עורכי הדין ורואי החשבון לא קיבלו רישיון להקטין ראש

בחודשים האחרונים פורסם פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה את התביעה שהגישה חברת שאנקול נגד משרד עורכי הדין ש. הורוביץ ומשרד רואי החשבון סומך-חייקין בגין רשלנות (נדחתה תביעה נגד סומך וש. הורוביץ: לא התרשלו בטיפול בעסקה של חברה שייצגו, "גלובס", 18.2.2019). בית המשפט קבע כי שני המשרדים אינם אחראים לחבות המס בסך 2.7 מיליון שקל שנוצרה לשאנקול בעקבות הסכם המכר שהמשרדים גיבשו עבורה, וזאת מכיוון שהאחרונים לא טיפלו בהיבטי המיסוי של העסקה.

לכאורה, מדובר בבשורה משמחת לעורכי הדין ולרואי החשבון. אך בפועל, תהיה זו טעות לפרש את ההחלטה כמתן רישיון לנותני שירותים להקטין ראש או להתנער מאחריות בכל פעם שעסקה מסתיימת באכזבה.

עורכי הדין ורואי החשבון הם אולי השחקנים החשובים ביותר הפועלים בכל סביבה עסקית. הסיבה לכך אינה נובעת רק מהידע ומהמומחיות הטכנית שלהם, אלא ממשהו עמוק יותר. מדובר באתוס שהם מייצגים. בתרבות שעורכי הדין ורואי החשבון אמונים על הנחלתה, ואשר חורגת מעוד חוזה משפטי או עוד דוח כספי. זוהי תרבות של ציות לחוק, של הקפדה על מינהל תקין ועל ממשל תאגידי ושל התנהלות המכבדת דרך קבע את המקצוע ואת השוכרים את שירותיהם.

לא בכדי מכונים עורכי הדין בכינוי "קציני בית המשפט", ורואי חשבון מבקרים נחשבים ל"שומרי סף" - כינויים המשקפים היטב את הרף המקצועי והאתי שאליו הם נדרשים.

פסק הדין בעניין שאנקול לא שינה דבר מאלה. הנסיבות שאליהן התייחס בית המשפט היו מראש יוצאות דופן - החל מהראיות בתיק וכלה בבעיות שהתגלו במהימנות הבעלים של חברת שאנקול. מדובר אפוא ברצף של נסיבות עובדתיות, שהחלישו את התביעה - נסיבות שכלל לא בטוח כי יתקיימו גם בתביעה הבאה. מכאן שתהיה זו טעות מרה מצדם של עורכי הדין ורואי החשבון להיכנס לשאננות ולהניח כי בתי המשפט יפטרו אותם מאחריות ויהי מה. זה פשוט לא יקרה.

בהקשר זה, מעניין להשוות את פרשת שאנקול לפרשת גיל חת, אשר נדונה זה מכבר בוועדת האכיפה המינהלית של רשות ניירות ערך. בפרשה זו נקבע כי עו"ד חת נושא באחריות לכשלים בדיווח של חברת התרופות תראפיקס, אשר לה ייעץ כעורך דין חיצוני. ועדת האכיפה אף קבעה כי לעורכי דין בשוק ההון, דוגמת חת, יש תפקיד של "שומרי סף" - הגדרה מרחיקה לכת, שלא יוחסה עד אז ליועצים משפטיים בכלל ולכאלה המייעצים מחוץ לחברה בפרט.

הרוח הנושבת מההחלטה נגד גיל חת הייתה ברורה: אחריות עורך הדין להתנהלות החברה שאותה הוא מלווה היא אחריות רחבה וכבדת-משקל.

זהו אפוא האקלים המשפטי והעסקי שבו באה כעת לעולם פרשת שאנקול, וזהו גם ההקשר הנכון שבו יש לקרוא אותה. מדובר בהפך הגמור מפטור מאחריות או מהיתר להקטנת ראש, שכן דבר לא השתנה בדרישה שעורכי דין ורואי חשבון ייראו את התמונה הכוללת ויספקו ללקוחותיהם את הייעוץ המקצועי והמקיף ביותר.

מכאן שעורכי הדין ורואי החשבון יעשו בחוכמה אם יוסיפו להקפיד על הסטנדרטים המקצועיים והאתיים הגבוהים ביותר, אם יבינו כי לחוות-הדעת שלהם השלכות דרמטיות על דירקטורים, מנהלים, משקיעים, עובדים וצרכנים, ובעיקר אם יוסיפו לזהות עבור לקוחותיהם את כל המהמורות האפשריות שבדרך. ראש גדול כבר אמרנו?

הכותב הוא עורך דין, יועץ בכיר במשרד פרל כהן ויו"ר מייסד של הפורום למצוינות בדירקטוריון