תשעה חודשים לפני הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות לנשיאות, שנה וחצי לפני הבחירות עצמן, השדה התמלא סוף סוף במידה המאפשרת לשתי קבוצות כדורגל להתמודד בהרכב מלא: 22 גברים ונשים טוענים עכשיו לנשיאות - 20 דמוקרטים ושני רפובליקאים.
אצל הרפובליקאים אין לאיש ספק שדונלד טראמפ יחזור ויזכה במועמדות המפלגה בהפרש עצום. יריבו היחיד בינתיים הוא מושל מסצ׳וסטס לשעבר, ויליאם וולד, המייצג זן פוליטי נעלם והולך: רפובליקאים מתונים. פעם הם נתנו את הטון, אבל עכשיו הם הד קלוש.
הצפיפות אצל הדמוקרטים היא חסרת תקדים. סיבה אחת לצפיפות הזו היא התחושה, שטראמפ פגיע במיוחד.
בדרך כלל האמריקאים נוטים לחזור ולבחור נשיאים לתקופת כהונה נוספת. ב-120 השנה האחרונות, רק ארבעה נשיאים הפסידו, שלושה מהם בגלל משברים כלכליים חריפים (1932, 1980, 1992). עכשיו הכלכלה האמריקאית עושה חיל. רק ביום ו׳ למדנו שהיא צמחה ברבעון הראשון של השנה בשיעור של 3.2%, בשקלול שנתי, ומחתה בזה את החששות מפני האטה ואפילו מיתון. זה מצב אידיאלי בשביל נשיא, המנסה לחזור ולהיבחר.
אף על פי כן, פעם אחר פעם הסקרים משקפים חוסר פופולריות של הנשיא, בייחוד בגלל סגנונו האישי. הסגנון אמנם מחבב אותו על הגרעין הקשה של תומכיו, אבל הוא יתקשה לחזור ולהיבחר רק על יסוד הגרעין הזה.
"מערכה על נשמתה של ארצנו"
המצטרף הדמוקרטי האחרון, אולי החשוב ביותר, הוא ג׳ו ביידן, סגנו של ברק אובמה. בנאום הכרזת מועמדותו, ביידן אמר: "זו מערכה על נשמתה של ארצנו", אם טראמפ יובס ב-2020, ארבע שנותיו בבית הלבן ייחשבו ל"סטייה חריגה"; אבל אם הוא יחזור וייבחר, הוא "ישנה את אופייה של ארצנו לבלי הכר".
האם אסטרטגיה כזאת תניב ניצחון? כלל לא בטוח. הילארי קלינטון העמידה את אופיו של טראמפ במרכז מסע הבחירות שלה, ב-2016. האגף השמאלי הרדיקלי של המפלגה הדמוקרטית מתנגד למועמדות ביידן. ארגון הנקרא "דמוקרטים לצדק", המזוהה עם צירת הקונגרס הסוציאליסטית אלכסנדריה אוקסיו קורטס, הטיל על ביידן ועל "הדור הישן" את האחריות לעליית טראמפ.
לרדיקלים יש חשבון ארוך עם ביידן, הנוגע לעמדותיו בשאלות של אינטגרציה גזעית, התנכלות מינית לנשים, בעלות פרטית על כלי נשק, הגירה, איכות הסביבה ועוד. בעיניהם, נטייתו אל המרכז ותמיכתו בתיקוני מסלול זהירים הן ההפך מתאבונם לתיקונים רדיקליים.
הילת אובמה, טרגדיות משפחתיות
ביידן הוא אמנם איש הדור הקודם. הוא נמצא במרכז הזירה, או סמוך אליו, זה 50 שנה. הוא נבחר בפעם הראשונה לסנאטור ב-1972, בהיותו בן 30. הוא התמודד במקדימות הדמוקרטיות לנשיאות עוד לפני 30 שנה ויותר, והסתלק בבושת פנים לאחר שהתגלה כי נשא נאום לא-לו מבלי לגלות את מקורו. כל השומע יצחק; מה טריוויאלי היה החטא ההוא לעומת חטאיהם של פוליטיקאים שבאו בעקבותיו, וגם נבחרו.
ניסיונו החוזר להתמודד על הנשיאות, ב-2008, הנחיל לו תמיכה של ארבעה אחוזים מן הקולות בסיבוב הראשון של המקדימות, במדינת איווה. הוא הסתלק מן המרוץ בו ביום, והגולל כמו נסתם על סיכוייו להיבחר לכהונה ארצית (מקומו בסנאט מטעם מדינת דלאוור הזעירה היה פחות או יותר מובטח). אבל ברק אובמה החליט למנות אותו למועמד לסגן נשיא.
הילת אובמה עדיין מרחפת עליו, אבל לא במידה שריחפה והייתה מועילה לסיכוייו אילו החליט להתמודד ב-2016. היסוסיו המפורסמים התחילו אז. הם לא היו פוליטיים טהורים. בנו הבכור עתה זה מת ממחלת הסרטן, והאב השכול לא שש לחשוף את משפחתו לסאגה רבת המכשולים ואי-הנעימויות המובטחת לכל טוען לנשיאות. בכלל, חייו של ביידן היו רצופים טרגדיות. בהיותו בן 32 הוא איבד את רעייתו ואת בתו בת השנה בתאונת דרכים.
האם הבוחרים הקשישים יספיקו?
ביידן לא דיבר אל לבם של בוחרים צעירים ושוחרי שינוי לפני עשר שנים, וקצת קשה להאמין שידבר אל לבם הפעם, בגיל 76. הסקרים מראים שרוב התמיכה בו באה מצד מצביעים מבוגרים או קשישים. בהתחשב בריבוי המועמדים, פלח כזה עשוי להספיק לביידן, ולהעניק לו יותר נציגים לוועידת המינוי של המפלגה ממה שיינתנו ליריביו. אבל זה כנראה לא יספיק לניצחון בבחירות הכלליות. הוא יצטרך להפיח התלהבות.
כל סקרי דעת הקהל הראו בחודשים האחרונים שביידן מוביל בשדה הדמוקרטי הצפוף; והוא היחיד שיתרונו על טראמפ גדול מזה של טעות סטטיסטית.
שני הסקרים האחרונים של המרוץ הדמוקרטי מעמידים את ביידן ביתרון של 6% עד 7% על פני הבא אחריו, הסנאטור הסוציאליסטי ברני סנדרס, הטוען השמאלי ביותר שראתה המפלגה אולי מאז ומעולם. ביידן וסנדרס הם היחידים בסקרים שהתמיכה בהם היא דו-ספרתית, הם נעים בין 20% ל-30%. כל האחרים אינם מגיעים אפילו ל-10%.
אבל התוצאות האלה אינן מלמדות בהכרח לאן נושבת הרוח. למרבה החשיבות, יתרונו הארצי של ביידן נמחק בסקרים בשתי המדינות הראשונות של המקדימות, איווה וניו המפשייר. ההיסטוריה חוזרת ומלמדת אותנו מה גדולה חשיבות התנופה, שטוענים לנשיאות מקבלים בשלבים המוקדמים-מאוד של המערכה. סקרים במהלך 2007 העניקו להילארי קלינטון יתרון של עשרות אחוזים על ברק אובמה. הוא ניצח באיווה בינואר 2008 - וכל הדינמיקה השתנתה בן לילה.
24 השעות הראשונות
הטוענים הדמוקרטיים מצטופפים בשלב כה מוקדם בייחוד כדי לאסוף תרומות. לפני 30 שנה, כאשר ביידן ניסה בפעם הראשונה, דיברו הרבה על החשיבות הקריטית של "הרבעון השלישי של השנה שלפני שנת בחירות". המועמד שאסף יותר תרומות ברבעון ההוא תואר אז כ"מנצח בסיבוב הראשון" של המקדימות.
עכשיו, נראה ש"הסיבוב הראשון" התכווץ ל-24 השעות הראשונות שלאחר הצגת המועמדות. שריקות התפעלות נשמעו כאשר סנדרס אסף 5.9 מיליון דולר באמצעות האינטרנט; ובטו אורורק, הטוען הכריזמטי וקטן-הרקורד מטקסס, אסף 6.1 מיליון. אנשי ביידן חששו שהוא לא יעבור את המשוכה הזו. הוא עבר, עם 6.3 מיליון דולר.
כרגע, היכולת המוכחת לאסוף תרומות חשובה מן היכולת הלא-מוכחת לאסוף קולות. הראשונה תקבע את השנייה, בייחוד במדינות רבות-אוכלוסים, עם מדיה יקרה להחריד.
מסע הבחירות עובר להילוך קצת יותר גבוה בעוד חמישה שבועות. בשישה ביוני ייערך ויכוח הטלוויזיה הראשון. יש כל כך הרבה מועמדים עד שהמפלגה נאלצה לחלק אותם לשני פורומים נפרדים, ולקבוע מינימום לצורך כניסה: רק מי שיצליחו לגייס תרומות לפחות מ-65,000 תורמים אינדיבידואליים. המדיה החברתית מלאה עכשיו תחינות לתרומות. דולר אחד יספיק כדי להיחשב לתורם. יש הרבה דמוקרטים, ואולי עוד יותר לא-דמוקרטים, התורמים דולר או שניים לכל אחד מן המועמדים, כדי להרבות שמחה, אבל גם מבוכה ובלבול.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
