החדשנות של רשות המסים עשויה לעלות לנו ביוקר

רשות התקשוב, רשות החדשנות ורשות המסים יצאו בקול קורא לחברות סטארט-אפ בתחום הפינטק לסייע לרשות המסים בייעול גביית המסים ושיפור השירות לציבור באמצעות פיתוח טכנולוגיה באתרי רשות המסים ולפי הנחיותיה, תוך קבלת גישה מלאה למאגרי המידע של רשות המסים ובהמשך סיוע בחשיפת המוצר שיפותח לרשויות מס זרות בעולם.

מטרות היוזמה הן להביא את רשות המסים למרכז העשייה והחדשנות, לצד בניית אמון הציבור והצבת הלקוח במרכז. אלה הן מטרות חשובות, ויש כמובן לפעול להגשמתן. אולם בדרך להשגתן יש להביא בחשבון גם את הסכנות האפשריות.

בקול הקורא ובהסברים שניתנו לו בתקשורת, מהדהדת בחסרונה התייחסות לסכנה הצפויה לזכות האזרחים לפרטיות, עקב מתן גישה מלאה למאגרי המידע של רשות המסים לחברות טכנולוגיה פרטיות. סכנה זו אף עשויה לפגוע באמון הציבור ברשות.

המידע המצוי בידי רשות המסים סופק לה מכורח כפייה שלטונית, כחלק מחובת האזרח לשלם מסים. בעת מתן המידע האישי לרשות המסים, לא הסכימו האזרחים להעברתו לצדדים שלישיים לשם פיתוח ומכירה של מוצרים טכנולוגיים.

יתרה מכך, טכנולוגיה המפותחת על בסיס מידע אישי, אפילו אנונימי, טומנת בחובה סכנה לפרטיות. הצלבת נתונים זמינים ברשת עם המידע האישי האנונימי עשויה להוביל לזיהוי האדם שהמידע אודותיו. סכנה זו גוברת כאשר מדובר על מוצר המבוסס על מידע אישי אנונימי של אזרחי ישראל המשלמים מסים, שכן המדובר בסופו של דבר במדינה קטנה.

יתכן כי הסטארט-אפ שיבחר יידרש לעמוד בדרישות מחמירות להגנת הפרטיות. זאת לא ניתן לדעת שכן הקול קורא, כמו גם השיח עליו בתקשורת, אינו מזכיר את הצורך להבטיח את פרטיותם של אזרחי המדינה. נראה כי החשיבה על הסכנה לזכות לפרטיות והצורך לנהוג במשנה זהירות בחשיפת מאגרי המידע הממשלתיים אינה מוטמעת דיה בקרב רשויות הממשלה.

הדבר בולט לא רק במקרה של רשות המסים. במרוץ לחדשנות ולהבאת תעשיית הטכנולוגיה בישראל לקדמת הבמה העולמית קיבלה ממשלת ישראל החלטה כבר במרץ 2018 להנגיש בפני חברות טכנולוגיה ישראליות את מאגרי המידע הרפואיים שבידי קופות החולים.

גם אז לא ניתנה התייחסות מספקת להגנת פרטיות האזרחים שהמידע הרפואי הרגיש על אודותיהם מצוי באותם מאגרי מידע.

ככל שיותר מידע אישי המצוי בידי רשויות הממשלה השונות ייחשף, בדרך זו או אחרת, נאבד אנו האזרחים שליטה על המידע האישי שלנו ועל השימושים שיעשו בו. אנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד כמה שנים במצב בו חברות ביטוח, בנקים, חברות פרסום ואחרות מחזיקות בידן פילוחים מדויקים של מאפייני האישיות שלנו ועל בסיסם צפי המתיימר להיות מדויק של עתידנו המקצועי, הרפואי והנפשי, לצד העדפותינו הפוליטיות והצרכניות.

כדי למנוע חזון אפוקליפטי זה אין די בהבטחת מודעות וערנות רשויות הממשלה לסכנה הטמונה לפרטיות עקב חשיפת מאגרי המידע הממשלתיים. לצד המרוץ לחדשנות שמדינת ישראל מבקשת להוביל בו כל העת, נגרר מאחור מיושן ומלא טלאים וחורים חוק הגנת הפרטיות.

חוק מיושן זה נעדר הוראות מהותיות שביכולתן לספק הגנה על הפרטיות במידע אישי ולכן מאט משמעותית את יכולתה של המדינה להתקדם במרוץ החדשנות.

לקידום החדשנות, הרצויה כל כך לכלכלת ישראל, חובה לעדכן את חוק הגנת הפרטיות, לקבוע הוראות מתאימות המגדירות מהי פגיעה בפרטיות, להטמיע שינוי תפיסתי ולהפחית את השימוש בהסכמה ככלי להכשרת פגיעות משמעותיות בפרטיות, ולתת בידי הרשות להגנת הפרטיות כלי ענישה והרתעה הולמים. רק כך תוכל מדינת ישראל להיות הסטארט-אפ ניישן שהיא שואפת להיות.

הכותבת היא חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה