"טכנולוגיות מהטובות על כדור הארץ יאפשרו לנו להגיע למעלימי המס": מנהל רשות המסים בראיון חשוף

המפגש

אנחנו נפגשים בשעת בוקר מאוחרת, בעיצומה של חופשת הפסח של הילדים, וכך יוצא שהבית של מאיה וערן יעקב שוקק חיים. הבנות, מיקה (12) ועלמה (9), מתעוררות משינה אל תמונה חריגה מאוד מבחינתן: אבא יושב בסלון. לא ממהר לעבודה. לידו יושבת הדוברת המסורה של רשות המסים, ומאחוריו שעון על ויטרינה המובילה אל החצר המוריקה, שם עומד הנהג והעוזר האישי שלו. גם מאיה, בת הזוג של מנהל רשות המסים (הם לא נשואים, רק כי "לא יצא"), מסתובבת בבית, עסוקה בעיסוקיה. וגם אני שם. פול האוס.

הבית ברמת-השרון כלל לא דומה לתדמית האפרורית שדבקה בפקידי רשות המסים. אין בו שום דבר אפרורי. הכול כאן צבעוני וחי: החל מהכורסה הכתומה, דרך הכיסאות המרופדים בצבעים שונים סביב שולחן האוכל, וכלה ברהיטים שנראים כמו אוסף חפצים שלקוחים מתקופות שונות, אך הם משתלבים באופן מושלם בחלל המעוצב והחם. הצבעים העזים בתוך הבית מתמזגים בטבעיות עם הירוק הזוהר כמעט שפורץ אל הבית מהגינה דרך ויטרינה שחולשת על כל הקיר בסלון.

מאיה מגישה לנו שייק ספירולינה-גזר-ג'ינג'ר-תפוז-תפוח-סלק-צ'יאה (מאוד טעים) ושוב נעלמת, ואז מגיעה מיקה, נמרחת קצת על אבא, מנשקת ומחבקת אותו, כי אם הוא כבר בבית, אז חייבים לנצל את זה. והוא מתמוגג. עלמה מציצה מעת לעת מהמטבח, אבל לא מתקרבת. "היא ביישנית", אומר לי אביה, וניכר עליו שהוא אבא מכור.

נדיר למצוא את מנהל רשות המסים בבית בשעות הבוקר ובשעות היום בכלל. בדרך-כלל הוא יוצא מהבית בשמונה בבוקר וחוזר ב-11 בלילה, וצפונה. אבל הבוקר הוא כאן, לוקח את הזמן ומספק לנו הצצה נדירה אל עולמו האישי, האינטימי, אל חייו, כמו שהוא מעולם לא חשף אותם בציבור.

בית ההורים

"נולדתי וגדלתי ברמת-גן, בבית צנוע ופשוט, ברחוב אבא הלל פינת ביאליק. יש לי משפחה חמה, עם אמא מדהימה, שעוטפת בהמון חום ואהבה וחיה בשביל המשפחה והילדים ואבא שתמך וחיזק. הורי הגיעו מעיראק, ומחצית מהשכנים היו עיראקים, כך שזו הייתה שכונה שהיא קהילה. חיינו בדירה צנועה של 75 מטר שנראתה לנו מאוד גדולה, ולא היה חוסר בבית. אבי, אלברט, היה כלכלן ואקטואר באוניברסיטה העברית. הוא משכיל מאוד. אמי, דליה, הייתה ללא השכלה פורמלית, אבל עבדה כמנהלת חשבונות במשך שנים במלון שרתון, גם אחרי שיצאה לפנסיה, עד גיל 78.

"אבי עלה לארץ בגיל 18. הוא למד בעיראק בבית-ספר 'אליאנס' ועלה עם ארבע שפות - צרפתית, אנגלית, ערבית ועברית. הוא היה מאוד פעיל ב'הגנה' בעיראק, עד שהוא נשפט שם לתלייה ועלה לארץ. הוא גר ולימד במעברה ברמלה. בהמשך, הוא הכיר את אמי בשידוך של חברים, והם מצאו את עצמם ברמת-גן. אמי צעירה ממנו ב-11 שנים. היום הוא כבר כמעט בן 90 ואמי בת 79.

"אבי עבד מאוד קשה ולמד באוניברסיטה העברית כלכלה ואקטואריה. הוא היה כלכלן, אבל סוציאליסט בנשמתו, מעין קארל מרקס. וכך חונכנו בבית, על ברכי הסוציאליזם. הוא התחיל את דרכו כעובד מדינה במשרד האוצר, באגף המכס ומע"מ, ולימים הפך לעצמאי. גם אחותי, איה אבידור, למדה כלכלה. היא גדולה ממני בארבע שנים, ואנחנו קרובים מאוד. אנחנו מדברים פעמיים ביום, כל יום. היא אחות גדולה עם דאגה אינסופית לאחיה הקטן, עד היום, כשהיא כלכלנית ואשת תעשייה מאוד בכירה.

"אמא שלי היא האמא הכי טובה בעולם. תמיד עטפה אותנו ונתנה לנו את כל-כולה. למרות שהיא עבדה כל החיים, היא תמיד הגיעה לארוחת צהריים, כדי שיהיה אוכל בבית לילדים. הילדים היו מרכז חייה. אבא שלי היה המשכיל והאקטואר. הוא היה קורא המון שירה, אינסוף ספרות, גם בערבית. כל אחד מהם היה מנוע אחר עבורי ועבור אחותי. מצד אחד, החום והאהבה, ומהצד השני הערך של הלימודים והספר".

דיסלקציה

"כילד לא הצטיינתי בשום דבר. אולי קצת בספורט. הייתי ילד שובב ומאוד חברותי, ועד היום חברי הילדות שלי מ'גן שושנה', מהיסודי ומהתיכון מלווים אותי, ואנחנו עושים המון 'צחוקים'. כולם מצליחנים. אני עובד המדינה היחיד.

"עד כיתה ה' או ו' בקושי ידעתי לקרוא ולכתוב. הייתי דיסלקט 'ברמות על'. דיסלקט לא מאובחן. גם היום יש לי שגיאות כתיב, ואם יבקשו ממני לקרוא מילה שאני לא מכיר, גם בעברית, יהיה לי קשה מאוד בשלב ראשון לקרוא אותה בקול. עד היום, כשאני מסתמס עם אנשים, אני צריך לבחור מילים שאני יודע שכנראה לא תהיה לי שגיאה בהן.

"כשהייתי ילד, זה לא היה מוכר, ואמי התרוצצה איתי בכל הארץ כדי לעזור לי. נתנו לי להעתיק ספרים שלמים ולסמן את האותיות - ע', א', ה' - בצבעים שונים. כנראה, האמינו אז שזה יעזור. זה לא עזר. בגלל שהיו לי קשיים גם בקריאה וגם בכתיבה, עם הרבה שגיאות כתיב, לא הייתי קורא בכלל בילדותי; אבל לא לקחתי את זה קשה. הייתי ילד מאושר, שמח. היום אני קורא המון. אני קורא דברים שקשורים למנהיגות, לניהול, לכלכלה. כל דקה פנויה שיש לי, אני יושב וקורא.

"כשסיימתי בית ספר עממי והייתי אמור לבחור תיכון, הפסיכולוג של בית הספר ישב עם אבי ואיתי והציע לרשום אותי לבית ספר מקצועי. הוא אמר לאבי 'לא מתאים לו משהו אחר'. כשיצאנו מהחדק, אבי אמר לי 'הוא מדבר שטויות. אין לו מושג למה אתה מסוגל, אתה תלך לבית הספר שאחותך הלכה'. היא למדה ב'אוהל שם' ברמת-גן. זה היה מוסד מכובד עם תחרות על ציונים והישגים, ולשם הלכתי עם הממוצע 72 שלי. לאבי היה מאוד חשוב שנרכוש את ההשכלה הטובה ביותר.

"הייתי ילד מאוד שובב, על סף המופרעות. סיימתי כל שנה עם שלילי אחד או שניים. הייתי נכנס ויוצא מהחלונות של הכיתה. היינו חבורה של ילדים שובבים, שהיום כולם עם תארים שניים ושלישיים ומשרות בכירות".

קריירה חלופית

"היה לי חלום להיות צלם או שחקן. לקראת סוף התיכון היה ברור לי שאני הולך ללמוד צילום ומשחק בבית צבי, אבל איכשהו החיים שלי התגלגלו לעולם הכלכלה והמסים. זה קצת מצחיק שהייתי בטוח שאני הולך ללמוד משחק, למרות שכילד הייתי ביישן.

"לא רואים עליי אבל אני עדיין מאוד ביישן. אם אני צריך להיכנס היום לחנות ולבקש כוס פלסטיק לבת שלי, אני שולח את אשתי. היא אומרת לי 'אתה פאקינג מנהל רשות המסים, אדם כריזמטי שמנהל אלפי אנשים, ואתה לא מסוגל להיכנס לבקש כוס פלסטיק לבת שלך?'. אז כן, אני יכול לדבר מול אלף אנשים, אבל בדברים מסוימים אני ממש ביישן".

שתיים בלילה בבר

"אחרי הצבא הייתי הכי תל-אביבי שאפשר להיות. בליין. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות, עד שהגעתי ל'לשכה להכוונת החייל' והציעו לי לעבוד במשמרות ביחידת מכס מיוחדת שהקימו. שם, במכס בנתב"ג, התחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר. עם זאת החשיבה שלי עדיין הייתה שאני הולך ללמוד קולנוע או צילום. בכלל לא חשבתי ללמוד כלכלה. כשהתחלתי לעבוד במכס, חשבתי שזה יהיה זמני, עד שאני אסיים ללמוד את מה שאני אוהב, אבל בחיים, הרבה פעמים, הזמני הופך לקבוע.

"נהניתי מאוד מהעבודה במכס. יצאתי לקורסים והתקדמתי, ובמקביל חייתי את החיים. בלעתי אותם. גרתי במרכז תל-אביב. הייתי מסיים משמרות בנתב"ג בחצות, ומשם ישר הולך לבר השכונתי, ל'קפה ביאליק' או לבר באלנבי. זה היה הסלון שלי. כל יום לפני העבודה הייתי יורד לים, ובשתיים בלילה אפשר היה למצוא אותי בבר. לימים, תוך כדי עבודה, יצאתי ללימודים אקדמיים. למדתי כלכלה ויש לי גם שני תארים במשפטים, אחד מהם אפילו סיימתי בהצטיינות יתרה".

מגובה מכס למנהל

"ביום הראשון שלי במכס בנתב"ג אמרתי לחברים שעבדו איתי 'תקשיבו, אני אהיה מנהל המכס' - המשרה הכי גבוהה במכס אז. כולם צחקו עליי, כי הייתי בימים הראשונים בעבודה, אבל כבר אז היה לי ברור שאהיה מנהל המכס.

"מצד שני, היה ברור לי גם שאני לא הולך לסיים את חיי בעולם הציבורי. לימים הפכתי לתקציבן ומוניתי לאחראי תקציבים של המכס והמע"מ. אחר-כך מוניתי מהר מאוד לסגן סמנכ"ל לכלכלה, ואחרי מספר שנים לסמנכ"ל לכלכלה ואז למשנה למנהל רשות המסים. הייתי שומע הרבה שאני 'מבוזבז' ברשות וקיבלתי הרבה הצעות עבודה, אבל לא הרגשתי מבוזבז. הרגשתי שאני בונה את עצמי וניצלתי את החיים המקצועיים והאישיים עד תום.

"בשלב מסוים של ההתקדמות בדרגות ברשות, הבנתי שאני הולך להיות מנהל הרשות. החלטתי שאני הולך להתמודד על זה. כשביקשו ממני להיות הממונה על השכר באוצר, סירבתי בהתחלה, מתוך תפיסה שיש לי מסלול - אני כבר המשנה למנהל רשות המסים ואני רוצה להיות מנהל הרשות. אחר-כך הסכמתי, ובדיעבד אני שמח מאוד, כי קיבלתי המון כלים שמאפשרים לי להיות מנהל רשות הרבה יותר טוב".

מאיה

"הכרתי את מאיה בגיל 38 בבית קפה 'אילנס' באבן-גבירול בתל-אביב, שם הייתי יושב באופן קבוע בימי שישי עם חברים. יום אחד מאיה הגיעה עם חברה שלה, ומאיה בחורה מאוד יפה, אז מיד כולנו הסתכלנו עליה. היה לנו שיח מאוד קולח ומאוד מהנה, אבל דווקא חבר שלי ניסה להתחיל איתה. בשלב מסוים אמרתי לו - 'תקשיב, אם אתה לא מתקדם עם זה, אני יכול להתחיל איתה?', והוא אמר 'ברור'. הוא חבר של שנינו עד היום. אז חיזרתי אחריה קצת, ואחרי שנה-שנה וחצי היא כבר הייתה בהריון עם בתנו הבכורה, מיקה.

"לא התחתנו מעולם. לא כי יש לנו משהו נגד חתונה, זה פשוט לא קרה. מאיה לא רצתה חתונה ענקית, ואני אמרתי שאני רוצה להזמין את כל החברים שלי. במהלך השיח הזה מאיה כבר נכנסה להריון, ומשם כבר 'זרמנו'".

העלמות מס

"בשנים האחרונות נחשפתי לכך שיש לא מעט אנשים שהמדינה הזאת נתנה להם הרבה מאוד לאורך חייהם כאן - השכלה, ילדות טובה, אפשרות לצמוח - ובסוף, כשהם מתבגרים ועושים הרבה מאוד כסף ומגדלים משפחות מאוד-מאוד עשירות, הם בוחרים לעשות את הכול כדי לא לשלם מסים.

"אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל זה משהו שאני רואה אותו ולא מצליח להבין - איך בנאדם שיש לו כל-כך הרבה, מנסה בכל מחיר להעלים מהמדינה. יש בארץ אנשים שיש להם מיליארדים או מאות מיליונים, והם עושים הכול כדי לא לשלם מס. זה מרגיז אותי. האופן שבו גדלתי, לימד אותי שכשיש לך כל-כך הרבה, וחלק מזה הוא פרי של מדינה שאפשרה לך לצמוח ולהצליח, המינימום שאתה יכול לעשות זה להחזיר חלק מיכולתך לאותו מקום שנתן לך את זה.

"מרגיז אותי לראות אנשים שלא מחזירים, ולהפך, ממש מעלימים. אני לא מדבר על תכנון מס. תכנון זה לגיטימי, וחובה לתכנן. אני מדבר על זה שאתה עושה את זה בצורה לא-לגיטימית, שתתאמץ למצוא מבנה לא-לגיטימי, כדי לא לשלם מסים במדינה שנתנה לך את האפשרות לצמוח".

נטל המס בארץ

"זו טעות נפוצה, עובדתית והבנתית, לחשוב שנטל המס בישראל גבוה, וזה חלק מההצדקה השגויה של אנשים בישראל לעסוק בספורט הלאומי של אי-תשלום מסים. אני באמת מאמין שנטל המס במדינת ישראל, עם הבעיות הגיאו-פוליטיות שיש לנו, הצרכים הביטחוניים והאחרים שיש למדינה ועם ההוצאות - הוא לא מהגבוהים. נטל המס פה, אם מסתכלים עליו כחלק מהתמ"ג, הוא חד-משמעית באמצע, בין המדינות שאנחנו משווים את עצמנו אליהן. אנחנו ממש לא הכי גבוהים. הרבה פחות מכך. במסים הישירים אנחנו ברביע התחתון בהשוואה בינלאומית של ה-OECD.

"בחלק מהשיח בתרבות הישראלית, מי שמשלם בלי חשבונית או בלי מע"מ במוסך או אומר 'בוא תעשה כך וכך ולא תשלם את שווי השימוש' - נתפס כלגיטימי. אנשים בישראל נותנים לגיטימיות להעלמות מס. האמריקאי, אם הוא יידע שהשכן שלו לא משלם מס, הוא יעקם לו את הפרצוף, כי הוא מרגיש שהוא לוקח משהו מהכיס שלו. אנשים בארץ שוכחים שכשהם בוחרים לא לשלם מסים, הם מוציאים מהכיס של כולם".

גלובליזציה

"בשנה האחרונה מקדמת רשות המסים - מול מספר מדינות - מהלכים לדרישת 'רשימות מידע קבוצתיות' ביחס לתושבי ישראל, שהחזיקו חשבונות בחו"ל לפני תקופת חילופי המידע האוטומטיים ממוסדות בנקאיים, במסגרת ה-CRS וה-FATCA (הסכמי חילופי מידע אוטומטיים עם ארה"ב ואירופה, א' ל"ו). מדובר בישראלים, שלפי נתוני הרשות, לא מדווחים ולא הסדירו את הונם במסגרת הליך 'הגילוי מרצון'. הרשות מפרקת את הלבנים האחרונות בחומת ההסתרה של ההון הלא-מדווח בחו"ל.

"בשיחות אישיות שקיימתי עם מנהלי רשויות המס בכנס ה-FATCA שנערך באחרונה בצ'ילה, חלה התקדמות משמעותית בהליך קבלת המידע הקבוצתי, וכן בהתמודדות של הרשות עם מיסוי הכלכלה הדיגיטלית. היה ברור לכולנו מה המשמעויות של הגלובליזציה ושיתופי-הפעולה. גם הציבור מבין שהיכולת להחביא כספים בכל מיני חשבונות עלומים במדינות עלומות היא כבר כמעט בלתי אפשרית. זה הופך להיות מאוד-מאוד קשה. האם לא נותר לרשות מה לעשות? בוודאי שיש, כי יש עדיין אזורים שלמים, גם במשק הישראלי, שבהם תשלום מסים נתפס כמטרד לא הכרחי. אין הבנה שחלק מהיכולת של המדינה להמשיך להתקיים ולהצליח, תלויה גם בזה שאנשים ישלמו מס אמת. לכן, יש עוד לא מעט מה לעשות, ואנחנו שם בכל הכוח.

"זה מתחיל בכל הוויכוחים שיש לנו עם כל ה'מגה-חברות', כמו גוגל ופייסבוק, שקשה לנו לגבות מהן מסים בגין פעילותן בישראל. החברות מעלות כל מיני טענות שאין להן פה מוסד קבע, אבל אנחנו נתמודד עם זה; ועובר דרך מגזרים שלמים שבהם בוחרים לא לשלם מס, מתוך אג'נדה, תפיסת עולם. זה לא סוד גדול באילו סקטורים ומגזרים תרבות תשלומי המסים היא פחותה ותרבות התשלום במזומנים היא יותר גבוהה, לטוב ולרע. אנחנו פועלים ונמשיך לפעול גם בהם. כשאנחנו מגיעים למגזרים האלה לביצוע ביקורות, הם מתנפלים עלינו ואנחנו מוצאים את עצמנו בתוך המולה ואלימות, עד כדי כך שאנחנו צריכים לבוא עם אנשי היס"מ או הצבא. הדבר הזה מצער אותי".

גביית המס ב-2019

"אני לא מפחד משנת 2019 (יעקב אומר זאת על רקע נתוני הגבייה מאכזבים השנה עד כה, וההערכות כי הרשות לא תעמוד ביעד הגבייה שנקבע, א' ל"ו). את 2018 סיימנו היטב, עברנו את היעד. לגבי 2019, אני מסכים שהיא שנה מאתגרת, וצריך להתמודד עם האתגר הזה, אבל צריך לקחת את הדברים בפרופורציה. אני חושב שהיעד שנקבע לנו הוא יעד שלא משקף את יכולת הגבייה היום, אבל נעמוד בו.

"כשאומרים לי 'הגבייה מאכזבת', אני שואל מה זה מאכזבת? גבייה תלויה בכלכלה. אני יכול להיות אלוף עולם, קוסם, אבל בסוף חלק גדול מהגבייה תלוי בכלכלה, בסחר חוץ, בייצוא ובצמיחה. ככל שתהיה יותר צמיחה ויהיו יותר אקזיטים, אנחנו גם נראה לצד זה יותר מסים; וגם אם תהיה לנו תרבות יותר טובה של תשלום מסים, ויהיה פחות הון שחור, אנחנו נגבה יותר.

"עוד סיבה שנגבה יותר מסים היא שבאמצעות הטכנולוגיה המתקדמת נגיע לאלה שלא משלמים מסים. אנחנו מפתחים יכולות טכנולוגיות שיהיו מהטובות ביותר שיש על כדור הארץ".

יכול להיות שהפחתות המס של שר האוצר, משה כחלון, בשנתיים האחרונות היו מוגזמות, וכעת אתם בבעיה כיצד למלא את קופת המדינה?

"חלק מהפחתות המסים שנעשו נכונות בהגדרה. אין סיבה שעדיין נשלם מסי קנייה על טלפון סלולרי. יש מקום לעשות שינויים בעולם של תמהיל המסים, ואם נעשה אותו נכון, אפשר גם להתמודד עם האתגר של 2019. זה יכול להיות מס שיוטל על פירות וירקות, ולהמשיך למסות את חברות הכלכלה השיתופית או הפרסום למיניהן וחברות באונליין, כמו גוגל ופייסבוק, וחברות היי-לבל שמאוד מקשות עלינו בכל הנוגע לגביית מסים.

"יש לי המון רעיונות שאני מקווה ליישם כשתוקם ממשלה חדשה. למשל, אני חושב שצריך לחשוב על ביטול הפטור ממס על הכנסות משכר דירה. תהיה ממשלה, יהיה שר חדש או שר חדש-ישן, והדברים האלה יעלו. אנחנו נעלה את התפיסה שלנו, אבל בסוף מי שמחליט הוא השר. אני יכול לייעץ ולהילחם על דעתי עד נקודה מסוימת".

סדר יום

"אני קם סביב שש וחצי-רבע לשבע, ואת שעות הבוקר אני מבלה עם הבנות. כשאני יכול, אני גם מסיע אותן למסגרות, כי זה הזמן היחיד שיש לי איתן במהלך השבוע. אני לא חוזר הביתה מהעבודה לפני 11 בלילה, בממוצע, ולכן כל-כך חשוב לי הבוקר עם הבנות, להתחבק, להתנשק, להכין להן את הסנדוויצ'ים. זה עליי, ואני מקבל את זה על עצמי בשמחה רבה.

"בעבודה שלי אין הפסקה. היום דינמי ומלא. אני גם מאמין בדוגמה אישית, אז אני מוצא את עצמי לא פעם בתדריכים לקראת פשיטות ומעצרים לפנות בוקר. אני יוצא עם החוקרים לעשות חיפושים, ועושה הרבה דברים נוספים שנדרשים לעשות בשטח. אני לא מאמין ב'לשבת במשרד'. נהפוך הוא, אני מתחבר לאנשים, לעובדים, לעסקים, לשטח".

המחיר של התפקיד

"אני משלם מחיר אישי על הטוטאליות שלי בעבודה. אני נמצא מעט מאוד בבית, מעט מאוד, לצערי, עם משפחתי וחבריי, ואני עושה פחות מדי דברים שאני אוהב לעשות, כמו ללכת לים, לשתות בירה עם חברים או לעשות ספורט. ב-11 בלילה, כשאני מסיים יום עבודה, אין לי כוחות להתאמן. אבל זה מחיר שלקחתי על עצמי מתוך תפיסה, הבנה ורצון אמיתי לעשות יותר טוב עבור המדינה, ואני לוקח את זה על עצמי בכל הכוח.

"כשאתה נכנס לתפקידים כאלה, אתה יודע שתשלם מחיר אישי. אני שומע כל מיני בכירים שאומרים 'אני מגיע לכל אירוע של הילדים שלי', ואני אומר בצער רב: אני לא מגיע לכל אירוע של הבנות שלי. אם הייתי אומר שאני מגיע לכל האירועים שלהן, הייתי 'מחרטט'".

בשביל הנפש

"אני מבלה עם המשפחה וקורא המון. בימי שלישי הנהגתי יום קצר ברשות המסים לכל העובדים, אז גם אני משתדל לחזור מוקדם הביתה, ואז אפשר למצוא אותי עם הבנות, משחק 'ספיד' ומבלה איתן שעות. בימי שישי אני הולך עם הבנות לסרט. לפעמים גם עם מאיה.

בשישי בבוקר אני הולך באופן קבוע ברגל לקפה השכונתי, קורא את העיתונים ושותה קפה. אני אוהב לקרוא עיתונים, ובכלל מאוד אוהב לקרוא. לא פעם אפשר למצוא אותי קורא בחצות על הספה בסלון". 

השאלון

מה מכעיס אותך?

"אנשים שבוחרים לא לשלם מסים. אי-תשלום מסים מרגיז אותי".

מה מעציב אותך?

"שלא היה לי יותר זמן עם אבא שלי. הוא במצב בריאותי לא טוב בימים אלה וזה מעציב אותי".

למי אתה מתגעגע?

אני מתגעגע הרבה לבנות שלי ולמאיה, למשפחה, ביום-יום, כשאני בעבודה.

באיזו אמונה תפלה אתה מאמין?

אני אדם שמאמין באלוהים, אז אין לי אמונות תפלות.

מיהו גיבור ילדותך?

"ברוס לי. שנים רבות התאמנתי בקראטה, ראיתי את כל הסרטים שלו וקראתי את החוברות".

מי מעורר בך השראה?

"צ'רצ'יל. היו לו המון חסרונות, אבל מה שהוא ייצר ועשה שווה הערכה והערצה במובנים מסוימים. לצד אי-המושלמות שלו, הוא היה מושלם".

אם היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"עצמי, רק 15 ס"מ יותר גבוה".

מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"הילדות שלי. אני לא יודע להגיד להן לא".

מה מניע אותך לקום בבוקר?

"הצורך לשנות, לעשות דברים שהם ברי משמעות וערך ולהשאיר חותם".

מתי בכית בפעם האחרונה?

"כל פעם שאני רואה את אבא שלי על כיסא גלגלים, אני דומע. גם כשאני מדבר על זה עכשיו".

מתי צחקת בפעם האחרונה?

"אני צוחק הרבה. כל שישי כשאנחנו יושבים בבית של ההורים עם אמי ואחותי, אנחנו צוחקים בלי סוף. יש לי גם פרלמנט של חברים מאוד טובים, שאיתם אני צוחק המון".

מה חסר לך בחיים?

"זה הכי טריוויאלי, אבל הכי חסר לי זמן".

איזה חטא היית מבצע, אם היית יודע שלא תיתפש ולא תשלם שום מחיר?

"חטא בסגנון רובין הוד".

איזה חמץ היית מבער מהשוק?

"הייתי שורף את כל ההון השחור. מבער את כל העלמות המס מהמדינה".

מהו המאכל האהוב עליך?

"קובה בורגול של אימא שלי".

מהו הריח האהוב עליך?

"ריח הבישולים של שישי אצל אמא שלי".

מהו הצליל האהוב עליך?

"מוסיקת ג'אז. חולה על ג'אז. הכל אצלי הכל ג'אז".

כיצד היית רוצה למות?

"באבחה אחת תוך כדי שינה".

הרגע המאושר ביותר בקריירה שלך?

"כשמוניתי להיות מנהל רשות המסים".

מה הדבר הכי מפחיד בלהיות מנהל רשות המסים?

"הפחד שאני לא אשאיר חותם".

ערן יעקב - רזומה

אישי: ערן יעקב, גיל 51, נולד ברמת-גן ומתגורר ברמת-השרון. נשוי למאיה, אדריכלית ואב למיקה ועלמה. 

השכלה: תואר ראשון בניהול וכלכלה, תואר ראשון במשפטים ותואר שני במשפטים לכלכלנים ורואי חשבון. 

מקצועי: מכהן כמנהל רשות המסים ממארס 2018. קודם לכן כיהן כממונה על השכר באוצר וכמשנה למנהל רשות המסים.

ברשות: הוביל את יישום מהפכת המיסוי הירוק ועמד בראש הוועדה הבין-משרדית למיסוי תחליפי דלק; עמד בראש הוועדה לבחינת דרכי הטיפול ביהלומנים; היה פעיל בוועדות שגיבשו המלצות בנוגע ליוקר המחיה בישראל, ובהן ועדת טרכטנברג, ועדת קדמי ו-ועדת לנג; והיה שותף לעבודת שתי הוועדות בראשות פרופ' ששינסקי שבחנו את מיסוי משאבי טבע בישראל.

באוצר: קידם הטמעת טכנולוגיות במגזר הציבורי באמצעות הסכם קיבוצי מיוחד עם ההסתדרות; במהלך כהונתו נחתם הסכם שכר חדש עם הסתדרות המורים, שהעלה את שכר הבסיס של מורים מתחילים.