ביטוח מפני שינויים ואופציות בתוך הכסף: אייל לפידות שוב בוחן את גבולות השכר ההוגן

"כל מה שחולה ולא מוסרי בכלכלה ובחברה הישראלית מתבטא בניסיון לשלם למנכ"ל הפניקס, אייל לפידות, סכום מופקע של 10 מיליון שקל". כך אמר לפני כמעט חמש שנים שר האוצר דאז, יאיר לפיד, לאחר שוועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את הצעתו להגביל את שכר הבכירים בענף הפיננסים.

שר האוצר דאז אף הוסיף וחבט באותה הזדמנות עם האמירה כי "זו אטימות ערכית שאי אפשר לשאת אותה. אנחנו צריכים להתייצב מולה כחברה. זה לא קפיטליזם ולא שוק חופשי, אלא סתם תאוות בצע לא מרוסנת", מסמן בדבריו את לפידות כ"פרזנטור" של הניתוק בין שכרם של מנהלי הכסף הגדול בישראל מן הציבור שבקרבו הם חיים.

לפיד כידוע ניצח בסיבוב ההוא. עלות השכר השנתית המקסימלית של בכירים בבנקים ובחברות הביטוח קוצצה לעד 3.5 מיליון שקל בפועל. לפידות - שהיה עד אז אחד משיאני השכר במשק - נאלץ לספוג בנוסף לעלבונות הפומביים משר האוצר גם חיתוך כואב של יותר ממחצית משכרו כמנכ"ל חברת הביטוח שבשליטת קבוצת דלק של יצחק תשובה.

אבל את הכסף, כידוע, סופרים במדרגות, ובמקרה של לפידות - בחברת שיכון ובינוי. בסוף השבוע שעבר אישר דירקטוריון קבוצת הנדל"ן והתשתיות של נתי סיידוף את תנאי העסקתו כמנכ"ל הקבוצה, אשר צפויים להפוך את לפידות שוב לאחד משיאני השכר במשק, ולהותיר מאחור את טראומת לפיד.

מדובר בחבילת תגמולים, הכפופה עדיין לאישור בעלי המניות, אשר צפויה לרפד את חשבון הבנק של לפידות בעשרות מיליוני שקלים בשנים הקרובות: שכר בעלות של 4 מיליון שקל לשנה, מענק בהיקף דומה ומענק חתימה של 2 מיליון שקל שישולם לו גם אם תנאי העסקתו לא יאושרו.

הקצפת שעל העוגה שאפו בשיכון ובינוי עבור לפידות היא חבילה "מפלצתית" של אופציות שנמצאות כבר היום עמוק "בתוך הכסף" (מחיר מימושן נמוך ממחיר המניה בשוק), אשר יבשילו במשך חמש שנים, ועלותן הכוללת עומדת על 29.5 מיליון שקל.

כך, בשנה הראשונה ממועד כניסתו לתפקיד, צפויה חבילת ההטבות להצטבר לסכום של 37.5 מיליון שקל - יותר מפי 10 ביחס לשכר שקיבל לפידות מהפניקס אשתקד.

 מניית הפניקס ומדד הביטוח

הגבלת השכר לא פסחה עליו

לא במקרה עלתה בזמנו דמותו של לפידות על הכוונת של שר האוצר. התכונות שמשחקות כנראה תפקיד מרכזי בהיותו מנהל הישגי ומצליח - עקשנות וחתירה למטרה, לעיתים תוך התעלמות מהביקורת על מהלכיו - הן גם אלו שהפכו אותו בזמנו סמל לתאוות הבצע של המנהלים הבכירים בסקטור הפיננסי.

רבות כתבנו כאן בעבר על המנכ"ל האמביציוזי ש"לא סופר אף אחד", שדורש ומקבל סכומי כסף עצומים בתמורה לעבודתו. שכר מצטבר בעלות של 120 מיליון שקל לו זכה לפידות מאז שנת 2007 (בחברות דלק ישראל והפניקס, שתיהן בשליטת תשובה), הפך אותו לאחד המנהלים המתוגמלים במשק, אבל גם לכזה שעורר כלפיו אנטגוניזם בשוק ההון ובתקשורת הכלכלית.

לא פעם בעבר נמתחה כאן ביקורת על תנאי ההעסקה שדרש לעצמו לפידות. בדצמבר 2012, בעיצומו של גל "מחטפי השכר" של בכירים בשוק ההון שהתרחש ערב כניסת תיקון 20 (חוק שכר הבכירים) לתוקף, חשפנו כי הפניקס פועלת לאישור מתן הלוואה בהיקף של כ-40 מיליון שקל ללפידות, ללא ביטחונות, לצורך רכישת מניות החברה.

בדירקטוריון הפניקס הובכו מהפרסום, וציינו בתגובה כי "לפידות לא ביקש שיקדימו דבר... אנחנו לא גנבי סוסים. התגמול של לפידות יהיה ראוי, הוגן וסביר". בסופו של דבר קיבלו הדירקטורים של הפניקס רגליים קרות ונסוגו ממתן ההטבה, כנראה מחשש לביקורת ציבורית דוגמת זו שספג מחטף השכר שביצעו באותם ימים בכירי החברה לישראל בראשות ניר גלעד.

לפידות ליקק את פצעיו, וכעבור שנה לערך חזר בכוחות מחודשים עם הסכם תגמול משופר, שאושר בדירקטוריון הפניקס, ואשר כלל תמהיל אקזוטי של מענקים, אופציות ומניות בהיקף שאמור היה להסתכם לאורך שלוש שנות ההסכם בכמה עשרות מיליוני שקלים.

אלא שלפידות והפניקס לא לקחו בחשבון את הרוחות המשתנות במשרדי האוצר והמפקחת על הביטוח דאז, דורית סלינגר, אשר קידמו באותם ימים הסדרה שנועדה לקבוע סטנדרטים חדשים לתגמול הבכירים בתחום הפיננסים.

זה לקח אמנם מספר חודשים שבמהלכם התבזתה הפניקס, החל מדחיות חוזרות ונשנות של האסיפה לאישור שכר המנכ"ל והמשיך בזימונם החריג של הדירקטורים שלה למשרד האוצר, כדי שיסבירו מדוע אישרו את תנאי ההעסקה המופרזים, אך בסופו של דבר התקבלה בחברה ההחלטה לרדת מהעץ ולהכפיף את לפידות לנורמת התגמול החדשה בענף (כאמור עד 3.5 מיליון שקל בשנה).

העשור המוצלח של לפידות והפניקס

לפידות ספג בשקט את הקיצוץ בשכרו למשך כמה שנים, במהלכן השתעשע ברעיון לחבור לרוכש עתידי של הפניקס ולהפוך לאחד מבעלי השליטה בחברת הביטוח, שאותה נדרשת קבוצת דלק למכור במסגרת חוק הריכוזיות. כשהמהלך לא התממש, הוא נענה לאחרונה לחיזוריו של נתי סיידוף, בעל השליטה החדש בשיכון ובינוי, שרכש את החברה אשתקד מידי המיליארדרית שרי אריסון במה שהולך ומתברר כמחיר מציאה.

בניגוד לפעמים הקודמות בהפניקס, נראה שהפעם דרכו של לפידות סלולה לאישור חבילת התגמול הענקית שהובטחה לו בשיכון ובינוי, גם אם תנאיה יידרשו להתאמות כאלה ואחרות. לראיה - תוספת הערך העצומה שכבר הניב דבר מינויו הצפוי לבעלי המניות בשיכון ובינוי.

בחודש שחלף מאז חשף "גלובס" את הכוונה למנות את לפידות למנכ"ל שיכון ובינוי, זינקה מניית החברה ב-35% - תוספת מדהימה של מיליארד שקל לשווי החברה ולבעלי המניות שלה, שבחלקה הגדול משקפת את הציפיות הגדולות של משקיעיה ממינויו.

קרוב לוודאי שבעלי המניות בשיכון ובינוי רואים לנגד עיניהם את ההשבחה הצפויה בעסקי החברה תחת המנכ"ל החדש, ויש להם במה להיתלות - את זה בדיוק עשה לפידות בהפניקס, שאת ניהולה קיבל לידיו באמצע 2009. באותם ימים נשרכה הפניקס מאחורי ארבע קבוצות ביטוח מקומיות הן מבחינת שווייה (שעמד על כ-1.5 מיליארד שקל) והן מבחינת ביצועיה העסקיים. היא הייתה חברה רדומה שסבלה מהידרדרות בתחומי הליבה של פעילותה.

כמעט עשור לאחר מכן, עוזב לפידות את הפניקס כשהיא נסחרת בשווי של מעל 5 מיליארד שקל, ומהווה בכך אחת משתי חברות הביטוח בעלות שווי השוק הגבוה בישראל - לפני מגדל, כלל ביטוח ומנורה מבטחים. היא גם מובילה את הענף במדדים של רווחיות ותשואה, וההון העצמי שלה הוא הגבוה בשוק הביטוח. חלק ניכר מהשינוי הדרמטי הזה נזקף לזכותו של לפידות, ש"הפך" את החברה והוביל אותה לתוצאות מרשימות תוך ייעול פעילותה - הבאת מנהלים טובים שקיבלו חופש פעולה והפחתה של הוצאות לא נחוצות.

ניהול טוב עולה כסף, והרבה

בעלי המניות בשיכון ובינוי סבורים כנראה כי לפידות יכול להוביל מפנה שכזה גם בקבוצת הנדל"ן והתשתיות החבוטה. הם גם יודעים היטב כי למנהלים מוכשרים באמת - כאלה היודעים להוביל שינוי משמעותי וקשה ליישום בחברה גדולה - צריך לשלם, והרבה. השכר שמקבל איתמר דויטשר, המוביל בשנים האחרונות בהצלחה את החברה המתחרה אלקטרה, גבוה לא פחות מזה שצפוי לפידות לקבל בשיכון ובינוי.

נכון, היותן של האופציות שיקבל לפידות - הרכיב העיקרי בחבילת התגמול שלו - עמוק בתוך הכסף עוד בטרם נכנס לתפקידו, היא עובדה צורמת וצריך לקוות שבשיכון ובינוי יעדכנו כלפי מעלה את מחיר המימוש שלהן. הרי תגמול בדרך זו נועד לתמרץ את המנכ"ל להשיא את ערך המניה לאורך שנות כהונתו.

עם זאת, צריך לזכור כי הסיבה המרכזית לכך היא הפרסום המפתיע של מינוי לפידות הצפוי לתפקיד, שהטיסה את מניית שיכון ובינוי בעשרות אחוזים תוך מספר שבועות - למחיר שכבר היום גבוה ממחיר המימוש של האופציות.

בסופו של דבר, כאמור, עוד עשויים להיות שינויים כאלה ואחרים בתוכנית התגמול של לפידות, אך נראה כי בעלי המניות בשיכון ובינוי כבר אמרו את דברם. לאחר שנים ארוכות של אי יציבות בעמדת המנכ"ל ושחיקה במחיר המניה, שנים שבמהלכן ספגו עסקיהם כמה מהלומות קשות, הם מצפים כעת כי לפידות יעשה סדר בחברה וייקח אותה קדימה. חבילת תגמול של כמה עשרות מיליוני השקלים למנכ"ל החדש, היא כנראה מחיר שרובם יהיו מוכנים לשלם בעבור זאת. 

ניחא התגמול ללפידות, אבל למה גם ללחמני ולכהן? / אביב לוי

חבילת התגמולים של אייל לפידות כמנכ"ל שיכון ובינוי, הפכה נושא לדיון חם בשוק ההון בימים האחרונים. החלק החריג במרכיביה כולל סכום של 29.5 מיליון שקל שתוציא הקבוצה על הרכיב ההוני בחבילה (אופציות שיבשילו במשך חמש שנים) וכן סכום של 2 מיליון שקל שצפוי לפידות לקבל בין שכמענק חתימה, או לחלופין כפיצוי במקרה שבסופו של דבר לא ייכנס לתפקיד.

התגמולים ללפידות, שעלותם לשיכון ובינוי צפויה להגיע ל-37.5 מיליון שקל בשנתו הראשונה בחברה, מזכירים מקרה קודם של חבילת תגמולים חריגה שנתפרה כדי לפתות מנכ"ל מצליח, שגם היא כללה תגמול הוני חריג ופיצוי במקרה של כישלון המינוי - שבסופו של דבר אכן ירד מהפרק לנוכח הביקורת שספג.

מדובר במקרה של חברת ההחזקות דיסקונט השקעות (דסק"ש) שבשליטת אדוארדו אלשטיין. בסוף 2015, בניסיון לגייס את גיל שרון, מנכ"ל פלאפון לשעבר, לעמוד בראשה, ביקשה דסק"ש להעניק לו מניות בשווי של 44 מיליון שקל וחבילת תגמול כוללת שעלותה הוערכה ביותר מ-14 מיליון שקל בשנה.
אולם ביקורת חריפה שנמתחה על חבילת התגמול גרמה לקשיים באישורה, בין היתר על רקע התנגדות בעלי מניות מיעוט והמלצת חברת הייעוץ אנטרופי להתנגד לתגמולי העתק לשרון, והובילה בסופו של דבר לביטול המהלך. זאת, גם לאחר ששרון הסכים לקצץ חלק משמעותי מהתמורה במניות שהחברה תכננה להעניק לו.

בדומה לסעיף בהסכם של לפידות, גם שרון "ביטח" עצמו במקרה של כישלון אישור תנאי העסקתו, ונהנה מפיצוי בהיקף שמונה משכורות, כל אחת בגובה של 200 אלף שקל, ובסכום כולל של 1.6 מיליון שקל שקיבל מדסק"ש. היום משמש שרון כמנכ"ל חברת התקשורת הסלולרית גולן טלקום, לאחר שהיה מעורב במכירתה לידי אלקטרה מוצרי צריכה ב-2017, עסקה שבמסגרתה קיבל נתח של כ-10% מהונה של גולן.

שלא כבמקרה שרון, על תנאי העסקתו של לפידות בשיכון ובינוי לא נמתחה בינתיים ביקורת מצד גופים מוסדיים, בעלי מניות אחרים או גופי ייעוץ. ייתכן שעיתוי פרסום התנאים, ערב חג הפסח, כשמרבית הפעילים בשוק בחופשה - שיחק לטובת לפידות. אך לזכותו גם עומדת הצמיחה שהוביל בחברת הביטוח הפניקס, ממנה הוא נפרד כעת. הציפיות הגבוהות ממנו לשינוי כיוון בחברה, באו לידי ביטוי בקפיצת מחיר המניה מאז נודע לראשונה על המו"מ שהוא מנהל לכניסה לתפקיד.

דוגמה נוספת לחבילת תגמולים נדיבה היא ניר גלעד. בתפקידו בחברה לישראל הפך גלעד סמל לניתוק וליהירות של מנכ"לים שכירים הזוכים לתגמול מנופח ללא קשר לתוצאות העסקיות שמנפקות הפירמות שבראשן הם עומדים. מתוקף כך הוא זכה לא אחת לביקורת חריפה בתקשורת ובציבור. עלות העסקתו של גלעד בחברה לישראל הצטברה לסכום של 143 מיליון שקל בתקופה של קצת יותר משבע שנים (ממוצע שנתי של יותר מ-20 מיליון שקל). את הסכום הזה צבר גלעד תוך שהוא אחראי לכמה כישלונות עסקיים מהדהדים: שני הסדרי חוב בחברת הספנות צים, קריסת מיזם הרכב החשמלי בטר פלייס והשקעות ענק במיזם הרכב הסיני קורוס, שככל הנראה כבר לא יחזירו את עצמן.

הסערה סביב שכרו של גלעד הגיעה לשיא ב-2014, אותה סיכם עם תגמולים של יותר מ-43 מיליון שקל. סכום זה קיבע את מעמדו כמנהל השכיר המתוגמל בישראל בכל הזמנים.
החלק הארי של הסכומים מהם נהנה גלעד באותה שנה הגיע מכיסו הפרטי של בעל השליטה בחברה לישראל, עידן עופר, בעקבות השלמת מהלך פיצול החזקותיה של החברה לישראל וחלוקת נכסיה עם חברת קנון, שהונפקה בבורסת ניו יורק.

פיצול הפעילויות סידר לגלעד מענק של 31 מיליון שקל, ובנוסף הוא נהנה מתגמולים של יותר מ-12 מיליון שקל מהחברה לישראל: תגמול מנייתי במסגרת תוכנית אופציות בהיקף של כ-8 מיליון שקל, ושכר שנתי והפרשות של יותר מ-4 מיליון שקל.