רבות מהתפיסות של עובדים ומנהלים את שוק העבודה הן לא לגמרי מציאותיות, תוצאה של מיתוסים שגויים שעוטפים אותנו מכל עבר - למשל מיתוס "הרובוטים באים". רק לאחרונה נתקלתי בפוסט של תחקירנית מערוץ שידור מוביל שעלה בקבוצת פייסבוק העוסקת בנשים ועבודה, וזו לשונו: "אני מכינה כתבה שאמורה להיות משודרת בטלוויזיה על עולם העבודה העתידי והטכנולוגיה שנכנסה לעולמנו, ומחפשת מרואיינת שתרצה להתראיין על כך שפוטרה מעבודתה בעקבות כניסה של טכנולוגיה והתייעלות. מישהי מוכנה להתראיין?".
רובוטים רצים לעבודה
הפוסט ההזוי הזה עלה לאוויר באישורם של מנהלי הקבוצה, והוסר רק לאחר שהתרעתי כי כתבה עתידית כזו מסוכנת ומייצרת פייק ניוז. מדוע מסוכנת? כי אין עובדים שפוטרו מעבודתם בעקבות כניסה של טכנולוגיה עתידנית, אלא אם עדין קיימות בשוק חברות שהנהלת החשבונות שלהן מתנהלת על כרטיסיות ובדיוק השבוע הן עברו לעבוד על מחשב. יתרה מכך, גם אם במקרה הייתה התחקירנית נופלת על מנהלת החשבונות האומללה הזאת שפוטרה בגלל המעבר למחשב, הרי שהיא כנראה היחידה בישראל ובעולם המערבי כולו. רק שצופים לא יידעו זאת, וגם לא התחקירנים שלא התעמקו ב"טכנולוגיה" שהביאה לפיטוריה, מספיק שהנ"ל תגיד שפוטרה עקב הכנסת טכנולוגיה חדשה וכולם בטוחים שהבינה המלאכותית (AI) כבשה את שוק העבודה.
וכדי לתת משנה תוקף ל"עדות החיה" שזה עתה הוצגה, ילהקו המפיקים איזה עתידן מקומי, או שניים, שיצטטו קולגות Made In U.S.A כשברקע אנימציה חללית של מכוניות אוטומטיות מרחפות באוויר, וכולם כבר מדמיינים את האפוקליפסה המתגלגלת לפתחנו - אלפי הומלסים לבושי סחבות מסתובבים חסרי מעש ברחובות (דוחפים עגלות סופר מלאות ג'אנק), כשמסביבם רובוטים רצים לעבודה.
וזה לא שטכנולוגיות חדשות לא יחליפו עובדים, זה קורה כל הזמן ומן הסתם ימשיך לקרות גם בעתיד, אך בקצב הדרגתי שיאפשר לעובדים להכשיר/להתאים עצמם לשינויים, ומבלי שגדודי מובטלים יזרקו לרחובות. אבל אם אפשר לייצר פאניקה אז למה לא? פאניקה מייצרת רייטינג, מה שמעודד את כל אמצעי התקשורת האחרים להצטרף לחגיגה, ותוך כלום זמן נולדת לה מציאות מדומיינת שבעקבותיה אנשים מתחילים לקבל החלטות חיים הזויות - למשל, לוותר על לימודים אקדמיים כי ממילא מה שנלמד עכשיו לא יהיה רלוונטי בעוד 5-10 שנים, אז למה להתאמץ? (או בגרסה המרוככת, תלמדו מה שבא לכם - בכל מקרה בסוף הכול ישתנה).
עב"מ תעסוקתי
אותו הדבר בדיוק קרה בשעתו עם מיתוס אפליית הגיל. התקשורת כולה התאהבה בנושא כשכל מדיום ניסה להיות יותר מקורי ויותר מפחיד, והתוצאה - תוך כלום זמן כל המדינה השתכנעה שאפליית גיל מתחילה ב-35. בלי סוף אייטמים, סיפורים ותוכניות "תחקיר" קוששו מובטלים צעירים, עם דגש על הייטקיסטים, שבוימו וצולמו בסצנות מרגשות עד קורעות לב שתתאמנה לתיאוריה שהמציאו בהפקה -"בישראל יורים גם בבני 35 " - רק שאף אחד מהם לא היה מובטל בגלל גילו. מספיק היה להציץ בקורות החיים שלהם כדי להבין מה הבעיה האמיתית (עב"מ תעסוקתי ללא זהות מקצועית, חסר השכלה רלוונטית, מחפש תפקידים בכירים ממידותיו, מחפש זמן קצר מידי וכו'), אבל קבוצת מובילי הדעה ששובצו בין "העדויות" (מאמני קריירה, עיתונאים כלכליים, שר שהתהדר בטיפול בנושא) מעולם לא פגשו את המובטלים או את קורות החיים שלהם, והסתפקו בכמה משפטים כללים על שוק העבודה, שבעיני הצופה התמים נתפסו כחוות דעת "רפואית" שהוכיחה את הטענה.
אז אין אפליית גיל? בוודאי שיש אך היא מתחילה הרבה יותר מאוחר, סביב 50 וצפונה, לכן טוב יעשו הצעירים יותר אם יחזירו לעצמם את השליטה על המצב, במקום להאמין שהשוק אשם ואין מה לעשות. בניגוד לבעיית גיל שהיא בלתי פתירה, כמעט לכל הבעיות האחרות יש פתרון סביר, רק צריך לאתר אותן במדויק ולטפל בהן, אחרת הסיכוי לזהות ולהסיר את החסם האמיתי נמוך, מה גם שככל שיעבור הזמן הפגיעה בערך השוק שלהם תגדל.
איך מבדילים?
ולמי שיש ספק לגבי הצלחה של הסבות מקצועיות, חשוב שיפנים שמדובר במיתוס מארץ המיתוסים, וכי אין שום קשר בין סיפורי ההצלחה בתקשורת (שרובם, אגב, לא אמיתיים - אבל מי בודק?) למציאות בשוק העבודה, מה שלא מפריע לאנשים לעשות מהלכים שמסכנים את עתידם התעסוקתי והכללי (דוגמאות בטור 130 מנהלים עשו הסבה מקצועית).
אז איך מבדילים בין מציאות אמיתית למדומיינת? לצערי אין לי דרך טובה להציע לכם, גם אני שבויה באין-סוף מיתוסים שגויים, רובם ככולם בעולמות בהם אני לא מבינה דבר. מועדים לשמחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
