חג החירות, הפקקים והלכלוך: מה למדנו מפסח שכדאי שלא יחזור גם בחופשת הקיץ

חג הפסח, אחד משיאי עונת התיירות של השנה, נמצא מאחורינו. רבים טיילו, חצו את הגבול ברגל (לסיני) או טסו (לאינספור יעדים), נהנו מנופי ארצנו (וגם לכלכו אותם) וישבו לא מעט זמן בפקקים. עם הפנים לחופשת הקיץ, הנה כמה מסקנות שכדאי ליישם:

1. לכלכת? תשלם קנס 

ה-סיפור שהעלה שוב לכותרות את תופעת הישראלי המכוער התרחש דווקא ברומא. אולגה סגל (39), תיירת ישראלית שהגיעה לביקור בקולוסיאום עם להקת מחול שאותה היא מנהלת, החליטה לחרוט את ראשי-התיבות של שם הלהקה על קירות האתר ההיסטורי. להגנתה טענה כי לא היה במקום שילוט שאוסר על המעשה, אולם מדובר בנימוק שהוא תלוש, כמעט כמו המעשה עצמו.

אבל לא צריך להרחיק עד לרומא. כמדי פסח מפארים את כלי התקשורת בתום החג תמונות של שמורות טבע, חופי ים ופארקים ובהם הררי פסולת ואשפה שהושארה בשטח. שקיות ממתקים כשרים לפסח, לצד מגבונים שמקשטים את מרבדי הדשא, הנחלים והפרחים.

אין ספק כי מרבית המטיילים דואגים לאסוף את הפסולת שלהם, אבל המעט שלא מזהמים את כולנו - את האתרים, את הסביבה ואת המוניטין של מדינת ישראל בעיני התיירים הרבים שטיילו גם הם בתקופה הזאת בארץ.

מה צריך לקרות כדי שהמנהג הזה ייפסק? אולגה סגל תעמוד לדין על השחתה של אתר תרבות, וסביר להניח שהיא גם תשלם קנס גבוה על המעשה, אבל גם בארץ החינוך צריך להתמקד בסנקציות חמורות על המזהמים. אם בכיס יכאב - גם הרגלי הצריכה ישתנו.

2. יציאת מצרים

מספר היוצאים לנפוש בסיני במזג-האוויר האידאלי של פסח גדל מדי שנה. התחזית בתחילת החג ל-40 אלף ישראלים שיעברו את הגבול בטאבה לבילוי בחצי האי המצרי, התבררה כשמרנית למדי, כאשר יותר מ-60 אלף ישראלים - כמעט פי שניים מהשנה הקודמת - יצאו החג הזה למצרים. הגל הזה ימשיך ויגדל ככל שהשבים מסיני, שזופים ומרוצים, ימשיכו לספר בעיניים בוהקות על החוויה שחוו, לצד המחיר הזול ששילמו על חופשתם.

על המחיר הזול והנוף המשגע מעיבה עננה של אזהרת מסע מטעם המטה ללוחמה בטרור. לא מדובר באזהרה בדרגה החמורה ביותר (אדומה), אלא כזאת שמוגדרת כ"איום קונקרטי בסיסי" (כתומה). כלומר, אזהרת מסע שהיא המלצה בלבד, כאשר "ההחלטה על ביקור/שהייה במקום כלשהו בחו"ל נתונה לשיקול-דעתו של האדם ועל אחריותו הבלעדית".

אז מדוע הוחלט ברשות שדות התעופה (האמונה על מעברי הגבול) להוסיף לשילוט שמזכיר את אותה אזהרת מסע, גם כרוז ברמקולים שקורא לנוסעים שלא לחצות את הגבול למדינה המסוכנת? כפי שניסח זאת נ' שבילה בסיני: "אם המדינה סבורה שזה יעד מסוכן, שתגביר את דרגת האזהרה או שתסגור את מעברי הגבול" (מה שהתרחש באופן תקדימי ב-2017 לפני חג הפסח דאז לאור איום חמור וקונקרטי - עד להתערבות בג"ץ שהורה על פתיחת הגבול).

"אתה עומד בגבול לפחות שעה, אחרי מסע ארוך מהמרכז, ומדי כמה דקות נשמעת כריזה שמסוכן במצרים ושלא נחצה את הגבול. האם מישהו החליט שלא להיכנס למדינה בעקבות אותה כריזה? אני בספק. כשבחרנו לנפוש בסיני, האזהרה המדינית נלקחה בחשבון. הכריזה הזו נשמעה יותר כהפחדה מיותרת", מסכם נ'.

ברקע, הפיגוע הנורא בסרי לנקה היווה תזכורת נוספת וכואבת לכך שהטרור הפך לסוגיה גלובלית, ושענף התיירות מגיב לאירועים כאלה אחרת בשנים האחרונות, שכן הם מלמדים כי אין כמעט מקום שהוא בטוח ב-100%.

3. מבלים ברכב במקום בתיירות הכפרית

גם בחג הזה כבישי הארץ נסתמו, והדרכים היו עמוסות ופקוקות. אז נכון שזה הראה שעם ישראל טייל ונהנה מהחרמון המושלג, הנחלים השוצפים והכנרת המלאה, אבל זה גם מחזיר אותנו שוב לעובדה המרה שתשתיות הכבישים לא מסוגלות לשאת את ההמונים שנאלצו לשבת ברכב שעות ארוכות.

מערכת התחבורה הציבורית בישראל לא מאפשרת לציבור לטייל ולהשאיר את הרכב בבית. רכבות יעילות - כן, גם כאלה שפועלות בשבת - היו משחררות ולו במעט את הפקקים. בנוסף, העומסים שלא פסחו גם על ימי חול המועד העידו על הרגלי טיול שהולכים ומשתרשים בציבור הישראלי - במקום ללון בצפון או בדרום נוסעים ל"טיול כוכב", כשנקודת המוצא היא הבית.

"כל יום טיילנו במקום אחר", סיפרה לנו ל', אם לשלושה. "במקום לבזבז אלפי שקלים על לינה, חזרנו בכל יום לביתנו שבאזור השרון, ולמחרת בבוקר יצאנו מוקדם ליעד אחר".

אז נכון שמדובר בחיסכון למשק-הבית, ואם יש גם רכב מהעבודה, אז עלויות הדלק בכלל נחסכות, אבל המשמעות לענף התיירות היא כואבת.

אתרי בילוי ומסעדות נהנים מהמבקרים, וענף הלינה הכפרית משלם את המחיר ומרגיש היטב את "יתרון הקוטן" של מדינת ישראל. לטוב - ובמקרה הזה גם לרע.

המסקנה היא שנדרשת חשיבה מחדש בכל הנוגע לקידום ולעידוד של תיירות הפנים, עם מקומות לינה טובים, פשוטים, יעילים וכאלה שמעניקים תמורה לכסף. זאת, במקביל למהלכים שיעודדו את אותה ל' שלא לבחור ב"טיולי כוכב" מביתה, אלא להעדיף לשלב לינה כדי שהחופשה תהיה באמת מושלמת.