ומאינטרס לאינטרס. קודם כל נמשוך זמן. עוד שנה-שנתיים, מי יודע מה יקרה. הממשלה תיפול, הכנסת תתפזר, תפרוץ מלחמה, יילך שר, יעלמו ח"כים עקשנים.

קשה לגלות את עקבות יזמי ומתכנני הדחיות והסחבת של פרסום ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא האשראי ללווים הגדולים, אבל אפשר לנחש. עיקר העיקרים: עילות הסחבת תמיד יישמעו ענייניות, כלכליות, משפטיות, ביורוקרטיה של צדק וסדר ציבורי, לכאורה.

2.

למי היה עניין בדחייה/סחבת/העלמות הוועדה? גם לבנקאים - כי הם לא אוהבים את הפוזיציה של משיבים לשאלות קשות מול מצלמות, בשידור חי. אבל, הם ידעו שיש להם את קלף הג’וקר בכיס: חובת הסודיות. אסור להם לענות על שאלות שעלולות לחשוף לקוחות עסקיים. אז הם התלבשו יפה, התייצבו בזמן, השיבו על שאלות בפנים כבדות, נימוס ואיפוק, והלכו הביתה מחויכים.

מי שהכי דאג אלו המפקחים. קודם כל בנק ישראל והפיקוח על הבנקים, גם ברשות שוק ההון באוצר. בבנק ישראל ידעו היטב שבפעם הראשונה מאז ועדת החקירה הממלכתית לוויסות מניות הבנקים שקמה ב-1985 - הפיקוח שלהם עומד לדין (אגב, באותה ועדת חקירה לקריסת מניות הבנקים, שלאחריה הם הולאמו, הודח אמנם נגיד בנק ישראל - אבל המפקחת על הבנקים נחלצה ואחרי כמה זמן מונתה לנהל בנק גדול). הם חששו שייחשף, פומבית, באמצעות הכנסת, שלאורך שנים הם כשלו, מרחו, התעלמו אולי אפילו תמכו במפוקחים. יש לציין, כי הבנקאים הבינו היטב את הלחץ של הפיקוח על הבנקים, ופעלו בהתנדבות לסייע בגרירת הרגליים.

3.

תקציר תולדות הסחבת: קיץ 2016, רשות המסים מבקשת מבית המשפט להכריז על אליעזר פישמן פושט רגל בגין חוב של 196 מיליון שקל. הבנקאים, בלית ברירה, מצטרפים למהלך. ספירת המיליארדים בחובות פישמן מתעצמת, אומרים שזו "פשיטת הרגל הגדולה ביותר בישראל אי פעם". ח"כ איילת נחמיאס-ורבין (העבודה) מתחילה לדבר על צורך חיוני בוועדת חקירה. סחבת ראשונה: מספר חברי כנסת בכירים וחזקים במפלגותיהם ופקידים בכירים עוברים שיחות נפש עם לוביסטים רשמיים ולא רשמיים, עם כמה בנקאים, מנהלי מוסדיים, סמנכ"לי רגולציה וכמובן עם נציגי גופי הפיקוח הממלכתיים. התוצאה: מדברים על "חשיבות ההידברות" ועל כך ש"כולנו עם אחד וכלכלה אחת".

חורף 2017, מליאת הכנסת מאשרת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית להסדרי האשראי. סחבת שנייה: הדיון על סמכויות הוועדה. משרד המשפטים מתערב בכל כוחו ומתנגד לרוחב הסמכויות, וההערכה היא שנשלח להגן על האינטרסים של הפיקוח על הבנקים, רשות שוק הון, רשות ניירות ערך.

על הח"כים נמשך לחץ כבד. הם נפגשים עם מי שנפגשים, והשיח מתרכך: "חשוב לא לשפוך את התינוק עם המים". יחצ"ני צמרת דוחפים כותרות: "אלו בסך הכל כמה ח"כים שמחפשים כותרות פופוליסטיות. חבל על הזמן", וכלכלנים בכירים במיוחד, תמיד "מהאקדמיה", נשלחים לומר: רק עכשיו סיימנו עם ועדת שטרום - תנו לרגולטורים ולשוק להפנים את זה לפני שתבואו עם הוועדה הזו.

אבל הציבור כבר השתנה, חברי הכנסת מבינים את זה, ומתקבלת החלטה מרעישה: לוועדה ניתן מנדט לזמן לשימוע פומבי את מי שתרצה. כל הבנקאים, ראשי הפיננסים וגם ראשי הפיקוח, בעיקר חדוה בר, דורית סלינגר, שמואל האוזר (שהוחלף בענת גואטה) ומיכל הלפרין.

4.

מחצית 2017, גופי הפיקוח בלחץ. מתכוננים. הבנקאים מגייסים עורכי דין, כלכלנים, רואי חשבון, משרדי יח"צ ולוביסטים. כמעט מחסלים את כל המצאי. קיץ 2017, הוועדה מבקשת לגייס אנשי מקצוע. המערך המשפטי בכנסת מתערב בכל כוחו ומטיל שלל איסורים מורחי זמן ומשתקים: חובת ניסוח מכרזים סבוכים, חובת בדיקות מקדמיות, הסדרי ניגודי עניינים מפורטים במיוחד, קביעת שכר די נמוך (יחסית לבנקים שמשלמים ליועציהם ברוחב לב) ועוד. אנשי מקצוע שרואים בייעוץ לוועדה שליחות ציבורית, מקבלים מסרים עלומים: למה לכם להתבזות, הרי זה הכל פופוליזם, אתם תהיו הצגה, יצחקו עליכם. אחרי חודשים רבים גויסו, נבחנו, חתמו ואושרו היועצים.

ב-12.2.2018, מגיעה ההכרזה: "ועדת החקירה הפרלמנטרית להסדרי אשראי ללווים גדולים יוצאת לדרך".

סוף יולי 2018, המפקחים נדרשים לעדות פומבית. סוף אוקטובר 2018, ראשי הבנקים מתייצבים. זה אחר זו. סוף דצמבר 2018, עובר החוק לפיזור הכנסת. 16 באפריל 2019, מתפרסם דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית. חלק מהח"כים הנאמנים והנחושים - כבר לא בכנסת.

5.

הבעיה היותר גדולה היא שגם התוצאה (המסקנה) שמתפרסמת עובדת בדיוק על פי המסורת. מילים מילים מילים. רגולטורים כשלו. קודם כל הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. אבל הוועדה שותקת, לא דורשת לקחת אחריות אישית. גם אין מי שלוקח אחריות אישית ומודיע על סיום תפקידו. פקיד זה פקיד, ותו לא.

6.

גם ההמלצות - תמיד אותו דבר. לנפח לנפח לנפח, עוד יותר, בהרבה יותר, את מערך הפקידות הממשלתית המפקחת. הוועדה ממליצה להקים עוד מחלקות חקירה. אחת בבנק ישראל ועוד אחת ברשות שוק ההון. זה, כידוע, בנוסף לתשתיות החקירה בשלל יחידות המשטרה, חקירות מס הכנסה, מע"מ, הגבלים עסקיים, רשות ניירות ערך, מניעת הלבנת הון.

עוד המלצה מנפחת: להקים ועדה פרלמנטרית לפיקוח על רשויות הפיקוח הפיננסיות, בעלת סמכויות ביקורת נרחבות. זה אומר מנהלים, משנים, משפטנים, כלכלנים, מפקחים, מזכירים, עוזרים, רכבים, שעות נוספות ועוד. שמא גם ועדה לפיקוח על הפיקוח על שוק ההון, גם ועדה לפיקוח על הפיקוח על הבנקים, עוד ועדה לפיקוח על רשות ניירות ערך, ולקינוח - אחת לפיקוח על ההגבלים העסקיים. ומי יפקח על יחידת הפיקוח הפרלמנטרית שמפקחת על...? זה יבוא בוועדה הבאה, עוד כמה שנים.

7.

Accountability, זו המילה החסרה בעברית. משהו כמו אחריותיות. זה היה חסר אז בוועדת החקירה הממלכתית לקריסת הבנקים, וחסר היום בוועדת החקירה הפרלמנטרית למתן אשראי. אף אחד לא לוקח אחריות ולא נדרש לקחת אחריות.